ב"ה מוצאי ש"ק, י" תמוז תשע"ח | 23.06.18
התמימים עם הגורו של אינדונזיה
התמימים עם הגורו של אינדונזיה
עד לגורו של אינדונזיה / יומן

שני תמימים כיתתו את רגליהם בעשרות מקומות נידחים, כדי להאיר נשמות יהודיות • מסינגפור עד קמבודיה • יומן בלעדי ל'שטורעם' (לתקן עולם)
בני שמחה

בני שמחה

סיפורי השליחות מצויים לרוב, מידי פעם אנו מתוודעים לסיפורים כאלו ואחרים, של שלוחים ברחבי העולם, אך נדמה ששליחות מסוג זה היא נדירה בהחלט.

לקראת חג החנוכה האחרון היו עסוקים התמימים יונה איידלקופ ומענדל קלמנסון ששהו בניו יורק, במסע סידורים וארגונים לקראת יציאתם לדרום מזרח אסיה, זאת כדי להביא את אור החנוכה גם למדינות רחוקות בהם חיים יהודים הצמאים ליהדות. התמימים קיבלו תמיכה וייעוץ מלאים מ'מרכז שליחות' שע"י ה'מרכז לענייני חינוך'.

כך, אחרי שבועות של סידורים, זמן מה לפני חג החנוכה מצאו את עצמם זוג התמימים במטוס מניו יורק בדרך לתחנה הראשונה – הפיליפינים.

הרבה זמן למנוחה לא היה, ושעות ספורות לאחר הגעתם למקום, כבר היו נתונים בעיצומה של פגישה עם חברי הקהילה היהודית בעיר מנילה, שנהנו מכל רגע בו זכו להיות עם רבנים מניו יורק.

משם המשיך הזוג לעבר אי סמוך – נעגרוס, שם ציפתה להם הפתעה מיוחדת במינה. קהילה ענקית של פיליפינים שומרי תורה ומצוות השומרים קלה וחמורה, זאת בעקבות אשה קשישה בקהילה שגילתה להם את יהדותם, מאז הם מנסים לשמור ככל שאפשר. בבית הכנסת היפה לצד ארון קודש עתיק מסרו התמימים לבני הקהילה שיעורי תורה, מה שגרם לשאלות רבות מצד בני הקהילה, והקשה אף על המארחים להיפרד מהאורחים המיוחדים שבאו להאיר את ליבם.

בתום יום וחצי של פעילות במקום המשיכו התמימים במסעם המיוחד, והפעם לעבר האי – סבו, עליו היו שמועות כי בו מתגוררים מספר יהודים. הפעם נערכה הפגישה הגורלית דווקא בחנותו של יהודי מקומי, שדאג לזמן למקום את כל חבריו היהודים מהאי, בהם שני אחים איראנים שברחו מאיראן, זאת בגלל אביהם שהיה אסיר פוליטי, ולא הפסיקו להתרגש ולדמוע בשל המפגש המיוחד.

דקות ספורות לאחר מכן התקיים טקס 'בר מצווה' לשני האחים המופתעים, כשהפעם לא היה אחד ממשתפי המפגש הפתאומי שלא היה נרגש ושמח. בכניסה לחנות נקבעו מזוזות, כשכל משתתפי המפגש מקבלים סט של חנוכייה עם נרות לקראת חג החנוכה הקרב ובא.

התחנה הבאה הייתה – אנג'לס. במקום ישנה קבוצה של 25 יהודים המכנים עצמם "בייגל בויז". אותם יהודים נמצאים במקום מאז מלחמת וויטנאם, במהלכה הוקם הבסיס הגדול ביותר של אמריקה בזמן המלחמה. התמימים ארגנו במקום מסיבת חנוכה מוקדמת בה צפו המשתתפים בווידיאו מיוחד על חנוכה מחברת JEM כאשר כל המשתתפים מקבלים חנוכיות לקראת החג.

ביום למחרת, דקות ספורות לפני העזיבה, הספיקו להגיע מספר ממשתפי האירוע בכדי להניח תפילין, ואיתם אף ה'ראביי' שלהם (בן ישיבה לשעבר) שבאו להודות מקרב לב על הביקור החשוב שהוסיף להם המון.

התחנה הבאה הייתה מדינת סינגפור, לשם נסעו התמימים בכדי להשיג מזון לקראת המשך המסע, ואכן לאחר זמן הם מצאו את עצמם בדרך לעיר פנום פן במדינת קמבודיה.

