ב"ה יום רביעי, ד' תמוז תשע"ז | 28.06.17
הרב בלוי והרב שמערלינג
הרב בלוי והרב שמערלינג צילום: שטורעם
מה יכלול "ספר המנהגים" החדש?... ● מאמר תגובה

יש חוצפה ועזות מצח, גם התנשאות גאוותנית, גם בדיחה משעשעת, כאשר בא מאן דהוא ו"מגלה את אמריקה" ב"מנהג" (אותיות: גהנם) חדיש, השונה ממנהגי כל עדות וחוגי ישראל באה"ק, על פי דיוק או רמז וכו' שברוב גדולתו וגאונותו זכה למצוא בדברי הרבי ● ובכן, מכובדי המגיב, גם ליו"ר יש "אחריות מיניסטריאלית" אבל ל"עורך ראשי" יש אחריות ישירה ● הרב טוביה בלוי במאמר תגובה לרב פסח צבי שמערלינג
הרב טוביה בלוי

קראתי תגובתו של הרב פסח צבי שמרלינג שי' למה שכתבתי בענין קריאת התורה בפ' דברים. אגב: חובתי לציין כי הדברים הופיעו באינטרנט בלי ידיעתי, אך לאחר שהועברה אלי התגובה האמורה אין לי אלא להגיב באותה מסגרת.

לפני הדיון בעצם הנושא – חובתי להבהיר 2 נקודות:

1. אינני יודע מדוע נוצר רושם (כך הבנתי בין השיטין של התגובה) כאילו בדברי הטלתי, חלילה וחלילה, דופי כלשהו באישיותו הכבירה של הר"מ שוסטרמן זצ"ל, שזכיתי להכירו ולהתבשם לא אחת מנועם שיחו. הבעתי אימון מלא בסיפורו של הר"מ שוסטרמן זצ"ל והבאתי ממנו את כל הנקודות הרלבנטיות לדיון בנושא (אינני מבין, אם כן, לשם מה חזר המגיב על הסיפור כולו, כאשר, כאמור, כל הנקודות השייכות לעניין הובאו בדברי. כן – ברור לי שהרב שוסטרמן נהג בכל פרטי מהלך הענין בלב טהור ובתמימות חסידית, וכיוון שהוברר לו שבליובאוויטש נהגו כפי שנהגו הניח שכך צריך להיות המנהג גם ב-770, כיוון שלא היה ידוע אז הסיפור על התייחסות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ למה שהיה נהוג בליובאוויטש (בענין חשוב ביותר מהפסק בקריאת התורה). אינני יודע, אגב, אם שאלו אז את הרבי אם לשנות או ששאלו והרבי לא ענה. 

2. מוזרה קשירת דברי על ההכרח להיצמד (בנושא הנידון ובכל הנושאים) לדברים מפורשים של הרבי ל... משיחיות, לא פחות ולא יותר.

דומה שהשיטה הדורשת להתעלם ממה שנאמר על-ידי הרבי מפורש ולהעדיף את מה שנהוג ב-770 – היא היא המשיחיזם במיטבה (כידוע מסתמכים דוגלי שיטה זו דווקא על מה שהיה נהוג ב-770 בשנים תשנ"ב-תשנ"ד...).

ולגופו של ענין:

המגיב חולק עלי בשלוש נקודות (הקשורות, כמובן, זו בזו), שהן – אופן המנהג של הקריאה בפ' דברים, סמכותו של ספר המנהגים, ההתייחסות הכללית למה שראו אצל הרבי ובבית מדרשו.

נבחן תחלה את אופן הקריאה בפ' דברים (הכוונה, כמובן, לשאלה באיזה פסוק מפסיק הקורא לשני). לשם כך נחזור ונזכיר את העובדה הברורה שלגבי השנים ת"ש-תשט"ו לא ידוע איך נהגו ב-770, בשנים תשט"ו-תשכ"ז (ואולי מאוחר יותר מתשכ"ז) קראו באופן מסוים, בשנים תשכ"ח (או מאוחר יותר) עד תשנ"ב נהגו באופן שונה, וכל זה בנוכחותו של הרבי, ובלי התערבותו.

