ב"ה יום חמישי, ב' שבט תשע"ח | 18.01.18
הרב וולף ור' יוסי שניאורסון בריקוד עם גרנובסקי
הרב וולף ור' יוסי שניאורסון בריקוד עם גרנובסקי צילום: מאיר דהן
עטא בולשוי 'רבי' • בלוג

פניני רשמים, בבחינת "מועט המחזיק את המרובה", מביקור מרגש, בעיר של הצלחה אדירה, בשליחות הרבי. מאת הרב חיים וולף שליח הרבי בירוחם


מאת הרב חיים וולף, שליח בירוחם

עוד בטרם הגעתי לבית חב"ד, עם כניסתי לעיר אודסה לראשונה בחיי, כבר קלטתי. בעיר זו קיימים בתוקף, ה"גאון ישראל" והגאווה יהודית.

האותיות בס"ד בגודל המאפיל גם על אותיות קידוש לבנה, היו מרוחות בענק על חנות גדולה לממכר מכוניות במרכז העיר. "וואס איז דאס?" אני שואל את מלווי, "זו החנות של "זונייא" (שניאור זלמן)" נעניתי.

"זונייא" זה, הינו אחד מהתלמידים והמתפללים הקבועים בקהילה המפוארת של אחי ורעי, הרב אברהם שיחי' וולף שליח הרבי ורבה הראשי של העיר אודסה.

סיפור הצלחתו של "זונייא", איש נלבב אשר אינך יכול לעבור לידו בלי "לחטוף" חיבוק "ביד חזקה", הינו מרגש בפני עצמו. סיפור הכרוך בניסים גלויים בעסק, שעמד בפני פשיטת רגל.

לאחר התייעצות עם הרב וולף, המכונה כאן "רבי" בפי אנשי קהילתו, פסק הרב, על מעבר מיידי לעבודה תוך שמירת שבת מוחלטת בעסק. כמובן שנשלח גם פאקס לציון הק'.

ואז החלו לפתע המכירות לפרוח ולצמוח. והרווחים גדלו באלפי (!) אחוזים.

שום דבר לא זז כאן בלי הרבי, והפעם אני מתכוון לכ"ק אדמו"ר. יעידו על כך הפאקסים והביקורים התכופים ב"ציון" הקדוש, בכל פעם כשעניינים חשובים של הקהילה ותומכיה עולים על הפרק.

אגב, בעניין הכינוי "רבי", קרתה פעם אי הבנה משעשעת, בין התומך הגדול והיקר של אודסה – "סאשה" (אלכסנדר) גראנובסקי, לבין הפקיד במעבר הגבולות של ארה"ב.

היה זה כאשר הגביר והרב, נסעו יחד לציון כ"ק אדמו"ר, לרגל ג' תמוז האחרון.

"לשם מה הגעת לארה"ב?" שאל הפקיד את הגביר שאלה שגרתית.
"לביקור אצל הרבי" ענה האחרון.
"ומי האיש שאיתך יחד?" שאל בהצביעו על אחי הרב.
"זה ה'רבי'" ענה "סאשה" בפשטות.
"רק רגע" הקשה הפקיד שחשב שהוא "עולה" כאן על משהו: "אז מי הוא ה"רבי" שלך? אמרת שאתה בא לבקר את הרבי בארה"ב הלא כן"?!
כאן הגיע תור צחוקו המתגלגל של "סאשה":
"עטא מאלינקי 'רבי', אי טאם עטא בולשוי 'רבי'". (זה -הרב וולף- הוא ה"רבי הקטן" ואני בא לבקר אצל הרבי ה"גדול")...

אבל בואו ונעשה קצת סדר בעניינים.

הגעתי לביקור חטוף באודסה, לכבוד טקס "ברית המילה" של "לוי יצחק" ב"ר אלכסנדר גראנובסקי.למען האמת, לא ממש הבנתי נכון להיכן עומד אני להגיע. פסעתי פנימה לתוך הבניין ונותרתי פעור פה. המקום מלא מפה לפה ונראה חי ורוחש ככוורת דבורים.

רבש"ע! אני המום! קהילה חב"דית מיוחדת, חיה ותוססת בתוככי אודסה הקרה והרחוקה. עוד פינת ייקרת ושכיית חמדת נשיא הדור! אני מתקדם עוד קצת ונכנס לבית כנסת גדול ומפואר, היכול בקלות להתחרות בבתי כנסת רבים במרכז ארץ הקודש. הכל כאן כבר מוכן ומאורגן בטוב טעם, לשמחה שבפתח.

אני עולה קומה אחת למעלה, למשרד הרב הראשי. בעוד כדקה אני עתיד למצוא את עצמי חבוק אמיצות ולהיפגש נרגשות עם אחי היקר, לראשונה באודסה. וכאן, בלשכתו של הרב, גיליתי את "אחורי הפרגוד", את המקום בו נחתכים העניינים החשובים באמת. בזה אחר זה, נכנסים פנימה הזקוקים לפגישה אישית עם הרב. כולל גבירים ושועי עולם מוכרים.

