ב"ה מוצאי ש"ק, י" תמוז תשע"ח | 23.06.18
הרב טייכמן על רקע חורבות ביתו
הרב טייכמן על רקע חורבות ביתו צילום: שטורעם
להבה בשליחות • בלוג ווידאו

ארבעה חודשים אחרי שביתו הוצת, מגולל השליח ורבם של הרי הקרפטים, אוקראינה, הרב מנחם-מענדל טייכמן את הסיפור המלא, המשבר והקשיים


מאת הרב מנחם מענדל טייכמן

קשה. קשה מאד להעלות על הכתב "הרגשים" של חודשים שלימים מאז האירוע שאירע עימנו בהשגחה-פרטית. קשה לכתוב אמרנו, שהרי כבר אמרו חז"ל: "תוונא דליבא לא כתבי אינשי" ובענין הנוגע לדכדוכם של כו"כ נפשות עסקינן. אולם השתיקה – מסתבר – קשה שבעתיים.

טבעם ואופיים של אומתנו שכאשר קורה דבר מבהיל, מעשה טרור ודומיו, בימים הראשונים כולם מתרעשים ומתבהלים וחפצים לעזור ולסייע. אך כאשר עובר זמן קצר בלבד, האדישות משתלטת והמשפחה הנפגעת נשארת כמעט לבדה בודדת בצרתה. זהו טבעו של עולם ואיש לא אינו בא בטענות. לכן מוכרחני בזה להדגיש בראשית דבריי לקורא היקר: באם הדברים גוזלים מזמנך היקר ולא ממש מעניינים אותך – אל נא תטריח את עצמיך. באם חלילה השורות הבאות אינם לרוחו של כל אחד ואולי לא הכל באופן הכי "מענטשליך" – נקדים בזה את התנצלותינו שהרי כבר אמרו חז"ל (יבמות ס"ג ובתוס' שם) שמי שאין לו בית אינו אדם. אוי, כמה צדקו...

ובכן: הדבר אירע בעיצומו של שמחת תורה, אולי בעיצומן של ההקפות, כאשר הוחלט השנה לחזק את הקהילה הסמוכה ומשפחתינו, לצד קבוצה כעשרה ממקורבי עירנו וכמה מתלמידי התמימים דארה"ק, נסעה השנה לעשות את החג בקהילה הקרובה – במונקאטש. השמחה הרקיעה שחקים כפי שמונקאטש המעטירה כנראה לא ידעה זה עשרות בשנים. המשקה וההתוועדויות המשיכו את פעולתם גם בשבת בראשית המחוברת לשמחת-תורה.

במוצאי שבת קודש פרשת בראשית חזרנו כולנו לתוך מציאות חדשה ומרה הטופחת לה על פנינו, מציאות המסבירה לנו בעל כרחינו שאמנם עומדים אנו במוצאי שבת בראשית, אך עלינו איפה להתחיל הכל מבראשית. מציאות שעד לכתיבת שורות אלו, למרבה הכאב והצער לא ממש השתנתה. במשך ימי החג עבריינים קרימינאליים "ביקרו" בביתינו, גנבו חפצים יקרי ערך ואחר-כך שרפו את כל ביתינו, רהיטנו, חפצינו וכל אשר לנו והעולה על כולנה – כמעט ו"שרפו" את בטחונם של בני ביתנו.

למפרע מתברר שהרבה נסים נעשו עימנו, כגון הישרדותם של כל הדולרים שזכינו אני ורעייתי לקבל מידו המלאה הפתוחה והק' של הרבי וכן הכתי"ק שכתבם בעצם כת"י הקדושה (ועוד).  אנשי הבליעל הדליקו מדורה גדולה בסמיכות לגז ופתחו במכוון את כל כפתוריו וברזיו. דבר שאילוליה אחריותה של רעייתי המסורה שתחי' הדואגת תמיד טרם נסיעה לסגור את הצינור הראשי – היה חלילה הופך את כל הבנין והחצר כולו – על מוסדותיו – לעפר ואפר של ממש. ת"ל המוסדות ציפורי נפשנו – מקוה טהרה "מי מנחם", גן ילדים "אור אבנר - חב"ד", בית התבשיל, חדר אירוח והמשרדים – לא נפגעו כלל. ייתכן והיו עוד נסים שהם בגדר ד"אין בעל הנס מכיר בניסו".

התחושה הראשונה

מיד אחר גילוי המציאות העגומה הטופחת לה על פנינו, על קירות ביתינו השחור משחור ועל כל חפצינו, התחושה הטבעית הראשונה הבאה מנפש הטבעית: זהו, הגיעו מים עד נפש ובזה נסתיימה שליחותינו במקום. לפתע בוקעת ועולה מעמקי הלב התחושה העמוקה יותר, האמיתית יותר, הזכה וטהורה יותר מעצם פנימיות הנפש, תחושה שאיננה ניתנת לתיאור: בעיר שליחותינו עברנו מס"נ ד"מי במים" שת"ל כבר מאחורינו (ואינו מן הענין והצורך לפרט). כעת זכינו ונבחרנו לעבור גם את המס"נ ד"מי באש". לפתע בוקעת וזועקת לה מן הלב הזעקה האדירה (אם כי בקלא פנימאה דלא אשתמע): "במים לא ניטבע ובאש לא נישרף"---

לצפייה בוידאו מיוחד מהשריפה לחצו כפתור ההפעלה או לחצו כאן:



לא נישרף. לא, לא בגלל שמלאכי עליון אנו ולא שבדרגת אבינו הראשון בכבשן האש אנו, אלא בגלל שזכינו ואנו ב"לגיונו של מלך" שהוא שליחו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. זכינו והבטחת ישעיהו – מלשון הישועה – ללא כל ספק מוסבת גם עלינו: "...כי תעבור במים אתך אני, ובנהרות לא ישטפוך, כי תלך במו אש לא תיכווה, ולהבה לא תבער בך..." (ישעיהו מ"ג, ב').