לפנינו 3 אפשרויות של הסקת מסקנה מכל האמור:

1. כפי הניסוח "ווי דו וועסט טאן – וועט אזוי זיין גוט". כלומר: אין (או לא ידוע) מנהג חב"ד קבוע בזה, וכל אחד יכול לנהוג כפי הבנתו או כפי ששמע מאחרים. (אגב: ב"התקשרות" מובאות דעות של פוסקים מסויימים להפסיק בפסוק הקודם).

ברור שלא המלקטים שערכו את ספר המנהגים, מחד, ולא הנוהגים אחרת על פי סיפור הר"מ שוסטרמן זצ"ל, מאידך, מסכימים לאפשרות הזאת (שיש בה דווקא, לכאורה, סבירות גבוהה) שהרי אלה ואלה אימצו את המנהג הנראה בעיניהם כמנהג חב"ד קבוע.

2. על פי סיפור הר"מ שוסטרמן זצ"ל – על יסוד מה שהיה נהוג בליובאוויטש – מנהג חב"ד הוא להפסיק כפי הנדפס ברוב (או כל) החומשים.

על קביעה זו תתעורר מיד השאלה מדוע לא התערב הרבי במשך 12 שנה, לפחות, כאשר קראו שלא כמנהג חב"ד. לכאורה ישיבו הדוגלים בשיטה זו, פשוט, כי גם לרבי לא היה ידוע איך נהגו בליובאוויטש, וכאשר נודע לו הדבר (כשם שנודע להר"מ שוסטרמן) הסכימה דעתו הקדושה לשינוי. להלן נבדוק אם ניתן לומר זאת.

3. על פי הנדפס בספר המנהגים – על יסוד מה שהיה נהוג אז ב-770 (כפי שכתוב שם בהערה כציון המקור למנהג זה) להקדים ולסיים בפסוק קודם.

על קביעה זו מתעוררות 2 שאלות: 1. בליובאוויטש נהגו אחרת. 2. מדוע לא התערב הרבי כששינו את המנהג ובמשך למעלה מעשרים שנה (לא ידוע מועד השינוי) נהגו אחרת.

אודה על האמת: על פי ההיגיון הבעל-בתי מקוצר הבנתי דעתי נוטה דווקא לאפשרות הראשונה: אין מנהג חב"ד קדום בענין זה, ולפי זה יש לנהוג כמו שנוהגים בכל פרשיות התורה – כלומר: לפי הנדפס בחומשים, לא במנהג חב"די מיוחד אלא כמנהג בעולם. ברם, יש לבחון את הענין לא במאזנים של דעת בעלי-בתים.

*  *  *

מול – ומעל – כל הדיון האמור ניצבות שתי עובדות:

1. רבותינו – כולל כ"ק אדמו"ר הרש"ב זי"ע – לא התערבו בענינים כגון אלו, כך שום מנהג משני המנהגים הנידונים, לא יכול להיחשב כמנהג חב"ד רק על יסוד מה שהיה נהוג בליובאוויטש או מה שהיה נהוג ב-770, בכל תקופה שהיא.

2. בספר המנהגים מופיע המנהג לסיים בפסוק קודם.

אלא שעוד לפני שאנו דנים על סמכותו המלאה של ספר המנהגים (להלן – ביתר פירוט) חובתנו להתייחס לנושא הנקרא "מנהגי חב"ד":

1. שגב גדולתם וקדושתם של מנהגי חב"ד, כפי שנקבעו על-ידי רבוה"ק, אין למלל, הדברים באו לידי ביטוי בשיחות ואגרות רבותינו הקדושים. יתר על כן: מנהגי חב"ד כלולים במעיינות שביאת המשיח כרוכה בהפצתם, כמוסבר במכתבי כ"ק אדמו"ר זי"ע.

2. הסמכות לקביעת מנהגי חב"ד נתונה בלעדית אך ורק לרבוה"ק נשיאי חב"ד לדורותיהם, כפי שהודיעו עליהם באופן מפורש, ברור ובהיר לכל נפש, מבלי להזדקק לפרשנויות שונות. דומה שבכל המנהגים, או לפחות רובם ככולם, טרחו והסבירו את הדברים פעמים רבות, ואף דאגו לפרסומם בכתב ובעל פה, וכן – להסברתם והנמקתם.


