ב"ה מוצאי ש"ק, כ"ה חשוון תשפ" | 23.11.19
אילוסטרציה
אילוסטרציה צילום: ישראל ברדוגו
להאהיב התורה על התמימים

לקראת חג השבועות: המדור "חנוך לנער" מארח את הרב חנוך זילברשטרום – משפיע בראשון ורחובות (הרב דוד פינסקי, חנוך לנער)
הרב דוד פינסקי

קוראים נכבדים,

בעוד זמן קצר נחגוג את חג השבועות –  זמן מתן תורתינו. בברכת התורה הנאמרת מדי יום אנו אומרים: "ברוך אתה ה' נותן התורה", הנתינה בלשון הווה. היינו שבכל עת אנו מקבלים את התורה מחדש וכך אנו צריכים לחוש בכל רגע ורגע.

הרבי נשיא דורנו פעל על מנת לחבר כל יהודי ויהודי אל התורה, אם בכתיבת ספר תורה לילדי ישראל שכל ילד ירכוש אות אחת ועל ידי זה יתאחדו ילדי ישראל סביב התורה. אם בתקנת לימוד ספר "יד החזקה" לרמב"ם בשלושת מסלולי הלימוד - חיבור  הכולל בתוכו את כל התורה כולה, וכן במאמרים ובשיחות הקודש בהם תובע הרבי ללא הרף לעסוק בתורה, לחדש בה, להגדילה ולהאדירה.

בהזדמנות זו נמליץ להורים לשוחח עם ילדיכם על מהות החג ועניינו. כגון: אלו שמות נוספים יש לחג, ומדוע נקרא החג בשמות אלו? אלו מנהגים נהוגים בחג זה? שאלו אותם על רעיונות לחג, שיחה של הרבי. בקשו מהם לספר סיפור חסידי בשלחן החג, לנגן ניגון . האם הם יודעים על הקשר של דוד המלך, והבעל שם טוב לחג זה? באילו ימים אין אומרים תחנון בחודש סיון ומדוע.

אם גיליתם שחסר להם בידע הכללי השלימו להם את החסר ומלאו אותם בידע כה נחוץ ובסיסי.

בשבוע זה אנו מארחים את הרב חנוך זילברשטרום – משפיע ור"מ בישיבות תומכי תמימים ראשון לציון ורחובות. הרב זילברשטרום ספג את ערכי החינוך וההשקפה החסידית בנושא מאביו המחנך הדגול הרה"ח ר' אהרן מרדכי שי' שניהל במשך שנים רבות בתי ספר והתחנכו בהם תלמידים משכבות העם השונות, והחדיר בהם אהבה לתורה ולחסידות חב"ד. בנו הר' חנוך – אורחינו - ידוע במידת צניעותו וחסידותו. הוא נערץ על מושפעיו – תלמידיו ושומעי לקחו. 

בפרוס עלינו חג השבועות, חג מתן תורתינו:

מהו החידוש שחידשה חסידות חב"ד לגבי לימוד התורה כפי שהדברים משתקפים בכתבי ומאמרי הקודש?

הרב זילברשטרום: הדברים מבוארים בעניין התייסדות ישיבת "תומכי תמימים", שהתייסדות הישיבה איננה בשביל לימוד תורה לבד כי אם התכלית "אשר הבחורים העוסקים בתורת הנגלה יהיו יהודים יראים ושלמים עם ה' ותורתו... ליטוע בהם הרגש פנימי ביראת ה' ואהבת ה'... והדרך מביאה לזה היא לימוד פנימיות התורה" יבמות קט, ב.

ומוסיף בזה הרבי על פי מאמר רז"ל  "כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו" וכן המשנה במסכת אבות פרק ג' משנה י"ז "אם אין יראה אין חכמה", שלימוד פנימיות התורה ועבודת התפילה הרי זה תנאי להצלחת לימוד התורה בישיבה כדי שהלימוד יהי' כדבעי חייבים ללמוד פנימיות התורה ולהתעסק בעבודת התפילה. וראו במוחש בדור הקודם שבישיבות שלא למדו חסידות – הגיעו לידי מצב ש"למדנים" הם מגיעים לישיבה ללמוד וביום ש"ק הם יושבים ללא כיסוי ראש וסיגריה ביד וכותבים חידושי תורה", רח"ל.

כיצד אם כן ניתן להאהיב יותר את לימוד התורה על התלמידים התמימים ובני הנוער?

הרב זילברשטרום: חייבת להיות אצלם ההכרה שעיקר עניינו של התלמיד הוא לימוד התורה ואי אפשר להצליח בלימוד כי אם ע"י היגיעה כמאמר רז"ל "יגעתי ומצאתי – תאמין". ויגיעה אמיתית פירושה: לימוד יותר מרגילותו, נגד והיפך הטבע שלו כמבואר בתניא פרק ט"ו.