מיד למחרת בבוקר תלינו על הבנין שבו שוכן הבית שלט גדול המכריז ומודיע ליהודים ול"להבדיל" כאחד: "במים לא ניטבע ובאש לא נישרף".

אחוות ואחדות השלוחים דחבר המדינות – אשר תמכו וסייעו למעלה מיכולתם לאחיהם ולב"ב בעת צרתם – התגלתה בימים הנ"ל כתופעה שאין לה אח ורע ועל-כך אין גבולות לתודתינו החמה והעמוקה ומפני שרבים הם אי אפשר לפורטם. ישלם לכולם ה' מידו המלאה הפתוחה וכו', אכי"ר.

כמו-כן תודתנו הגדולה למשפחת ראהר היקרה על ה"עזרה ראשונה" שהעניקו בטוהר ליבם לאחר הנזקים העצומים. ועוד וג"ז עיקר – "חמרא למרא, טיבותא לשקייא" – למי שבכל מאודו הינו דולה ומשקה לשלוחים שי' בכל מרחבי תבל – הרב ר' משה  קוטלארסקי על השתדלותו הרבה בסיוע הנ"ל.

תודתינו החמה נתונה לארגון "אור אבנר" על עזרתם התמידית והבלתי פוסקת.

***

הפושעים שפכו את חמתם (ת"ל רק) על העצים ועל האבנים אך לדאבון לב "שכחו" להשאיר את כתובתם. וזה למעשה הנזק הגדול ביותר המערער את הבטחון – מלבד הנזקים העצומים של השריפה עצמה וכל תוצאותיה – כי כאשר אינך יודע במאת האחוזים מי האיש, מי עוזריו ומה מניעיו, הדבר מזעזע שבעתיים. עד לשעת כתיבת שורות אלו, "ידידנו היקרים" ממשטרת אוקראינה וגם הארגון השני (הג' אותיות..) אינם מעונינים בהעברת המידע המדוייק ידיהם של מי באמת מאחורי הטרור הנבזה הלזה, על אף שידוע לי ברור שקיבלו עשרות עדויות. מלבד איש אחד אשר הוכח כמעט וודאית שהיה מעורב עמוק בהצתת הבית, אולם אותו הם מוכנים בשמחה רבה להסגיר ולהושיב מאחורי מנעול ובריח, מדוע? – זאת יתבאר לקמן.

***

קטע מיומני דאשתקד יקדים מעט את הגילוי המסעיר שיבוא מיד: "זה קרה לפני שלוש שנים. קראו לו סטאס והוא היה אז בן 23. הוא ישב בעיר בה אני יושב בשליחות נשיא הדור, אלא שהוא – נעבאך – ישב בבית האסורים סגור מאחורי מנעול ובריח. ואני הק' כאשר שמוע שמעתי אודות אחי "היושב", הלכתי לבקרו שם בבית הסוהר – מקום אשר פושעי אוקראינה אסורים – לא לפני שבדקתי את מסמכיו ואת זהותו היהודית. הבאתי לו ארוחת צהרים מהודרת וטעימה, לאחר-מכן הצעתי לו עוד משהו שהוא ראה לראשונה בחייו. היה זה כמובן תפילין ובאותו היום זכיתי להציל "קרקפתא דלא מנח תפילין".

הוא היה נראה מסכן ואומלל אמיתי, עודדתי את רוחו והבטחתי שנשמור על קשר ככל שהדבר יתאפשר. עברו שלש שנים ות"ל לפני כחודש הוא השתחרר, הוא לא שכח אותי וחיפשני, הפעם בתור "בן חורין". הוא הגיע לביהכנ"ס לתפילת קבלת שבת לראשונה בחייו ולאחר מכן סעד את סעודת השבת הראשונה שלו בימי חייו, הוא מסתכל על הנרות ומתבונן בהם חזק. "נדמה לי שגם סבתא היתה מדליקה אותם מידי שבוע" – הוא אומר לי. כך אנו יושבים ומתוועדים שעות ביחד עם צעירים נוספים, הוא מתקרב בקצב מהיר וקורא ספרי יהדות לרוב. בכניסה למשרדי הוא שואל איך נקרא הנייר הקבוע באלכסון על המשקוף, אבל זה דווקא לא ממש חדש לו, כי את ביתה של סבתא ע"ה פיארה מזוזה את הפתח, המזוזה היחידה בכל השכונה. כעבור מספר ימים אני מוצא עצמי קובע מזוזה בביתו.