3. מובן שאיש אינו יכול לבוא ולומר כי לפי הבנתו שלו בדעת הרבי, כפי שהיא נרמזת במשפט זה או אחר, מהווה מנהג מסוים מנהג חב"ד, ומחייב את חסידי חב"ד.

4. מובן בהחלט כי כל כל הרואה עצמו חסיד חב"ד, המקושר לרבוה"ק, חייב לקיים את כל מנהגי חב"ד – כשם שהוא חייב לקיים את כל הוראות רבוה"ק – גם אם הדבר כרוך בקשיים כלשהם, וגם אם, למשל, הדבר נוגד את מנהגי המקום או החוג בו הוא נמצא.

לפיכך, כל אלה שהצטרפו לחסידות חב"ד, בהם, כמובן, כל חסידי הדור הראשון (בתקופת כ"ק אדמו"ר הזקן), וכך, כמובן, כל החסידים שהגיעו לחב"ד במשך כל הדורות מחוגים אחרים – כל אלה עמדו בנסיון, כאברהם אבינו ע"ה בשעתו, של "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", לחדול מקיום מנהגי ביתם והוריהם לטובת קיום מנהגי חב"ד.

[כך, למשל, זכיתי אני, שלא כמו כל אלה שנולדו לתוך חב"ד – כולל צאצאיי שיחיו לעבור מהפך כמעט מלא באורח חיים, כולל שינוי נוסח התפלות וכו' מכל וכל. אם ינסה מישהו לחקור את ההשוואה בין מנהגי חב"ד לבין מנהגי נוסח אשכנז – יגיע למאות הבדלים בכל תחום מתחומי החיים].

5. מאידך, כל מנהג של מקום, שאינו מנוגד להוראה מפורשת של רבוה"ק, מחייב את כל החי במקום. כך על פי ההלכה, וכך על פי דעתו הברורה והחד-משמעית של כ"ק אדמו"ר זי"ע, כפי שהוכחתי בעשרות ציטוטים מדבריו הקדושים בהזדמנויות רבות (ובקונטרס "על מנהגים ומקורותיהם" הבאתי גם התייחסויות של הרבי להתנהגות שלא כפי מנהג המקום בשם "פריצת גדר").

6. בהתאם לכך נהגו, למשל, גדולי רבני ומשפיעי חב"ד בכל הדורות עד לדורנו זה – בו התברכנו בענקים מקושרים לכ"ק אדמו"ר זי"ע כמו הגרש"י זוין, הגרא"ח נאה, הגרש"ז גרליק, הגרש"נ ששונקין, הגר"י לנדא – לשמור בקפדנות על כל מנהג הנהוג באה"ק על-ידי שלומי אמוני ישראל, בראשות גדולי ישראל, מלבד כאשר הדבר מנוגד לפסקי רבוה"ק ולמנהגי חב"ד (וכבר ציינתי לעיל שישנם מאות הבדלים).


7. לאור כל האמור – יש גם חוצפה ועזות מצח, גם התנשאות גאוותנית, גם בדיחה משעשעת, כאשר בא מאן דהוא ו"מגלה את אמריקה" ב"מנהג" (אותיות: גהנם) חדיש, השונה ממנהגי כל עדות וחוגי ישראל באה"ק, על פי דיוק או רמז וכו' שברוב גדולתו וגאונותו זכה למצוא בדברי הרבי.

*  *  *

נתייחס עתה למעמדו של "ספר המנהגים". בדברי הבאתי את הדימוי של "שבירת הלוחות". ברם, שם באו, אחרי 80 יום, לוחות שניות. נשאלת השאלה: מה הן הלוחות השניות בעניננו? גם אם נקבל את הערעור על ספר המנהגים – מה התחליף לו?

נכון שהמלקטים קבעו מה שקבעו, על יסוד הנהוג אז ב-770, כפי המצויין בהערה, וכפי שידוע הסיפור על כך של הרב שוסטרמן זצ"ל. מה שכתבתי הוא: הנהוג בביהכנ"ס של הרבי אינו מהווה מקור – כך קבע הרבי עצמו, ולא יועילו כל הפלפולים, ומי יבוא אחרי המלך! אלא מאחר שהמלקטים קבעו זאת (ולא חשוב למה קבעו זאת) והרבי אישר לפרסם בדפוס לדורות כהוראה למעשה – אין לנו לחפש אחרי המקור. מלה"ד למקרה כאשר הרבי פוסק פסק הלכה ומציין כמקור לדבריו פוסק מסויים – האם יעיז מישהו בזמננו להתכחש לפסק זה, אם יתברר שנפלה במקור שגיאה וכיו"ב?

