ב"ה יום רביעי, ד' תמוז תשע"ז | 28.06.17
איש הישר בעיניו? כותב השורות לצד מודעות נגד היוזמה
איש הישר בעיניו? כותב השורות לצד מודעות נגד היוזמה צילום: שטורעם
פאפארצי בליובאוויטש: איראן זה כאן? ● מאמר נוקב

שמעתי שביישוב קהילתי חרדי מסוים, הרב המרא דאתרא שליט"א ביקש שימסרו לו דיווחים אודות נשים שאינן מתלבשות לפי תקנות הצניעות של אותו יישוב. כצפוי, אניני הטעם הגיבו ב'עליהום' – היתכן?! חדירה לרשות הפרט, ו"איראן זה כאן" וכו' וכו'. הצגה מוכרת ● הרב דוד מאיר דרוקמן במאמר דעה נוקב ●
מאת הרב דוד מאיר דרוקמן

ג'וני הקטן חלה בדלקת ריאות. מצב רוחו היה שפוף. אמו ברברה, אימא אמריקאית טריה שמעולם לא חוותה מחלה מסוג זה של תינוק - נבהלה מתגובותיו הדיכאוניות של ה'בויצ'יק' שלה, ובמטרה לרומם את רוחו היא הבטיחה לו: "כשתבריא, אקנה לך מתנה יפה".

והנה הגיע היום המיוחל, ג'וני קם על רגליו, וכמעשהו בעבר המשיך לנשום, להשתולל ואף לבעוט, וכמובן תבע מאמו את מימוש הבטחתה - "מתנה יפה".

והנה ניצבת האימא ויורש העצר שלה בחנות הצעצועים הענקית והיוקרתית השופעת כל טוב של צעצועים ופינוקים בסטייל האמריקאי, וכאן מניח ג'וני את ידו על בובה, מה-זה בובה: בובה שמתפקדת ומפעילה את כל הפונקציות האפשריות; גם אוכלת וגם דברים נוספים... "מאמי, את זה אני רוצה". אבל 'מאמי' כשמבחינה במחיר הרשום על התווית מתחלחלת ואומר לזאטוט: "זה יקר מידי, זו הוצאה מידי גדולה  לכיס שלנו...". אבל ג'וני בשלו, מצבם הפיננסי של הוריו מעניין אותו כמו ההוריקן דאשתקד, והוא תובע את שלו; "הבטחה זו הבטחה"...

ובאמריקה כמו באמריקה, יש את כל השיגעונות ומגוון האפשריות; הזבנית בחנות שהייתה עדה לויכוח והבחינה במצוקת האם מציעה לה שתיגש עם הילד לצורך יעוץ ללשכת ה...פסיכולוג הצמודה לקניון הצעצועים היוקרתית, וזאת כחלק מן ה"סרוויס" - השירות ללקוחות.

לא נאריך, האם דנן משגרת את בנה לפסיכולוג, והנה לא חולפות  דקותיים, והבן יוצא מחדר הפסיכולוג ומודיע חגיגית לאימו; "מאמי, שיניתי את דעתי. אני מוכן להתפשר. אני מוותר על הבובה היוקרתית, ומוכן לקבל במקומה את העכבר שעולה, סה"כ 50 סנט"...

האימא לא יודעת את נפשה מרוב התפעלות, "איזה מילת קסם לחש הפסיכולוג באזנו של ג'וני, מה גרם לג'וניור שלי שניאות והסכים חיש מהר להתפשר בצורה כה דרסטית?", היא לא מתעצלת, ניגשת בעצמה לפסיכולוג ושואלת אותו, אנא במטותא, אמור לי, גלה לי את הסוד, כמה שזה עולה (אפילו יותר ממחיר הבובה…), מהו הלחש שלחשת באזני הילד, שגרם לכזו תמורה וכזה מהפך בחשיבתו?".

"שום כלום", עונה לה הפסיכולוג. בסך הכל אמרתי לבן יקיר שלך "תשמע חבוב, או שאתה מפסיק לנדנד לאימא, או שאתה מקבל ממני 'לטיפה' (כלומר סטירה) קלה..." ("כוח סביר" קוראים לזה היום…).

* * * *

תופעת פריקת העול וחוסר המשמעת המבצבצת בציבור שלנו, גורמת ל'טרנד' חדש: אסור לדרוש, אין לתקן חוקים של התנהגות, הלאה  תקנות הצניעות.

איברא, כמובן שיש להתמקד יותר בחינוך, בהסברה, ביצירת חוויות רוחניות שתגרומנה לבני הנעורים להימשך לטוב ולקדושה כפי שפרפרים נמשכים אל האור. אבל ביחד עם זה, הרי לא יעלה על  הדעת שתותר הרצועה. ישנו מושג שמכונה בפי חז"ל  "מייראת הרצועה שביד הסופר", כלומר, תשב"ר שעדיין לא נמצאים בדרגה של לימוד תורה "לשמה" אלא אך מפחד הרצועה של ה'מלמד'.  ואין הכוונה חלילה שתדיר נשתמש באמצעים של 'רצועה' כתגובה לפריקת עול והשתוללות, אלא רוח הדברים היא שביחד עם כל הפעולות היצירתיות שבמסגרת ההשקעה החינוכית -  שומא  שיהדהד ברקע איזה פחד ומורא של "יראת הרצועה". שאם לא כן עד  שה'גו'ני' שלנו ישתכנע, הוא יצור בהתנהגותו אנרכיה ואוירה של פריקת עול.