לפני שבועיים זכינו: ת"ל סטאס נכנס בבריתו של אאע"ה ונקרא שמו בישראל שלמה בן אברהם. אמו ואחיו המתגוררים בראשון לציון שבארץ-הקודש מופתעים מחד ומאושרים מאידך מהתקרבותו ליהדות ולקהילה. כעת גם אחיו הערל אשר לע"ע שמו הנכרי הוא "וולאד", נסחף אחריו ובקרוב ייכנס גם הוא בבריתו של אאע"ה. (הוספה לאחר זמן: ת"ל "וולאד" נכנס בבריתו של אאע"ה ונקרא שמו בישראל יהונתן.)" – עד כאן היומן דאשתקד.

ובכן מוריי ורבותיי: ככל הנראה שלמה היה השורף הראשי של ביתינו. מתברר ששלמה "דידן" מתגלה כאדם מטורף, חולה נפש של ממש אלא שלעתים הוא מתנהג כנורמאלי לכל דבר ולעתים "תופס" אותו הטירוף מבלי הבחן בין טוב לרע, בין מר למתוק. תופעה מוזרה זו מוגדרת בלשון ההלכה: "עתים חלים (- בריא), עתים שוטה (- מטורף)" והנפק"מ לעדות, גיטין, מכירה ועוד (עיין רמב"ם הל' עדות פ"ט ה"ט, גירושין פ"ב הי"ד ושו"ע אהע"ז סי' קכ"א ס"ג ועוד) ואכמ"ל.

הוא אשר אמרנו: את שמו של שלמה מסרה המשטרה מיד ומתוך שמחה וט"ל, מדוע? – "באשר הוא יהודי".

החשדות כבדים

אין כאן המקום להאריך בסבל הרב שהוא מנת חלקנו. הסבל מהשכנים הארורים המתגוררים בחצר ביהכנ"ס הסמוכה לחצרנו, אשר מלבד שנאת ישראל הכללית הרי ששנאתם את שכנם כותב השורות (המפעיל ומחיה את המקום מתוקף שליחותו ותפקידו) – לא יודעת גבולות. מלבד שחרור כלביהם השכם והערב – בעליהם דהיינו הכלבים המהלכים על שניים הניחו בסמיכות לחצרנו ארון קבורה, שבאמונה הנוצרית זוהי קללה מבהילה ומפחידה, אך זאת אינם יודעים, שלפי אמונתנו ודתינו הנצחית אין לכך שום רושם דהרי "מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדי'ה" – פסחים ק"י ע"ב). יש לנו סימנים ברורים שאין כאן המקום לפרטם ש(גם) ידם קשורה בקשר ישיר לשרפה, אך "שא, שטיל". מציאות עובדתית זאת לע"ע איש איננו מעוניין לחשוף, מלבד הטעם הפשוט וידוע ש"עשיו שונא ליעקב" הרי שדודם של השכנים הוא אחד מראשי המשטרה לשעבר וסגן ראש ה"ג' אותיות" דהיום...

כמו-כן, ישנם חשדות על קבוצת גויים מעירנו, ובנים לאב או סב יהודי אך לאם נוצריה למהדרין, אשר מצד טשטוש המוחין רואים עצמם כיהודים ואני הק' עומד כצור החלמיש להבדיל בין ישראל לעמים. אך קבוצה הנ"ל לא בוחלת בשום שיטה של מלחמה גלויה בי ובאנשיי. מלחמה לעתים גם מכוערת, ולבי אומר לי שידם בטרור זה האחרון, אלא שלע"ע רק לאלוקים פתרונים. אנו כמובן נמשיך בגאון יעקב לעמוד על עקרונות יסודות היהדות שהרי שלוחי המלך – מאן מלכי רבנן – אנו ו"דיו לעבד להיות כרבו" וד"ל.

אהה, בנוגע לפושע שלמה, כן, גם לאחר שיישב בקרוב בכלא ולא יהיה מסוכן לציבור, נמשיך לבקרו שם מפעם לפעם, נניח עימו תפילין ונשלח לו אוכל כשר למהדרין. מדוע? היתכן? – "באשר הוא יהודי". וכך כותב הרבי במכתבו משנת תשל"ו, כמדומה למר יצחק רבין ז"ל, בקשר לפעילות עם אסירים: "..אשר כל אדם, יהי' מצבו מה שיהי' ואפי' חטא ופשע באופן הכי חמור, עדיין עשוי הוא בדיוקנו של מקום, ובלשון הכתוב: "בצלם אלוקים ברא אותו"."

ארי הקישו

נחזור לשבוע שלאחר השריפה, שבוע ראשון בו אנו מוצאים עצמינו ללא קורת גג ובחוסר כל של ממש, כאשר שמלתינו לעורינו בלבד וביתינו רחב הידיים הפך ללא שמיש. אנו מתגוררים במלונות וילדינו מפוזרים אצל משפחות מקורבות. השבוע הינו שבוע דפרשת נח: בתוקף הצוו האלוקי "לחיות עם הזמן" מאיר את עניי אחד מידידי השלוחים בשיחת קודש מדהימה בו מתאר הרבי את מצבנו: נח, בשליחותו של הקב"ה, עסק עם ברואיו במשך שנה שלימה. בתמורה לכך "זוכה" נח שאותו ארי שהוא זן ומפרנס, מקישו ונושכו כה חזק עד שנח מסתובב – נעביך – "גונח וכוהה דם". זו שנה שלימה שאנו דואגים לשלומו של שלמה שלא יישאר רעב אף יום אחד כפשוטו ממש. וכעת נגזר עלינו – קרוב לודאי – גם "בזכותו" לגנוח ו...

