ב"ה יום שני, ב' טבת תשע"ט | 10.12.18
הנה סיימנו, ועדיין לא בא. הרב רסקין בחנוכת מקווה טהרה בקפריסין
הנה סיימנו, ועדיין לא בא. הרב רסקין בחנוכת מקווה טהרה בקפריסין
לא להיות "חכם" יותר מידי

השבוע בבלוג של הרב זאב רסקין: יהודי מאיראן שהתארח בשבת בקפריסין, לימד את השליח לימוד גדול בקבלת עול (לתקן עולם)

זה הפך להיות עניין מסודר, במהלך השנה אני מדפדף בלוח השנה ובוחן מה הם החגים הקרבים פרויקטים מתוכננים ואירועים מיוחדים.

כשיצאנו אני ורעייתי לשליחות הייתה בנו תחושה שמדובר לזמן קצר קצר מאוד, "עוד פעולה אחת" תקרב את המועד של הגאולה ואז... או אז נראה שהיה כדאי ומשתלם. רק שתחושות לחוד ומציאות לחוד, וככל שנהיינו יותר ממוסדים נראה שהאופק קצת מתרחק.

כך לדוגמא כששהצלחנו לזמן מניין ראשון לתפילה, חשבנו שאו, הנה זה בא, ואז עוד יהודי קיבל ע"ע להתמיד בהנחת תפילין וכדו'. אז, גולת הכותרת הייתה מקווה טהרה, התבוננות קצרה בדברי הרבי בדבר חשיבות המקווה טהרה וכמה גדולה החשיבות של זירוז העניין אפי' ביום אחד, והנה סיימנו... ועדיין לא בא!!!

באחד המקרים אפי' זוגתי אמרה "זה מתחיל להיות מידי רשמי ומאורגן" יש בית כנסת, מקווה, משרד, תפילות שיעורים", ואני חשבתי לעצמי כמה שהיא צודקת, בכל הזדמנות ניחמתי את עצמי שאוטוטו אנחנו בירושלים.

אך המציאות טופחת לי קצת על הפנים, (בהיותי בחור בישיבה אילו הייתי מעלה כאלה הירהורים היו מיד אומרים - אלן דברי כפירה "פוסח על שני הסעיפים"), אבל מה לעשות שזה מה שאני מרגיש ואני כותב מה שאני מרגיש, אז הנה אנחנו כבר רוצים לפתוח בית ספר וגן ילדים, וחנות כשרה, מתחיל להיות פה נוח משהו לא?

אז זהו שהבאלגן מתחיל היכן שהוא אחרי שבועות. אני מציץ בלוח ורואה שג' תמוז באופק. גם ג' תמוז הייתה משהו זמני, אבל 12 שנים קצת כבד עלי. שוב נסיעה שוב קריאת פ"נ של מאות מקורבים המייחלים לישועה, אפילו קצת משקה (מילוי מצברים) אבל זה חלק מהתוכנית ???

הנה לא ינום ולא יישן, והחיזוק מגיע ממקור בלתי צפוי, השבת התארח אצלנו יהודי מאיראן "חביב" שמו, בדרכו ארצה באמתחתו חפצי קודש עתיקים והוא מאושר שהצליח לחלץ אותם מאיראן לירושלים והוא בתמימות שלו נתן לי להבין... שאלתי אותו כמה הוא רוצה בשביל להשאיר אצלנו פריט יהודי עתיק והוא ענה בתוקף "זה לא למכירה זה מתנה לאלוקים... ישר לבית כנסת בירושלים".

הוא לא דובר עברית וישב כל התפילות בקבלת עול תמימה, כאשר הזמנתי אותו לעלות לתורה, הוא התקרב לבימה, התכווץ כמעט כמו גמד, עטף את ראשו בטלית, הכניס את המרפקים פנימה בין עצי החיים, וקרא את ברכות התורה בקול רם וברור, זה מדהים הוא בכלל לא מבין ולא מחפש להבין, הוא מברך את ה' כי כך צריך וכך לימדו אותו קבלת עול כפשוטה.

"כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת", השבת קיבלתי על כך הסתכלות מעמיקה בזכות "חביב".

לא צריך להיות חכם גדול, פשוט תעשה מה שלימדו אותך מה שהרבי רוצה ממך.

סיפור מקשר לעניין קרה בדיוק לפני כשבוע, יהודי התקשר לבקש לקנות מזוזה, ואני ברוב חכמתי אמרתי לו - בא למשרד ונכיר ואתן לך מזוזה, (נשמע חכם לא?) רק שבמקרה הזה חכמתי הייתה מרובה על המעשה והוא משום מה לא הגיע.

ביום חמישי הוא היה ביריד שהתקיים לחופה של לרנקה, והציג את מרכולתו, והתקשר: אני פה. היה כבר חצות הלילה, הייתי קצת עייף (שוב חכמה לא?), אבל אחד התמימים שמסייע בידי שהיה עייף יותר ממני אמר אני אקפוץ לתת לו מזוזה, הוא נסע נתן לו את המזוזה, ועמד לדבר, כאשר זוג ניגש אליו ושואל האם הוא יהודי ואם כן היכן יש ללמוד על היהדות. השיחה התגלגה, והתגלה סיפור מצמרר.

האשה ובעלה מלבנון, האשה במקור מצרפת, הוריה נרצחו כשהיו בביקור בלבנון, היא נותרה לבדה. כשנשאלה ע"י הבחור מדוע היא רוצה ללמוד תורה, השיבה: "יש לי דם יהודי במשפחה". הבחור המשיך ושאל - מאיזה עם את? היא השיבה: סבתא שלי הייתה יהודייה, אבל מאיזה צד? שאל הבחור, מצד האמא... השבוע היא הייתה ביום רביעי בשיעור הראשון... זה נקרא לא להיות חכם.

כשהרבי הנחה אותנו לפעול, ובין הייתר בעשרת המבצעים הוא התכוון לעשות בלי חכמות, וכשעושים בלי חוכמות - "חכמתו מתקיימת".

עלינו השלוחים והחסידים מוטלת החובה לתור את הארץ לארכה ולרחבה על מנת לראות איך לכבוש אותה, ימה וקדמה צפונה ונגבה.

כ"ט בסיון תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
1
1. זאבי
אין כמוך, תמשיך לכתוב יותר...
ל' בסיון תשס"ו