זוכר אני את אותו יום, עת קראתי בתהילים "מה אהבתי תורתך וגו'" הקאפיטל של אותו יום שבו הגיעה אלי הידיעה כי נלב"ע הרה"ח ר' אפרים וואלף ע"ה. שהיתי אז בבית חב"ד של הרב אהרון ליבערמאן בפורט לודרדייל שבפלורידה, אולם הפסוק היכה בי שוב ושוב, כי זה גילם פן כל כך מיוחד אליו זכיתי להיחשף.

עלתה בידי הזכות להיות "החברותא" של ר' אפרים במשך שנה תמימה, ואפרש את שיחתי לבל יחשדוני בגבהות לב שלא במקומה. מידי שנה בשנה נמשכה המסורת, שאיני יודע מאימתי החלה, שההנהלה הרוחנית בישיבת תות"ל לוד בוחרת את א' התמימים משיעור ג' ישיבה קטנה להיות חברותא של ר' אפרים בזמן הפנוי שלו. והרי כידוע לכל זמן פנוי לר' אפרים לא היה, כמי שעל שכמו רבצה האחריות לניהול כל ענייני חב"ד בארץ הקודש, בתור בא כוח של הרבי ויו"ר כל המוסדות וכו', ולכן בזמן מנוחת הצהרים, או הפסקת האוכל איך שנקרא לזה, הוסיך ר' אפרים לעצמו קביעות בנגלה עם א' התמימים.

המשך המאמר בכתבה המלאה >>>