"באת שבת באת מנוחה" – שבת נח: לאחרי שבוע ללא מנוחה של רגע, טלפונים מרחבי העולם, ראיונות בטלוויזיה ובעיתונות. ביקורי חוקרי וראשי משטרה למיניהם, מגיעה שבת המלכה הראשונה. אנו מכריזים על סעודת שבת רבתי לקהילה אם כי בתנאים לא תנאים וללא שפע גשמי, אבל התוועדויות סוערות עם בני הקהילה – היו גם היו. כמו"כ מצאנו עצמינו מכריזים: "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" ועוד השנה בעז"ה יוקם באוז'גאראד מוסד חדש בשטומ"צ. אומנם לעת-עתה מצב הפעילות "על אש נמוכה" אבל בקרוב ממש נזכה ל"ירידה צורך עליה" שהרי – כמבואר בחסידות – "בין יש ליש, ישנו אין באמצע". מי יתן ונראה בקרוב שאין זה אלא ה"אין" שלפני ה"יש".

מתי אתה חוזר?

מוכרחני בזה לבוא בשורות אחדות לכמה מתושבי כפר חב"ד ובהקדים: בדיחה יהודית מספרת על אורח בירושלים שנפגש עם ידידו לאחר שנים שלא התראה עמו. הושיט האורח את ידו בחמימות לידידו הירושלמי. זה האחרון הפטיר: "אוי, שלום עליכם, ווען פארסטו צוריג"? (שלום עליכם, מתי הינך נוסע בחזרה?). ישנם אמנם כאלו אשר ה"שלום עליכם" היחידי שהם משגרים ל"ידידיהם" הוא אחת לחודש בלבד, דהיינו בשעת "קידוש לבנה". וכבר אינני יודע איזה "שלום עליכם" מהם עדיף...

מחובתי המוסרית להדגיש ששורות הבאות אינם כוללת חלילה את הכלל כלל: ישנם כאלו היושבים בכפר חב"ד ומשם הינם "מנהיגים" את כלל אנ"ש והשלוחים די בכל אתר ואתר. אחיי ורעיי: זכיתם והינכם יושבים בכפרו של הרבי. בתקופה קשה מנשוא זו שוהים אנו בכפר חב"ד עד יעבור זעם, עדי תחלוף הסכנה, עד שכל המעורבים בפרשיית שרפת ביתינו ובטחוננו יישבו – בקרוב ממש - מאחורי מנעול ובריח. בינתיים עיר מקלטנו היא כפר חב"ד (למעט קפיצות מוכרחות לעיר השליחות שהרי כעת היננו בבחינת "קפיץ ואזיל, קפיץ ואזיל").

לעתים כמה מהפקחים שביניכם מטרידים אותנו בשאלות קשות. הרי לכם ציטוט מהעדינות שביניהם בלבד: "נו, מתי הינכם חוזרים כבר"?. "זהו, כבר עזבתם"? "נו, ארגון הגג של השלוחים דחבה"ע כבר סייע לכם"? "כבר נתנו"? "כמה נתנו"? מי עוד כבר נתן"? "כמה נתן"? "והמונקאטשער'ס"? "נו, כבר נהיית מליונר"? (שהרי "אחרי שריפה מתעשרים" – הם מפטירים בשם קדושי עליון. (עיין בארוכה מכתבו הקדוש והמרתק בענין – אגר"ק ח"י עמ' ש"ו ואילך), עדיין אינך סופר את המליונים? נו, בקרוב ממש אתה על בטוח מליונר. כאן כותב השורות לעתים שאיננו מתאפק ומשיב ברכה חמה ולבבית בלשון הרב: "אמן, גם אתם".). לצערי, היום הגדול הזה – בו נוכל לסייע לאחינו ולתמוך – עדיין לא בא ועדיין אפילו לא השתקמנו לגמרי מתוצאות כל הנזקים (אך לא זוהי מטרת השורות ולא בזה נאריך במסגרת זו).

אחים יקרים: באם אין לאל ידכם לסייע אז לפחות הניחו נא לנפשותינו העייפה בלאו הכי "הזוכה" ועוברת "כף הקלע" כבר בעלמא דין. אנא מכם: "אוירא דכפר חב"ד" ת"ל מספיקה לכולנו ואין איש מחסר ממנה מאומה, אין איש נושמה על חשבון זולתו. (שהרי משלמים אנו טבין ותקילין של דמי שכירות בכפר כולל דמי מס לכפרו של הרבי). הניחו נא גם לשאר עמיתנו השלוחים היקרים הבאים – מזמן לזמן – לצבור כחות חדשים בכפרו של הרבי.

ולקינוח, לא נוכל שלא לסיים בטוב ובתודה חמה ולבבית בשמי רעייתי – גיבורת התהילה: תודה רבה ועמוקה לכל האנשים היקרים המתגוררים באותו כפר חב"ד, העומדים לצידנו ומסייעים ככל יכולתם בכל המצטרך (ובראשם המש' היקרות: רוטשילד, זילברשטרום (ר' דוד שי' ומשפ'), לבנוני, מוזיקנט, מעודה, המלמד הנדיר של בננו הרה"ת ר' מענדל שי' אלרועי וכל השביעין חביבין – האיש היקר והנמרץ ר' מאיר שי' בורקיס) – ישלם להם ה' משכורתם כפולה מן השמים מתוך בריאות נהורא מעליא ונחת יהודי חסידותי מכל יו"ח עדי ביאת והתגלות משיח צדקנו אכי"ר.