אם בתחילה חשבו התמימים שלסעודת השבת יגיעו 25 יהודים, הרי ששעת הדלקת נר ראשון של חנוכה הגיע, והם הבינו שטעות בידם. קרוב ל 60 יהודים מילאו את שפת נהר 'המקונג', שם הודלקו הנרות וכן הנשמות כאשר שירי החנוכה המוכרים מושרים בפיותיהם של כל המשתתפים המרוגשים.

משם עלו כולם לבית המלון שם נערכה תפילת חג ושבת רבת משתתפים כשלאחריה התקיימה סעודה חגיגית באווירה מיוחדת במינה. במהלך הסעודה גילו לראשונה יהודי העיר את היהודים האחרים שמתגוררים באותה עיר. וכך הפכה לה הסעודה להתוועדות שנמשכה עם ניגונים ודברי תורה עד השעות הקטנות של הלילה.

למחרת, חזר המראה על עצמו, כאשר מספר לא מבוטל של יהודים הגיעו לתפילה ואחר מכן השתתפו בסעודת שבת שנמשכה עד צאת השבת.

את ההדלקה של נר שני עשו התמימים בבית קפה בסמיכות למקום בו שהו בשבת, כאשר במהלך ההדלקה הגיעה למקום אישה נרגשת שפנתה לת' יונה איידלקופ ושאלה אותו: "אתם חוגגים את חג החנוכה ?", וכאשר השיב לה בחיוב, התרגשה עד דמעות כשהיא אומרת להם: "אתם מלאכים, הגעתי לכאן בטעות, וגיליתי מסיבת חנוכה...".

בהשגחה פרטית אותה אישה הייתה מהעיר הנוי שבווייטנאם, והיא דאגה לצייד את הבחורים בשמות של יהודים המתגוררים בעירה.

בבוקרו של יום ראשון, כבר היו הבחורים בדרכם לעיר הבירה של ווייטנאם – הו צ'י מין בכדי להשתתף במסיבת חנוכה שאורגנה ע"י בית חב"ד בראשות השליח הרב מנחם הרטמן.

אחרי המסיבה המוצלחת המשיכו בטיסה לעיר האנוי בכדי לערוך במקום ביקורי בית וכן הדלקות בבתי היהודים שבעיר.

אחת מהמשפחות המקומיות שעברו זמן קצר לפני כן מדרום אפריקה לא ידעו איך יחגגו השנה את חג החנוכה, ואז הגיעה הבשורה מבית חב"ד שזוג תמימים מגיעים לביקור בעיר. כמובן שהם לא ידעו את נפשם מרוב אושר, כשכל בני המשפחה מרחבי העיר הוזמנה למסיבת החנוכה המיוחדת.

ביום המחרת היו פניהם מיועדות למדינת לאוס, אך הדרך לשדה תעופה הייתה חסומה בשל הלוויה, והתמימים נאלצו להמתין לטיסה הבאה. העיכוב לא הסתדר להם, אך אז הבינו מה ייעדה להם ההשגחה העליונה: משפחה ישראלית פגשה בהם, כאשר השאלה הראשונה הייתה: "יש לכם חנוכייה?", או אז הבינו התמימים מדוע התעכבו במקום.

ההגעה ללאוס הכניסה את התמימים ישירות לפעילות ללא הפסקות. זאת בשל עשרות תרמילאים יהודים מכל העולם שפגשו ברחבי העיירה ויאנג ויאג. נוכחותם הביאה ל-10 הדלקות עד השעות המאוחרות של הלילה, כשהכול מתנהל בזהירות רבה, זאת בשל ההגבלות שיש במדינה על אירועי דת פומביים.

אחד המטיילים שהשתתף באחד מההדלקות סיפר לנוכחים, שבדרך כלל בחג החנוכה כאשר הוא נמצא בביתו שבאנגליה הוא אינו חוגג את חג החנוכה, אבל במקום נידח שכזה עם אווירה כזו החג הזה מדבר אליו הרבה יותר, ובוודאי שהוא יחגוג אותו.

למחרת המשיכו התמימים במסעם לעבר בירת מדינת לאוס, העיר ויאנטיאן, גם שם האירו התמימים את העיר, ע"י ביקורי בית, קביעת מזוזות, הנחת תפילין וחלוקת חנוכיות.

לקראת סוף שבוע ארוך, עשו התמימים את דרכם לעיר בנגקוק שבתאילנד, בכדי לאגור מזון לשבת חנוכה השנייה.

שעות ספורות לאחר מכן יצאו לדרכם, כאשר את עצירת הביניים בעיר קואלה לומפור שבמדינת מלזיה הם מנצלים לביקור אצל יהודי מקומי, ביקור שהפך להתוועדות עד לשעות המאוחרות של הלילה.