משל למה הדבר דומה? לחוקי תנועה. כמובן, שהרצוי והאידיאלי, שנהגים ישמרו על חוקי התנועה ויעצרו ברמזור אדום, עקב החשש, שאם יזלזלו בכל אלה – הם עלולים לפגוע בחייהם של בני אדם ואף  לשלם בחייהם שלהם עצמם. ברם, ביחד עם זה נקל להבין, שחייבת להיות גם "יראת הרצועה", דהיינו, שאותו נהג סורר יידע כי עבירה על החוקים שקבע המחוקק תעלה לו ביוקר: בקנסות, נקודות ואף במאסר.

כל זה איננו סותר לגישה, שלא די במערכת חוקים, אלא יש כמובן להשקיע בחינוך לזהירות בדרכים, ולערך חיי האדם.

* * * *

שמעתי שביישוב קהילתי חרדי מסוים, הרב המרא דאתרא שליט"א ביקש שימסרו לו דיווחים אודות נשים שאינן מתלבשות לפי תקנות הצניעות של אותו יישוב. כצפוי, אניני הטעם הגיבו ב'עליהום' – היתכן?! חדירה לרשות הפרט, ו"איראן זה כאן" וכו' וכו'. הצגה מוכרת.

נשגב מבינתי, מדוע יש אנשים או/ו נשים שחסרים-ות את התובנה הבסיסית שבכל חברה, או בכל יישוב בעל גוון הומוגני ישנן דרישות חברתיות. יש מועדונים בעולם שאי אפשר להיכנס אליהם ללא עניבה. בפרלמנטים אירופיים לא יעלה על הדעת להיכנס עם סנדלים. "ולא תהא כהנת כפונדקאית" – האם כל דרישה אנושית-חברתית היא לגיטימית, ודווקא תקנות ההלכה מפורשנות  כ..דיקטטורה, פאפארצ'י, ושאר ביטויים בישין מסוג אלה (עפ"ל)?

כמובן, שעדיף, טוב ויפה ונעים, כאשר מופעלת גם מערכת הסברה, ברם, היעלה על הדעת שבינתיים – איש כל הישר בעיניו יעשה?  (וסביר להניח שבאותו יישוב קיימת פעילות חינוכית, אלא שדא עקא, וכרגיל, דווקא אותן נשים שאליהן מופנית ההסברה, הן אלה שמדירות את רגליהן מהרצאות, שיחות, או פעולות הסברה אלה...). 

נכון, דרישות כאלה של הרב אינן "עוברות מסך" של התקשורת החזותית, אבל אוי לנו ואבוי לנפשנו אם מפיהם אנו נחיה!

וכבר היה לעולמים, הרמב"ם (בהלכות לולב פ"ח הי"ב) כתב: היו מתקנין במקדש (בעת שמחת בית השואבה) מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי שלא יתערבו אלו עם אלו.

ועוד  כתב (רמב"ם הל' יו"ט פ"ו הכ"א); חייבין בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבין ומחפשין בגנות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה. וכן יזהירו בדבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה. וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך ובשאר האחרונים ובראשם בשולחן ערוך הרב.

כמובן שהתקנות האלה אינן באות במקום, אלא במקביל לפעילות חינוכית בדרכי נועם בנידון, אבל, ביחד עם זה, הרי לא יעלה על הדעת שנשנה צביון רוחני של ישיבה, בית ספר, יישוב חרדי, עד שהוד מעלתם - אברך קל דעת ורעייתו הענוגה יואילו נא בטובם וברוב חסדם להטות אוזן, להפנים את הדברים, אם בכלל.

ההכרח לא יגונה, להשמיע דברים ברורים: אדון / גברת נכבדה, אלה התקנות שלנו; מקובלות עליך? מה טוב ומה נעים. באם לאו: לא ניטול ממך את ה'בחירה החופשית', אבל במטותא אל תיטול גם מעמנו את הבחירה הנ"ל ללכת בדרכי היהדות והחסידות; הלא כל הארץ לפניך, היפרד נא מעלי ושא עיניך ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ואולי מה שלא יעשה השכל ויעשה הזמן, ויבא יום ותפנים שאך לטובתך לחזק את גדרי הקדושה והצניעות במעונך ואצל בני ביתך, כי הן הן ה"כלים" להשראת ברכת השי"ת בביתך, בשגר אלפיך בעשתרות צאנך, ובכל מעשה ידיך, כולל נחת יהודי אמיתי מפרי בטנך – יוצאי חלציך יחיו ויתברכו מפי עליון.

* * * *

בשיפולי כתיבתי, אאחוז בשיפולי גלימתו של ה'פסיכולוג'  דלעיל שלא היה ולא נברא, אבל משל כן היה. לאמור; לעיתים הנסיבות דורשות לשדר מסר תקיף, 'סטירה' (כמטאפורה). ההכרח לא יגונה במצבים מסוימים ליצור הלם בסגנון של "תצא בחוץ". אבל בפנימיותנו, בוודאי ופשיטא שאנו מעדיפים אף חפצים שכולם יישארו בחיק 'המשפחה'. ה'טיפול בהלם' עניינו ומטרתו לפתוח את הלב ואת האוזניים ל'בת קול',  לקריאה המנהמת במיוחד בימי הרחמים והסליחות: "שובו בנים שובבים, ארפא משובותיכם"!

ו' באלול תשע"א