ונסיים בלשון הרב הוא הוד כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: "יה"ר שיצרף הקב"ה את כל הנרות (ש"ק) ויצרפם לאבוקה אחת גדולה אשר תשרוף א ה"שיריים" דהגלות ותומ"י ממש" (סיום התוועדות דכ"ה אלול ה'תשל"ד).

וכעת עלי להשבית הקולמוס באשר הדיו כבר ספוג ואקצר אף שראוי להאריך כהנה וכהנה.

UNGVAR770@GMAIL.COM
 

י"ז בשבט תשס"ח
הגב לכתבה

תגובות
23
1. לשליחים היקרים
וואו
מסעיר
מרגש
מעורר

כל חב"ד אתכם

מעתה שרק הצלחה תאיר את פניכם
מתוך אושר ושמחה!

חבדניק
י"ז בשבט תשס"ח
2. חזקו ואמצו
כל הכבוד על המס"נ ועל הגאון יעקב
י"ז בשבט תשס"ח
3. מס"נ אמיתית
הוידאו יותר מהבלוג והבלוג יותר מהוידאו.

הכאב הגדול ניכר בטעקסט.

אסור להפקיר את משפחת השלוחים היקרה הזו.

בפרט בית כזה אשר שמענו על חמימותו ופתיחותו לכל אורח באשר הוא.

הרב טייכמן תתחזק ותחזק.
בעז"ה יגיעו ימים טובים מאלו.
י"ח בשבט תשס"ח
4. כל מילה פיצוץ!
י"ח בשבט תשס"ח
5. רחלי אופנר כל הכבוד על הביצוע!
חבל על הזמן!
ולכם משפחת טייכמן בהצלחה!
י"ח בשבט תשס"ח
6. מענדל, לבכות ביחד איתך
י"ח בשבט תשס"ח
7. נכון, רק חסר משהו

מענדי היקר

כמו כולם, שמעתי על השריפה הנוראה. אכן, מצער ומזעזע. וכמו רבים אחרים תרמתי לכם דרך האתר סכום צנוע, שבודאי עזר לכם קצת.

אין לי כסף, וזה היה ממש על חשבון צרכי המינימליים, אך כשליח הבנתי שלו זו השעה לחשבונות כאלו, והקב"ה ישלח חזרה.

חבל מאוד שלא שלחת מכתב תודה או משהו כזה, לפחות התייחסות מינימלית. אינני מצטער על התרומה. אני בטוח שעשיתי את הדבר הנכון והנדרש ביותר, אבל כנראה גם אתה, כשאתה נותן תרומה למוסד מסוים אתה מצפה לתודה או לכל הפחות להתייחסות. חבל שבמקרה שלך עוד לא עשית את זה. זה היה נותן יותר חשק לעזרה נוספת.

פגשתי אותך בכפר אחרי כמה שבועות. ספרתי לך שאני משתתף בצערך.

אמרת לי 'נו'...

עניתי לך שתרמתי לך דרך האתר.

משכת בכתיפך והמשכת לדרכך.

לא הרגשתי נעים.

אחר כך, סיפרתי על זה לחברים וגם הם סיפרו על חויה דומה.

חבל מענדל. חבל.

שבוע טוב.

י"ט בשבט תשס"ח
8. לתגובה 7 לא אמינה
לא ניראה שהמגיב שליח:
א. לשליח לא מתאים לפגוע בחבירו ברבים (בכל אופן לא לשליח של הרבי שנשלח להפיץ את מעינות החסידות שיסודה היא האבת ישראל).
ב. שליח שיודע כמה המניעות והעיכובים גדולים בפרט שקרא שוב על 7 מדורי גיהנום שעבר, לא מתאים לך לחכות למכתב וכדו' אלא שאתה לא שליח....
ג. בכלל שליח שעוזר לא מחכה לתודה, בפרט מאדם שנמצא במצוקה של הפחדות וכו' באם אתה לא חש זאת יש לך בעיה גדולה ותעשה חשבון נפש, כניראה שהרבה זמן לא אמרת ק"ש שעל המיטה.
ד. אני גם עזרתי לו למרות שאני לא שליח ודווקא הוא כן אמר לי תודה.
י"ט בשבט תשס"ח
9. למגיב 7 החביב
להוי ידוע לך:
א. מה שנאסף דרך האתר לגמרי לא קשור אלינו ואפי' הי' נגד רצוננו (ולא אאריך בכך).
עד היום - בשל תקלה תכנית - לא הגיע אלינו הסכום הסמלי שנאסף (הגיעו גם הגיעו אבל לע"ע - בזיונות בלבד...).

ב. נבהלתי מהוצאת ה"שם רע" על המשיכת כתפיים ולא אדע על מה הינך סח וייתכן שהיתה זאת משיכת כתפיים של אי נעימות... עכ"פ לא זכור לי דבר כזה והנני מאד משוכנע שלהד"ם אלא שאיש שיחי מאד פגיע מדמיונות שווא ובקשתי שטוחה לסלוח לי באם חלילה מישהו נפגע על ידינו בתקופה זו ויען ויאמר סלחתי.

