ב"ה יום שני, ב' טבת תשע"ט | 10.12.18
הזמן עמד מלכת. גן משחקים, השבוע בנפאל
הזמן עמד מלכת. גן משחקים, השבוע בנפאל
חוזרים לזרוע אבוקות של אור

מה שקורה לנו כאן משול לחיתוך בצל. יורדות דמעות, נחתכת האצבע, אבל אחרי הכל היה שווה! היה כדאי! השליחה חני ליפשיץ מנפאל בטור מיוחד


חני ליפשיץ, נפאל

שבנו הביתה לאחר שישה שבועות של שפיות זמנית בארץ מולדת.

כשאתה מתרגל ל"חסר" - אזי החסר נעשה קל בהרבה אבל כשהחסר מתמלא ושוב מתרוקן באחת אזי הריק - ריק יותר.

שישה שבועות העין ממצמצת אל מול השפע שהספקנו לשכח שקיים : אוכל כשר וטרי, קהילה בנמצא בכל מקום ולא עלינו לדאוג לקיומה ולררוחתה, משפחה גדולה וחברים רבים.

והנה אנו חוזרים בפעם המי יודע כמה עשרות שנים אחורה במכונת הזמן אל מזרחה של תבל, אל המקום אשר דומה כי אותות הקדימה של מערב לעולם לא יחרטו בפניו. כאן נעצר לו הזמן מלכת. שדות האורז עוד נחרשים תלמים תלמים בידים מגוידות. דרכים לא סלולות נרמסות ברגלים יחפות ומיובלות. צלילים וריחות השיכים לתקופה אחרת וחודרים אל תוכך בזמן הזה.

כשאנו ישובים בציפור הברזל הנוסקת לה מעלה מעלה אני מביטה בעיניהם של ילדי היקרים המצפים לשוב אל הבית האהוב והמוכר מחד אך נפרדים משגרת החיים הרגילה שיש לילדים אחרים בגילם מאידך ורוצה כל כך לתת להם כח, כמה שרק יש... כמה שרק ניתן... על דלתות בית חב"ד וביתנו הפרטי מצפות לנו כרזות ססגניות שהכינו המטילים שחיכו בכליון עינים לשובינו, הנה מקור כח ראשון בשרשרת לא נפסקת.

בשבת אנו ישובים לאור נרות עם עוד כמה עשרות יהודים. כמה התגעגענו לביחד הזה.

הפסקות החשמל התכופות שבות לאיזורינו לאחר חודשיים של אור צהבהב ולא נותנות לנו ולו יום אחד של התאוששות וחסד.

אנו משוחחים איתם מדבריו של הרבי על הפרשה שלנו, פרשת "כי תבוא" .

על הטוב ועל הרע ברובד העמוק שלהם. על כך שאין רע יורד מלמעלה וכל קללה טומנת בחובה ברכה עליה לא חשבנו. כמה סמלי הוא הנר המרצד ברגעים אילו בחדר ומאיר לנו את החשיכה בגופים ובנשמות.

אני חושבת לעצמי עד כמה נכון "כי תבוא" גם לגבינו אנו.

הנה באנו לנו אל ארץ קדם להפריח את השממה ולזרוע אבוקות של אור על פנים נבוכות.

כמה רבות הן הפעמים בהם מוטחות אל פנינו אבני נגף הנראות כהיפך הברכה ממש. לא אחת מצמיח המקום הזה קוצים ודרדרים ההופכים את השהיה בו מאתגר מחשל - לקושי של ממש.

"אין קללות בשליחות" אני לוחשת לעצמי.

כל מה שקורה לנו כאן משול לחיתוך שכבות הבצל שיש לקלף. לעיתים יורדות הדמעות, נחתכת האצבע, מיץ חריף מותז על העיניים וטעם מר ממלא את חלל הפה אבל אחרי הכל, היה שווה! היה כדאי! לא הינו מוותרים על הזכות שנפלה בחלקינו אפילו שעה אחת.

עכשיו לא נותר לי אלא להזכיר זאת  לעצמי בכל פעם שה"אין" גובר על ה"יש" ומאחר ובמרבית הימים זהו המצב כאן- נראה לי שלעולם לא אוכל לשכח...

י"ז באלול תשס"ו
קיר הברכות בבית חבד קטמנדו
קיר הברכות בבית חבד קטמנדו