על משל "המלך בשדה" של רבנו הזקן, מוסיף אדמו"ר מוהריי"צ שלא רק "רשאין" לגשת אל המלך, אלא גם "יכולים". מה משמעות התוספת הזו * ומה לא קרה בשעות הקטנות של הלילה ליד חדרו של הרבי

וכאשר "עמדו למעלה", כאשר האדם יוצא מהרגילות שלו, כאשר הוא מתעלה מעצמו – אזי "נדמה להם למטה", הוא זוכה לראות אותו למטה, לראות את ההשפעות והברכות. אבל אם מצב זה מביא אותו למצב רוחני של "עמדו למטה", שהוא יורד מרמת ההתקשרות שלו שעד עתה, שהוא יורד ברמה הרוחנית ביחס לזמן ש"המלך היה בעיר" – אזי "נדמה להם למעלה". הוא לא רואה את הברכות הנשפעות כאן למטה, והוא חושב ש"המלך יצא מהעיר",

תפקידם של השלוחים הוא, לבצע רק את מטרתו של המשלח, לא משהו אחר שלא ממין הענין, תהא חשיבותו אשר תהא. הם "שלוחים", ותפקידו של שליח – לבצע רק את מה שהטיל עליו המשלח. ובמידה והוא סוטה מנקודת השליחות שהמשלח הטיל עליו, במידה והוא עוסק בדברים אחרים – אזי מאבד הוא את התואר "שליח". ייתכן והוא עושה דברים חשובים, אולי אפילו הכרחיים. אבל אלו דברים שלא קשורים לעבודתו כ"שליח", אלו דברים שהוא עושה מדעתו האישית בלבד, לא כ"שליח" של הרבי

הם הילדים של הרבי, כל אחד מהם. כל אחד מהילדים שלנו, מהילדים הללו, הוא "דעס רבי'נס א קינד", וככזה יש להתייחס אליו

ד' בסיון ב'תמ"ח. ד' סיון ה'תשס"ח: תאריך אחד, שלושת אלפים שנה ואותה ציפיה וכמיהה: רצוננו לראות את מלכנו!

אם אתה חש במצוקה, אם מישהו התבטא כנגדך בביטוים של היפך הברכה, אם אתה צריך עידוד - תהיה "בן" של אבא. בן אוהב

הנקודה המרכזית של הפרק החדש הזה הוא "צריכין להודות". לחוש את הצורך בהכרת תודה

"מעשה רב" של הרב מארלאו בניחום אבלים אצל הרבי והלימוד האקטואלי • "יש מחויבות לדאוג שהרבי לא יישב עם עיניים אדומות"

כשאתה רואה את אותם מאות הבחורים, חיים עם הרבי בעיצומו של החושך הכפול של "הלילה ההוא" - זהו תוקפו של נס

כאשר בונים מכון ומשכן לו ית', אזי "לא ניכר שוע לפני דל" • מסר מפרשת השבוע: גם שליח שתחת שליח מיוחס לא פחות

לעתים יש לחשוב, מה העיקר, ומה הטפל, ומה טפל באמת. האם מצלמה דיגיטאלית היא חלק מהמצווה?

לקראת י' שבט, הרבי מלמד אותנו פרק בהתקשרות. את 'באתי לגני' חובה ללמוד בעיון. אבל במקביל תתמקדו גם בפרטים

חובה לזכור, אחרי כל ההבנה וכל הרגש שיש לנו, עלינו להניח את "האדם" שלנו בצד, ולעשות את העבודה באופן של כי "לא אדם הוא"

מילים נפלאות שכתב הרבי לחסיד בשנת תשי"א. ימי בין המצרים, "מקל שקד" של ירמיהו הנביא, וביאור לוויכוח הגדול בין רבי יהושע בן חנניא וחכמי אתונה

"כל מילתא דצריך שליחא לאמלוכי עלה, לאו מיניה הוא". אם כשהדבר מגיע לפתחנו אנחנו חושבים רגע, האם לשם זה הרבי שלח אותנו לעיר, האם זו המטרה שלנו בשליחות, באם זה "מילתא דצריך שליחא לאמלוכי עלה" - אזי "לאו מיניה הוא". זה דלעת ולא ירק

פרשת המרגלים, יום מאסרו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, והשתטחות על הציון. כדי לא להיות "לולב", "מרגל", חובה ללמוד מכלב

לא כהתה עינו - דמותו הקדושה, ציור פניו, הם עומדים לנגדינו כל העת. הרבי עומד כנגדינו "דמות דיוקנו של אביו נראית לו"