בענייננו קל הדבר יותר – כיוון שהמסקנה הפשוטה היא שהשינוי המאוחר לא נעשה ברצון הרבי, וכבר אמר בעצמו שאין להוכיח דבר מאי – התערבותו בענין.

*  *  *

אתכבד להתייחס לטיעוניו של המגיב נגד הוכחותי על השער של ספר המנהגים:

א. המגיב לא מתייחס לעדותי שבאותן שנים לא יצא פרסום רשמי מחייב בשם חב"ד – בלי הגהה מדוקדקת של הרבי, כפי שידוע לי מנסיוני ב"בטאון חב"ד". כן אינו מגיב למה שכתבתי שידוע לי ממקורות מוסמכים שהרבי הגיה את ספר המנהגים כולו.

הסיבה להתעלמות המגיב מכל האמור מובנת וגם צודקת: אין הוא חייב להאמין לי. בכך הוא יכול להתבסס, בצדק, על מה שכתבתי פעמים רבות שאין להאמין לשמועות (אם כי קיים, לכאורה, הבדל בין שמועות שבאות לשנות לבין שמועות שבאות לקיים...).

מן הסיבה האמורה ציינתי עוד שתי הוכחות, שהמגיב אכן מתייחס אליהם.

ב. היותו של הרבי עורך ראשי של "אוצר החסידים". המגיב לועג לטיעון זה בהביאו דוגמאות משמועסן וכו'.

- חבל שהמגיב לא קרא ב"שלשלת היחס" שציינתי בדברי.

שם כתוב לאמור:

תשי"ב – נתמנה . . . להיות יו"ר . . . והוצאת ספרים קה"ת.
תשי"ג – נתמנה . . . להיות עורך ראשי ד"ספרי' – אוצר החסידים – ליובאוויטש".

משום מה לא הבחין המגיב בכך שכתבתי "עורך אוצר החסידים" ולא "עורך קה"ת".

ובכן, מכובדי המגיב, גם ליו"ר יש "אחריות מיניסטריאלית" (יותר גדולה מאשר ל"בנשיאות" – ידוע שהיו מקרים שהרבי הוריד את ה"בנשיאות") אבל ל"עורך ראשי" יש אחריות ישירה. כך מקובל בעולם, ורק כך מובן ההבדל בין שני התפקידים, כמו גם ההבדל בין שני הגופים, ממילא מובן ההבדל בין "שמועסן" לבין "ספר המנהגים".

נוסף לכך – יש הבדל יסודי ושרשי בין הוראות מחייבות (מנהגי חב"ד!) לבין כל דבר שונה.

ג. הנני משתומם על ההתייחסות המזלזלת ל"מסגרות".

מה אומר ומה אדבר? אני הקטן, בן הדור השביעי, חי זה למעלה מ-50 שנה לאוי"ט בחדרת קודש לנושא ה"מסגרת". האם, למשל, כל מחבר או מלקט בספרות חב"ד ירשה לעצמו לסדר לעצמו "מסגרת" של הרבי?

הדימוי של "שבירת הלוחות" שנקטתי בו – מוצדק יותר ממה שחשבתי!

ד. תמורת הזלזול ב-2 הנקודות הקודמות – מתייחס המגיב ברצינות רבה להוכחתו שלו מן העובדה ששמו של הרבי לא מופיע על הספר.

לא הבנתי: הרבי הטיל על פב"פ ופב"פ לבצע תפקיד של ליקוט ועריכה בשליחותו והנחייתו – האם מצדיק הדבר שלא יוזכרו שמות העוסקים במלאכה ושהעורך הראשי יטול העטרה לעצמו?