ג. מעציב אותי מאד לשמוע שחסתך מלחמיך כדי לתרום ואבקש מאד שתזדהה - עכ"פ בפני בלבד כי קשה לי עם תרומה זו והנני מעוניין להשיבה לבעלי'ה..
אהי' אסיר תודה באם לא תשיב פניי ריקם.

ד. והוא העיקר - אף שנכשלת בעוון חמור של הוצאת שם רק החמורה שבעתיים מלשון הרע ועלולה להביא לשפיכות דמים כפשוטו (עיין ברמב"ם) - הנני מודיע לך מיד ברבים שאני סולח לך על אתר (תרתי משמע..) בזה ובבא ושלום על ישראל.

תתחזק..

נ.ב.
חלק לא קטן מההוצאות - הולך עבור מתנות לאלו שתמכו כמובן בסכומים יותר מסמליים והננו זוכרים את כולם ובע"ה בבא היום נזכה להשיב לכל התורמים - כקטן כגדול.
י"ט בשבט תשס"ח
10. למגיב 7
אתה מתלוצץ?
על חשבון שליח שספג מהלומות ללא הרף?

הרי אותו מוסד שתורמים לו כסף טרוד רק בעניני המוסד וגם רגיל לגבות כסף או לקבל תרומות מאנשים
אבל תחשוב על השליח המיוחד הזה-מהכרות לא רחבה מדי-
שעבר כל כך הרבה בניכר, עם הפחדות ואיומים ושריפה ומה לא?
אתה מצפה ממנו שיגיד לך תודה?
ואלי הוא מתבייש בכך שהיה צריך לקבל כסף מאנשים? אולי הוא לא רוצה לחשוב על זה יותר מדי, או לפחות לזכור את זה בכל רגע , שהוא נצרך לעזרת אחרים בפומבי וכו'..
תחשוב על כך מכל ההבטים, ובושה על תגובתך הלא ענינית ולא רגשית כלל, במיוחד משליח מצפים לתגובות אחרות, ותומכות הרבה יותר...

הרב טייכמן כולנו איתכם,
מחזקים את ידיכם,
ומשתדלים להבין כמה שיותר את שעברתם ואת מצפונות רחשי ליבכם,
ובזה יתמו חבלי משיח שבעירכם
ובמקום שליחותכם, ולא תדעו עוד צער


בהצלחה!!
י"ט בשבט תשס"ח
11. מגיב 7 - קצת חשבון נפש.
מהיכרות אישית עם הכותב שי', אני רק יכול להבטיח ש"אין כל קשר בין המצולמים לכתבה"... הבחור משקיע זמן במתנות לתורמים ושקוע ב"הכרת הטוב" לדעתי אפי' מוגזמת...

כל זמן שאין לך אומץ להזדהות - הרי שתגובתך היא בגדר של פאשקוויל... ועל פאשקווילים התבטא הרבי בכאב רב: "מחוץ לגבול ישראל"...

נדמה לי שמצויין למעלה כתובתו של הכותב הנכבד: אדרבא, תזדהה ותלבן את דמיונותיך או - במקרה הטוב - אי הבנותך.
כ' בשבט תשס"ח
12. משפחת טייכמן היקרים!
כולנו איתכם, אוהבים אותכם, חושבים עליכם הרבה ומתפללים לשלומכם.
ובקשר לשאלה ששואלים אתכם בכפ"ח: "נו, מתי אתם חוזרים?" אפשר לראות את זה מכוון שונה.
דוקא מכיון שדואגים לכם ורוצים בטובתכם. מייחלים שכל הבעיות בעיר שליחותכם יעלמו, ואתם כבר תוכלו לחזור בשלום לביתכם.
כי כשתחזרו הביתה, יידעו שב"ה חוזרים לשיגרה ומתאוששים מהעבר.
לא שכולם בכפ"ח צדיקים אך גם לא כולם רוצים להציק.
שיהיה לכם הרבה הצלחה
תתאוששו בלי צלקות
ותחזרו לשליחות עם כוחות מחודשים.