כיצד נחזק את הבחור ה"תמים" שלדאבוננו אינו רואה בלימוד התורה ערך עליון?

הרב זילברשטרום: נכון שבדורות הקודמים הכרה זו הייתה בפשטות יותר כי הסביבה והאווירה הייתה שונה, אבל לאידך גיסא זו לא הייתה העבודה שלו בהכרה זו אלא חינוך והסביבה הם הגורמים. מה שאין כן  כיום, תמים שלומד ומתייגע בכוחות עצמו ע"י לימוד עניינים אלו בשיחות ומאמרי רבותינו נשיאנו והולך "נגד הזרם" הרי זה אמיתי ועמוק יותר וכנראה במוחש.

סיפר לי יהודי בעל בעמיו – שזכה וכל ילדיו משמשים שלוחי קודש של הרבי ברחבי העולם, שלמד בצעירותו בישיבה בפרדס בלוד, וכשהיה בגיל 17 לאחר כמה שנות לימוד ב"תומכי תמימים" החליט שהגיע הזמן לצאת לעבוד, במיוחד כשהתקופה הייתה קשה בעניין לחם לאכול ובגד ללבוש. הוריו דחפו אותו שיצא מהישיבה וישיג "תכלית". הלה ניגש להרה"ג הרב נחום טרבניק עליו השלום ואמר לו: איך וויל גייען ארבעטן! (אני רוצה ללכת לעבוד!). וענה לו: "ארבעטן!? א פערד ארבעט א איד לערנט תורה" (לעבוד? סוס עובד , יהודי לומד תורה!) הדברים כל כך חדרו לליבו של הבחור  עד שהחליט להישאר בישיבה ויהי מה.

כיום מדברים רבות על הצורך לפתח מסגרות חינוך ייחודיות עבור בחורים המתקשים ללמוד באופן סדיר בישיבה, מה דעתכם בנושא?

הרב זילברשטרום: זו שאלה שיש להפנותה לאלו האחראים בפיתוח אותן מסגרות. אבל בשעתו כשהוחלט על הקמת בית ספר למלאכה בכפר חב"ד עבור אותן תלמידים שלא שייכים להיקלט למסגרת הרגילה של תומכי תמימים, הייתה הוראה מפורשת שזו מסגרת שבתחילה צריך ללמוד זמן מסוים באחת מישיבות חב"ד ורק אחר כך להתקבל לבית ספר למלאכה, ורק באופן יוצא מן הכלל לקבל תלמידים אחרים, וכל לימוד המלאכה צריך להיות טפל ללימודי הקודש ולא חס וחלילה להיפך. (ראה אג"ק ח"ט ע' מ"ח. קט"ו.)

מה אמורים לעשות המחנכים והמשפיעים על מנת שכל בחור וכל תמים ירגישו שהישיבה היא אכן ה"בית שלהם" וזהו המקום הנכון להתפתחותם בצד הלימודי, החסידי וביראת שמים שלהם?

הרב זילברשטרום: כדאי להעתיק קטע ממ"כ ב' אדר תשי"ז שהרבי שלח להנהלת ישיבת תומכי תמימים בלוד:

"באם היו מתעניינים במצבם של התלמידים ובנהגתם כדבעי למיהוי, לא רק בעת שיושבים בשיעורי הישיבה אלא גם בשעות שנמצאים לרשותם, לדעת במה הם עסוקים, עם מי נפגשים, הנהגתם ודיבורם וכו' – פשוט הדבר שכמה תופעות לא הי' להם מקום. ותמורת זה שבכל מכתב המתקבל מודיעים שהמצב הרוחני של התלמידים הולך ומתדרדר הם יכולים לבשר שלא רק עומד על עמדו אלא שגם משתפר...

באם ההנהלה תיגש לכל בחור בשימת לב שכזו בוודאי כמים הפנים אל הפנים היה הבחור משתדל לשנות את דרכו וכו' – כמובן שמדובר על תלמיד מן השורה שאינו גורם נזק וכו' וכידוע גם המפורסם בתחילת מכתב הנ"ל "שתועלת הרבים דומה לתועלת היחיד".

בשבוע הבא: סיפור אישי של מחנך – מרגש מרתק ומעורר.

ג' בסיון תשס"ו
 
 
אילוסטרציה
אילוסטרציה | צילום: ישראל ברדוגו
 
הגב לכתבה

תגובות
1
1. ישר כוח
קראנו את הרעיון בעניין רב
מצפים בכליון עיינים לסיפור בשבוע הבא
כה לחי
יוסי
ניו יורק
ד' בסיון תשס"ו