לשבר האוזן אביא דוגמא שוודאי תובן למגיב:  אלפי מכתבים של הרבי נכתבו ונשלחו בחתימת המזכירים "בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א". לידיעת המגיב: "אוצר החסידים" וה"מסגרת" של רבוה"ק התקבלו בדור השביעי כ"בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א". נוסף לכך שפעמים רבות מאוד – רק חתימת המזכיר, בלי "בשם" התקבלה באופן ברור שהמכתב בהנחה שהמכתב הוא של הרבי.

ה. מכתבו של הרבי לשז"ר – מהווה, לפי הבנתי הקלושה, הוכחה לקבלה מוצהרת של אחריות הרבי על הספר שהוא שולח לו, ובמיוחד ציון ההתחייבות שתבוא מהדורה מתוקנת!

כנראה, בגלל קוצר דעתי לא הבנתי שיש כאן דווקא ראיה לסתור...

*  *  *

הנקודה המכרעת מאחורי כל הנושא, נקודה שחייבת לעורר מחשבות רציניות אצל כל חסיד, היא פשוטה מאוד: האם הרשות נתונה אחרי שיצאו הוראות לרבים – לבדוק ולחטט אם חל שינוי בסיבת ההוראה ובמקורה, או עצם קיומה ע"י הרבי וכו'?! ואם כן – מי הוא הקובע ובוחן ומי הוא המחליט לשנות את ההוראה?! במלים פשוטות יותר: האם על כל אחד מאתנו להתייחס בספקנות לכל הוראה שיצאה בשם הרבי ולחפש מה נאמר ב"התקשרות" גליון תתפ"ט! הרי לא כל מי שנזקק לספר המנהגים חייב לדעת כל הנאמר באיזה מקום או אפילו בנעשה ב-770! כל זה – מקור לאנדרלמוסיה ועקירת הכל, רחמנא ליצלן.

אזכיר בהקשר זה וורט נפלא שהעלה על הכתב הגאון החסיד, צנמ"ס, מארא דחיטי, כביר הזכויות להחדרת דבר ה' זו הלכה בין אנ"ש, מוהרי"ש גינזבורג שליט"א, וזה תוכנו (איני זוכר הלשון): "עין רואה" – אתה רואה הנהגות שונות של הרבי וכו', ו"אוזן שומעת"  - אתה שומע דברים שונים בשם הרבי – אבל – "וכל מעשיך"  - אתה צריך לפעול אך ורק – "בספר נכתבים", לפי הכתוב במפורש בספר, ודפח"ח ושפתים ישק.

גדולה מאוד הסכנה מהסתמכויות על שמועות  (שהרבי שלל וחזר ושלל במפורש) ועל ענינים שרואים (ראה באריכות בקונטרס "על מנהגים ומקורותיהם"), ואפילו בבית מדרשו של הרבי. כל אחד ואחד יכול לבוא ולספר מה שראה או שמע, הוא או אחרים, ונתפצל, ח"ו, למחנות שונים.

והרי לך, הן כמשל והן כמציאות עובדתית, את הענין הנידון של הקריאה בפ' דברים: אני הקטן לא ידעתי כל העת על קיומו של מנהג שונה מן האמור בספר המנהגים, כי לא הזדמן לי לקרוא או לשוחח על נושא זה, ואם הדברים אמורים במי שמתעניין בדרך כלל במתרחש בבית חיינו – מה יאמרו אלפים אחרים?! הוא הדין באחיזת הציצית ל"ברוך שאמר": האם מישהו טרח לפרסם שביום מסוים חל שינוי בהנהגת כ"ק אדמו"ר זי"ע? והאם חייב הדבר, אכן, שינוי במנהג הכל?

יתר על כן: הרבי ודאי, לפחות, ידע את הנאמר בספר המנהגים, והרי ידועה הקפדתו על קיום והפצת מנהגי  חב"ד, מדוע לא באה ממנו הודעה לאנ"ש על שינוי המנהג, הן בקריה"ת והן באחיזת הציצית? האם סמך על כך שיהיו בין אנ"ש שיבחינו בשינוי וידאגו להודיע ע"כ לציבור? מדוע לא שמענו התייחסות כל שהיא של הרבי, באופן זה או אחר, לשינוי, וטעמו?

האם, לא רק שהרבי לא הגיה את ספר המנהגים, הוא אפילו לא התעניין במה שכתוב בו? האם לא ידע הרבי שיש רבים – ובכללם הדיוט כמוני הממשיכים להסתמך על ספר המנהגים השגוי?!