כולם באים לבקש את עצתו ואישוריו, גם בעניינים העומדים ברומו של עולם, כולל דיני נפשות.

ואז הגיעה שעת טקס "ברית המילה".

אבי הבן, "סאשה", אינו מסוגל להסתיר את התרגשותו העצומה. הוא צועד פנימה בעקבות הרך העתיד להימול ואינו גורע מבטו ממנו. הכרוז, דובר הקהילה, החל כבר בהנחיית הטקס. בשפה ברורה וקולחת , מסביר לנאספים את מהלך סדר המצווה החשובה, על כל פרטיה. בית הכנסת חב"ד אודסה, מלא עד אפס מקום.

אני מתבונן סביבי, ימין ושמאל, פוגש בעיניהם של אותם אורחים, "בעל שם'סקע אידן", אשר לחלקם זוהי מן הסתם השתתפות ראשונה בטקס שכזה. ושואל את עצמי שוב ושוב, האם דבר שכזה יתכן במקום שכזה, לולא המשלח נשיא הדור?

התינוק עובר מיד ליד. "חייקעס". "סאשה" משגיח בשבע עינים.

ואז, הבכי המוכר, של עוד תינוק יהודי המתוודע באחת, למציאות היהודית הכואבת והרוממה.

אך מדוע דווקא כאן, הבכי הזה, שכמותו שמעתי מאות ואולי יותר פעמים, מוליד גם אצלי בכי חרישי ודמעות אשר נלחם אני להסתירן?

"סאשה" זועק בקול את הברכה: "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". ואני חושב על אבינו רועינו, ששלח לכאן את "הרבי הקטן" אברהם וולף.

כמה פשוט וכמה עצום! ברית באודסה מי היה מאמין, בוודאי הברית מספר 1000 שנעשית כאן בעיר תחת ידי השלוחים של כ"ק אדמו"ר, אבל מבחינתי, מבחינתי זו הברית הראשונה באודסה, עם כזו עוצמה יהודית, עם כזה רגש חסידי, מי היה מאמין ?

אני נזכר שעד לפני כ-20 שנה, כרוך היה הדבר במסירות נפש של ממש, ונעשה רק במחתרות.

אני גם יודע, שעקב הניתוק בכוח, במשך 70 שנות קומוניזם, של היהודים מיהדותם, פעולה כזו גם היום, עדין, לצערי,  נחשבת "תלושה מהמציאות", אצל אימהות יהודיות רבות ברוסיה ובאוקראינה.

וכאשר בכל זאת היא נעשית על ידן, זוהי ה"מסירות נפש" של תקופתינו. "לא האמנתי בחיי שאמול את בני" עתידה לומר לאחר מכן "לינה" (לאה) אם הילד - הגב' גראנובסקי, "בידיוק כמו שלא האמנתי שהוא יהי' אצלי הילד הרביעי במשפחה, אבל הרבי חשב אחרת" אומרת לאה.

קולו של הרב וולף נשמע ברמה: "ויקרא שמו בישראל: לוי יצחק". ואני חושב לעצמי, שאין שם מתאים יותר למקום ולאווירה. "מסירות נפש" היא שמו הנרדף של ר' לויק אב המלך. כן, גם כ"ב שבט היום.

האורגניסט, ר' אהרל'ה ליפסקר, פוצח בנגינת מארש ר"ח כסליו. ואז, באחת, מתפוגגת אצל אבי הבן תנועת הנפש של "רעדה", ומתחילה תנועת הנפש של "גילו". "סאשה" מצטרף בריצה לתוך הים הסוער של הריקוד החסידי. 

הניגון הבא בתור לפי הזמנתו של "סאשה" הוא: "אבינו מלכנו". ניגון האהוב עליו מאד. כולנו מצטרפים לשירה, יד על כתף.
עצמתי את עיני. ואז, משום מה, ראיתי בעיני רוחי את אבינו רועינו מכוסה בטליתו, עם "הקיטל" הלבן, המעודד את שירת "אבינו מלכינו" בשעת סיום תפילת ה"נעילה"..

"לכתחילה אריבער" הוא הניגון הנבחר הבא. עוד הזמנה של ה"בעל מנגן" 'סאשה' גראנובסקי.

תחילת ה"בית השלישי", חוזר על עצמו שוב ושוב. הריקוד הולך ומתעצם בהתאם.

ושוב, חשתי עצמי במקום אחר. מקום שזכיתי להיות בו פעמים רבות. גם אז, הקטע חזר שוב ושוב בניצוחו של רבינו.

"סאשה" נראה על סף "כלות הנפש"...  כן. יש לו את זה. ניגוני חב"ד הפכו חלק מהווי חייו. אחרי הכל, לא בכל יום ניתן למצוא יהודי, "בעל עסק" בסדר גודל כשלו, אשר נדחף כחסיד ורגיל, על המדרגות בג"ע התחתון בשבת כינוס השלוחים, או בהתוועדות חסידית בשבת ערב ג' תמוז שעל יד ה"אוהל". אשר עובד ומתפרנס, בעיקר כדי לתת את רוב כספו לצדקה. וזו לא גוזמא. זהו "סאשה". ועימו, צמוד אליו מכל הבחינות, השליח שהביאו למצב זה, הרב וולף, ה"רבי הקטן" שלו.