כ' בשבט תשס"ח
13. שוב עבודה יפה של גברת רחלי אופנר, ממש יפה!!
למערכת: אולי תורידו את תגובה 7????
כ' בשבט תשס"ח
14. תגובה ל7
גם אם אתה צודק,וכל אחד יכול להיכשל בתגובה שלא לענין,שים את עצמך במצב של המשפחה שכל רכושם נמחק כלא הי': סליחה-היקר מכל ניצל ואלו דולרים מהרבי. אבל כל מה שנדרש להם לחיות חיים תקינים,הקרקע נשמט מתחת לרגליהם. ברגעים אלו ובתקופת שיקום הארוכה,נדרשת עבודת המידות ומוח שליט על הלב פי מיליון ממה שאנחנו,שב"ה החיים זורמים לנו מי יותר או מי פחות-במישור,נדרשים. אני לא הייתי ממהר לדון מישהוא בשעת צערו,אם הוא הי' קצר רוח או שכח להודות. חשוב איך אתה היית מגיב אם היית בגלות בלי לדעת מה קורה אתך ומאיפה אתה מתחיל לבנות מחדש את חייך.
כולנו יכולים ללמוד מזה,מצד שני,לא להיגרר למצבי רוח,לחיות כמו חסידים תמיד,לבדוק את עצמינו לפני שמגיבים ולו בתנועת גוף. ויה"ר שנזכה לגרום נחת לרבי מתוך אחדות החסידים שיביא לביאת משיח מיד.
כ' בשבט תשס"ח
15. מגיב 7 שכח לתאר את כל התחריש.
ובכן, מעשה שהיה כך היה:
בעת שהגיע המגיב הנ"ל לר' מענדל טייכמאן משך הלה בכתיפיו והושיט ידיו להכות בו נמרצות תוך כדי הבעת פנים מאויימת למדי. מגיב 7 לא חיכה לראות את עצמו שוכב על הריצפה שותת מדם ומיד נמלט מהמקום. "פגוע אלם" הגדיר את מצבו אחד הרופאים המבינים.
ובכן, כידוע אחת מה'משוגע'ס'של ה'שפיץ חב"ד' זה לדבר תוך כדי משיכת כתפיים והנפת ידים לכל עבר תוך כדי קימוט הפנים. וע"ד הלשון הידוע 'יותר טוב מהאורגנל'.. עם שדרוגשל גרשונמענדל ועוד כמה בדרך.
אלא מאי?
מגיב 7 ככל הנראה אחד מתגרי הכפר 'פארמער' מלידה. אשר לא מכיר בין תכלת ללבן. לא ידע לפרש נכון את התנועה של הרמ"ט שי' . אני שעמדתי בקרבת מקום ראיתי תנועות של קירוב עצום והתפעלות בלתי שגרתית. תוך כדי הנפת ידיו לדרך רוחות השמים ומעלה ומטה.. ממש מורא'דיק.
מגיב 7! אני ממש מקנא בך. ואינני מבין איך אתה משיב רעה תחת טובה.
בכל מקרה, הרב טייכמן. מלאכת איסוף הכספים עבור השליחות של הרבי היא הציר המרכזי של התנהלות הפעילות של ליובאוויטש.
אין בזה שום מקום של בושה. בושה יותר גדולה להיות כפוי טובה לרבי. לגור בכפר חב"ד ולכתוב דברי הבל ורעות רוח וועגען דעם רבי'נס א סאלדאט.
כ' בשבט תשס"ח
16. למענדל
למגיב 9: אני מצטרף לדברים החמים, אני גם עזרתי בתרומה לא גדולה וגם קיבלתי טלפון אישית מהר' מענדל טיכמן שהתקשר להודות למרות שלא חיכיתי לתודה ועוד הרגשתי בושה על התרומה הצנועה .מענדי חזק ואמץ על תתבייש מפני המעליגים.
כ' בשבט תשס"ח
17. מדהים!
בתור אחד שהי'ה שם חודש שלם אני יכול לומר לכותב תגובה מס'7 או שאתה פשוט לא מכיר את מענדל טייכמן או שיש לך משהו נגדו.

אני זוכר שבימי שהותי באוז'גורד הגיע לר' מענדל תרומה על סך 18$ ומייד ר' מענדל שלח מכתב תודה.

ושאנחנו הבחורים היינו צריכים לחזור לארץ יום אחרי השריפה ונשארנו ללא גרוש (את הכסף שהי'ה לנו גנבו מהכספת) ר' מענדל ישר חיפש ממי אפשר להלוות ונתן לכל בחור סכום מכובד.

ר' מענדל
כל הכבוד על המס"נ, שיהי'ה מעתה ואילך רק הצלחה בכל הענינים
אנחנו מתגעגעים למקום והיינו רוצים לחזור בפסח

ב.ט ל.ג
ק.ג
כ' בשבט תשס"ח
18. הרב טייכמן לא לבד
מענדל טייכמן הוא השליח הראשון שסבל מדבר כזה אך שנאת ישראל קיימת ותמיכה עזרה בו היא עזרה גם לשלוחים האחרים שדבר כזה לא ישנה בעיקר בעקבות המצב שיש יותר אנטישמיות עכשיו מפעם כל מילה שנכתב פה היא אמת לאמיתה ולמגיב מספר 7 אומר ארור מכה רעהו בסתר ואם יש לך בעיה איתו אמור לו בפניו ועל תרומתך כבר אמר שלמה טוב פת חריבה ושלווה בה וכו'
הרבי המשלח הוא אחראי וערב לבטחונם של השלוחים ובעזרת ה' תזכו לחזור למקומכם ותאריכו ימים על ממלכתכם בטוב הנראה והנגלה
כ' בשבט תשס"ח
19. מחפשכם בנרות.
למגיב ה"טו"ב" - 17.
אני הק' מחפשכם בנרות: א.שומה עלי (עכ"פ לפנים משוה"ד) להשיב לכם את הסכום המלא שהי' בכספת.
ב. המשטרה מחפשת בנרות את פרטי הפאלפונים שלכם שנגנבו מטעם הפשוט.
אנא: צרו עימי קשר לאוקראינה: 380-50-31-78-770
או לרעייתי בארץ: 054-2142-770
ת"ח מראש,
מ.מ.ט.
כ"א בשבט תשס"ח
20. חבר'ה, להירגע
ידידם יקרים, ובראשם השליח היקר מ.מ.ט

עיינו טוב בתגובתי, ותראו שלא התכונתי לשום דבר רע, ואך תקלה יצאה תחת ידי.