בבוקרו של יום שישי הגיעו התמימים עם הציוד לעיר באלי שבמדינת אינדונזיה. כאשר בערב שבת נערכה ההדלקה בה השתתפו כ30 יהודים. רבים מהמשתתפים הינם יהודים השקועים בדתות שונות ומשונות, והם התעניינו רבות בשאלות בנושאי יהדות, ותחקרו את התמימים.

סעודת השבת נמשכה עד חצות, כאשר המחזה חזר על עצמו גם ביום המחרת כשאותם יהודים חזרו לתפילת וסעודת השבת. שנמשכה עם סדר ניגונים עד לתפילת מנחה, לאחריה התפללו ערבית והתקיימה הבדלה.

בשבוע שלאחר מכן הסתובבו הבחורים בערים השונות ברחבי האי באלי, בהם פגשו מעל ל 20 יהודים, עמם קבעו מזוזות וכמובן הניחו תפילין. גם לגורו המקומי הגיעו התמימים שם מצאו עוד יהודים שהניחו תפילין וזכו לחזור לצור מחצבתם לכמה דקות.

זוג התמימים שברגעים אלו עושה את דרכו חזרה מתקשים לסכם את התקופה. הם נרגשים מהיקף הפעילות וההצלחה. הת' יונה איידלקופ סיפר ל'שטורעם': "ריגש אותי לראות עד כמה נשמתם של אותם יהודים בוערת בכל מקום, הכין שרק יהיו. כל יהודי שפגשנו הסברנו לו שבלתי אפשרי לברוח מהיהדות. חב"ד נמצאים בכל מקום ושלוחי הרבי לא מפספסים אף אחד".

ז' בטבת תשס"ז
עם יהודים בפיליפינים
עם יהודים בפיליפינים
 
מציירים את הרבי בוויטנאם
מציירים את הרבי בוויטנאם
 
הגב לכתבה

תגובות
9
1. תמונות הנוף מדהימות...


הצלם מוכשר סוף הדרך...
ז' בטבת תשס"ז
2. mendy
i dont think its right to send bochurim that are not married to these kind of places . vhamaven yohvin
ז' בטבת תשס"ז
3. מצטער לשפוך צוננים על ההתלהבות...
אבל אני, את הילדים שלי, לא הייתי שולח להסתובב בדרום-מזרח-אסיה או איך שלא תקראו לזה. המילה "תמימים" חוזרת על עצמה פעמים מספר בכתבה ואני סבור שאחרי מסעות מהסוג הזה, מאבדים את התמימות. לדעתי הצנועה יש לבחון מחדש בבחינה מדוקדקת את כל השוטטות המטורפת של בחורים על-פני הגלובוס.
ז' בטבת תשס"ז
4. זהו דור העתיד שלנו !!!
לכל המצננים למינהים !
כל פעם, בכל כתבה, יש את אותם חכמים שקופצים ומתחילים לקרר ולקרקר.
תכל'ס, הם עושים ואתם רק מגיבים. הם מדליקים ואתם מכבים !

ולאותם תמימים יקרים, אותי אתם ריגשתם, חיממתם את ליבי כשראיתי כשגם עכשיו ישנם תמימים שממשיכים את המסורת ואת הרצון הק' של הרבי נשיא דורנו.

בהצלחה בהמשך הדרך ...
ז' בטבת תשס"ז
5. זה טוב שלא תשלחו את הילדים שלכם כי הם אולי לא היו מסוגלים למלא את תפקידם הרי צריך
לזה מסוגלות , והרי שולחים למשימןת כאילו את הטוב ביותר והם הרי שלוחי מצווה ועוסקים בקודש ואנשים שמדברים בגנאי בלי שום הסבר מעלה את עניין "התמימות" שלהם, שבעזרת ה נזכה לקבל את משיח צדקינו עם כל הנידחים ןהרחוקים (ישר כוח לתמימים מענדל ויונה שכן ירבו תמימים אמתיים כמוכם אשר מקדישים את זמנכם למצוות וזיכוי הרבים)
ח' בטבת תשס"ז
6. כל הכבוד
על הגלרייה היפה..
[עכשיו לא צריך לבקש ממכם תמונות..]
ח' בטבת תשס"ז
7. .....
איזה יופי של פעילות !

קצת נחת אחרי כל הכאב ...
כמה מדינות הם היו ???
ח' בטבת תשס"ז
8. mendy are you talking out of experience?
thanks to the bochurim
י"ב בטבת תשס"ז
9. תמימים
למה אתם קוראים להם "תמימים"? הם חמודים ועושים שליחות חשובה! תמונות יפות. לקחתי אחת לרקע..
כ' בטבת תשס"ז