*  *  *

למחרת, לאחר תפילת שחרית, בבית הכנסת חב"ד, אשר שוב היה מלא בזמן התפילה, הצטרפתי לאחי, כאשר זה יצא לביקור אצל ראש העיר אודסה, על מנת לברכו לרגל יום הולדתו ה-60.

אם פתחתי מאמר זה בנושא ה"גאון ישראל" והגאווה היהודית של אודסה, הרי עתה נוכחתי לראות שיש להם גם תמורה. כאשר משדרים לגויים גאווה יהודית, כפי אשר הנחילנו רבנו, מחזירים הם ליהודים בכבוד גדול.

"חולקין כבוד לרב", זהו המושג במלוא עוצמתו, אליו נתוודעתי עתה, במהלך הביקור הקצר בעיריית אודסה, הנראית כמעט כמו קריית הממשלה בירושלים.

מכל פינה ובכל מקום, לחיצות ידיים מכולם, בהדרת כבוד אמיתית, לרב העיר, השליח ר' אברהם וולף, המוכר כאן ע"י כולם.

מחוסר זמן, לא הספקתי לבקר במוסדות הקהילה, בין היתר, בחיידער, ברשת בתי הספר, בשלושת גני הילדים, בבתי היתומים, באוניברסיטה היהודית, בבית התרבות, במערכת העיתון ומי יודע מה עוד פספסתי. הבנתי שההפסד כולו שלי. רק מלראות את שנים עשר זוגות השלוחים הפועלים בעיר, היוצאים ובאים במרץ, חדורי מסירות, יכולתי להבין עד כמה גדול ההפסד.

לא הרחבתי, גם על ה"הכנסת אורחים", המפוארת והמושלמת, לה זכיתי בביקורי הקצר. לכך צריך ליחד יריעה נרחבת, המחזיקה ברכה לעצמה. נו טוב, יש לי סיבות טובות לבוא ולבקר שוב באודסה. לתשומת ליבך אחי היקר---

בזמן חזרתי הביתה, נפלו לי בראש ראשי התיבות של אודס"ה: הרב אברהם וולף סיעתא דשמיא...

לאורך ימים ושנים טובות יחד עם רעייתך גיסתי הרבנית, העומדת תמיד לימינך!
 
ונזכה בקרוב ממש להיפגש עם הרבי והוא יגאלינו.

ח' באדר א' תשס"ח
הרב אברהם וולף עם מקורבו בריקוד סוער במהלך הברית
הרב אברהם וולף עם מקורבו בריקוד סוער במהלך הברית | צילום: מאיר דהן
 
 
 
הגב לכתבה

תגובות
9
1. מרגש
חיים כל הכבוד על הכתיבה המרגשת גם את הקורא המרוחק קילומטרים רבים מאודסה.
ולך ר' אברום ידידי, עלה והצלח ו"מלכתחילה אריבער".
ח' באדר א' תשס"ח
2. מרגש
לתפארת מדינת ישראל!!!!
ח' באדר א' תשס"ח
3. יצאו מהלב ונכנסו אל הלב
ריגשת אותי אחי. פשוט ויפה.
ח' באדר א' תשס"ח
4. כה לחי-ים
חיים, מיוחד מאוד

כותב מיוחד, ארוע מיוחד, כתיבה מיוחדת, גביר מיוחד, "מאלינקע רבין" מיוחד.
ח' באדר א' תשס"ח
5. אין מלים בפי
וטוב שכך. זה רק יקלקל . . .
ח' באדר א' תשס"ח
6. לא מסתדר
הוא דיבר עם הפקיד בארה"ב ברוסית?
מזוייף מתוכו!
ט' באדר א' תשס"ח
7. איפה השלוחים של אודסה באירוע?
קשה לומר שלא שמת לב שהם נעדרו מהאירוע!!
י' באדר א' תשס"ח
8. ראיתי גם ראיתי...
ראיתי כבר פקידים שם שמדברים רוסית. בנים למהגרים רוסיים שהגיעו למעמד של פקידי 'אמיגריישן'.

חוצמיזה הוא ניגש יחד עם 'המאלינקי רעבע' שלו לא? אז הוא תירגם.

חוצמיזה, הסיפור יפה אז למה לקלקל ?

חוצמיזה תפרגן ! מה יש.

חוצמיזה בהצלחה ושבוע טוב.
י"א באדר א' תשס"ח
9. אשרינו שיש לנו רבי כזה מה זרעו בחיים אף הוא בחיים
כמי שגדל בדור הביניים של נשיאות הרבי. וכבחור ואברך בתחילת דור השלוחים בכיבוש העולם בשנות הממי"ם ואילך.
אשרינו שזכינו להשתתף בכיבוש העולם בשליחות אדמו"ר. מי כזבולון ומי כיששכר. בבחינת והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד, ובראש הזבולונים ר' לוי לבייב שזכה להיות "הזבולון של הדור"
י"ב באדר א' תשס"ח