אני מחבב את ממ"ט, אם כי איני מכירו אישית, וזו אחת מהסיבות שתרמתי לו למרות שמצבי קשה.

בסך הכל, כפי שאני שומע עליו ורואהו מפעם לפעם, הוא אדם טוב ונורמלי, ולכן כאב לי הענין, שבהתנהגותו (הלא רצונית, אולי) הוא גורם לאנשים שלא להבינו כראוי.

ידידיי, עם יד הלב: איך הרגשתם כשפניתם, בקשתם, תרמתם למישהו והוא התייחס אליכם במשיכת כתיפיים? בודאי רקדתם משמחה ובקשתם איך אפשר לתרום לו עוד, אה?

ולכן, ביקשתי בתגובתי מר' מענדל, אנא, למרות בודאי אתה רוצה ומודה לכולם, הראה זאת בחיצוניות, אנשים לא מבינים כוונות. אנשים רוצים לשמוע את המילה תודה, בדיוק כפי שאתה היית רוצה לשמוע אותה באותה הסיטואציה כשאתה בצד השני של המתרס.


אם אכן אינכם זקוקים לתודות ואך טוב וחסד עושים הנכם כל הימים אף לאלו המושכים אליכם בכתפיהם, אנא, רשמו אתם את שמותיכם ואצור אתכם קשר ואלמד מכם פרק דרך בעבודת השם ובאהבת ישראל.


ועכשיו ר' מענדל לגבי טענת ה'מוציא שם רע וכו':

ראשית,למען האמת, לא האמנתי שעורכי האתר יפרסמו את תגובתי אלא יעבירו אותה אליך אישית, ועל כך בקשת סליחתי.

שנית, במחילה מכבודך, האם כל תושבי כפר חב"ד (מלבד אלו שהזכרת) הם נשמות רעות היורדים לחייך ואינם מבינים דבר בענייני שליחות ושליח הסובל וכו'?

אני אישית מכיר רבים מהם המתייחסים אליך באופן מאוד חיובי, ואף רבים שתרמו לך ומעוניינים בהצלחתך.

מדוע עליהם מותר להוציא שם רע מעלי דפי האתר?

(ולמען הגילוי הנאות, אינני תושב כפר חב"ד, אני דוקא שליח במקום אחר בארץ).

אני מאוד שמח שאתה מעונין להחזיר את התרומה, חן חן אך באמת אין צורך. הקב"ה שלח לי כפל כפליים אחר כך ובודאי ישלח גם לך מידו הפתוחה וכו'

שתהיה לך הצלחה בכל עניינך, מתוך שמחה וטוב לבב, ובודאי בקרוב ממש תזכה לדידן נצח בכל העניינים לנחת רוח רבינו

לחיים!

כ"ב בשבט תשס"ח
21. מגיב 7 - הכבד ושב במקומך.
א. כנראה גם בהבנת הנקרא אתה מתקשה...
קרא שוב את היומן המרטיט:
"מחובתי המוסרית להדגיש ששורות הבאות אינם כוללת חלילה את הכלל כלל: י-ש-נ-ם כ-א-ל-ו ואידך זיל גמור..."
ב. הטח עיניך מראות ההבדל העצום בין כתיבה כללית אודות כמה אנשים מבלי חלילה להזכיר שמם לבין הכפשת איש נקי לעין כל בשל דמיון כוזב?
עצתי לך: צור קשר עם הכותב, תזדהה בפניו, בקש מחילה שהוספת צער על צערו ואת נפשיך היצלת ושלום על ישראל

תצליח.
כ"ב בשבט תשס"ח
22. הבהרה
מהנראה שכמה אנשים טובים ונפלאים קצת נפגעו מסיומת היומן, ולכן מחובתי בזה להבהיר שלא לזה התכוון המשורר והדברים אינם מוסבין כלל על המתעניינים מתוך דאגה כנה לשלומנו וכו', אלא הכוונה היתה על אותם אלו הרדודים "האטער די וואס קראצ'ן זיך אין מקוה" וכו' וד"ל.. שאין כל מטרה ותכלית בהטרדותיהם ומשל למה"ד לאיש שנחלה ה"י ונמצאים כאלו המטרידים אותו בשאלות "מתי הינך מבריא"?... והנמשל מובן.

עכ"פ בכתבי דוגמאות הנ"ל כוונתי גם על הצקות גרועות בהרבה אשר מפני הכבוד אין להעלותן על הכתב ולכן בחרתי רק את "העדינות שבהן"...
בכל-אופן תודה עמוקה לכולם: התורמים, התומכים, המחזקים, המעודדים וכו' ולכ-ל המגיבים במחדו"מ (והפעם – ללא "משיכת כתפיים" המפורסמת רק ליודעי ח"ן...).
בהערכה רבה ובברכה לכולנו שנזכה לצאת מן המצר אל המרחב ועד למרחב העצמי תומ"י ממש בגאולה האמיתית והשלימה ומלכנו בראשנו אכי"ר.

מ.מ.ט.
כ"ג בשבט תשס"ח
23. anahnu nenaceah
tamid haschem imanu al pahad am israel hazak kesef ba kesef holeh haikar habriut ani mehaka lemusi haikara beod hodscaim bapesah
י"ט באדר א' תשס"ח