לפני סיום: סיפור על החסיד המופלא, הפנימי והאמיתי, חותנו של  – יבלח"ט – הגרי"ש גינזבורג שליט"א –  והוא הרה"ח רבי דוד ברוומן זצ"ל.

לא אספר כאן את כל פרטי הסיפור, אבל הנקודה היא שבסופו של ויכוח סוער, על יותר מרביעית משקה, בהתייחסות להנהגות שונות בין אנ"ש – לקח הרד"ב זצ"ל כרך שו"ע אדה"ז וקופסת גפרורים ופנה אל שכנגדו, חסיד בעל צורה, בזעקת כאב: "קח ושרוף!".

אף אני פונה אל כל  השפיצים בזעקת כאב: קחו את ספר המנהגים ושרפו! – כי, לדעתם, כל שורה שבו טעונה בדיקה וחיפוש אם הדברים עולים בקנה אחד עם סיפורי שפיצים למיניהם המגלים לנו תעלומות חכמה, שאנו, הנחשלים, בני הדור השביעי, הקשורים לנשיאו ולהוראותיו הקדושות, לא יודעים ברוב בורותינו.

*  *  *

לאחר סיום כתיבת השורות דלעיל – קיבלתי מכתב (וכן היו שטענו באוזני בעל-פה) שלאמיתו של דבר – מעולם לא הקפידו בליובאוויטש על מנהג זה או אחר, מה גם שכל הדיון נסוב רק על סיום העליה, אם בפסוק זה או בפסוק אחד שלאחריו. יש מקום לומר שאכן בקהילות חסידי חב"ד ברחבי רוסיה ואוקראינה וארץ ישראל, לפני מאה שנה ומעלה – לא היו מנהגים קבועים אחידים – "מנהגי חב"ד" – בענינים רבים, וכך גם, אולי, בליובאוויטש עצמה. הכוונה, כמובן, לשינויי מנהגים בקריאת התורה ובדיוקי נוסחאות בתפילה. דומה שמעטים – אם בכלל – עסקו בזה, ואכמ"ל.

(יש להעיר כי לכל הדעות שינוי מנהג לא נכלל ב"אלו הן הנסלקין" ואפילו לא ב"אלו הן הלוקין", ולא ייענש מי שיקרא את קריאת פורים בתשעה באב וקריאת תשעה באב בפורים...).

אלא שהטיעון האמור מחזיר אותנו, אכן, מאה שנה אחורנית:

יתכן שכך היה אמנם המצב במרחבי קהילות חב"ד דאז, אבל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע –  ובעקבותיו כ"ק אדמו"ר זי"ע – לימדונו, שוב ושוב, על קיומם המדויקים של מנהגים, על קפדנות רבה על דיוק של מנהגים וכו' וכו'. בראש קונטרס "על מנהגים ומקורותיהם" צוטטו דברים בהקשר זה, מפי רבוה"ק. זאת בדיוק היתה המטרה הקדושה המוצהרת של לוח היום יום ולקוטי המנהגים. כך גם של לוח "כולל חב"ד", וכך – ובעיקר – של פרסום "ספר המנהגים". דהיינו – לקבוע מנהגים אחידים קבועים ומחייבים הראויים להיקרא "מנהגי חב"ד".

הטיעונים האמורים הם ביטוי מושלם של "שבירת הלוחות".  

נזכרתי בטענה הפוכה שהוטחה כלפי כאשר התרעתי על סטיות רעיוניות מסוכנות בעיתון "כפר חב"ד" (בכיוון הפוליטי ה"ימני" האנטי חרדי). היו שכתבו לי, ברצינות תהומית, שבזמננו מוטלת עלינו אחריות וחובה לשמור על המסגרות המגינות מפני אנרכיה (דומה שכוונתם היתה כהגנה מפני המשיחיזם, אך גם לזה אינני רואה זכר בעיתון הנ"ל). מובן ופשוט שאין מכבים דליקה בנפט כמשל הידוע.

דווקא בעניננו, כשמדובר על מנהגים קדושים שהופצו על-ידי רבוה"ק נכונים הדברים!

ט"ז באלול תשע"א