ב"ה יום שלישי, ב' מנחם-אב תשע"ז | 25.07.17
מסה מאלפת: "אם הבטחתי משהו לשניאורסאהן"

יום ו' תשרי, יובל שנה להסתלקותה של הרבנית הצדקנית מרת חנה, אמו של הרבי. כל אחד מאיתנו מחפש מה לקחת איתו מיום זה, מה יום זה אומר לי גם מחר ומחרתיים ● "אנא נפשי כתבית יהבית", הקב"ה כתב והכניס את עצמו בתורתו. והאמת היא, שהדברים אמורים לא רק כלפי מעלה, אלא כל אדם - בכתיבתו משתקפת אישיותו ומהותו. אדם הכותב תוכן מסויים - הוא מכניס את מחשבותיו ורגשותיו בטקסט אותו הוא כותב ● ואם כך בכל סוג כתיבה, הרי כאשר מדובר על כתיבה כמו יומניה של הרבנית, יומן אותו היא כותבת מתוך לשד עצמותיה, יומן בו היא מביעה את סגור לבה, את מה שהיה אצור בקרבה שנים ארוכות, בו היא פורקת מטען רגשי כבד - הרי בוודאי שבו היא נמצאת, בו היא חיה ● הרב אלי' וולף במסה מאלפת ומיוחד למגזין היובל ב'שטורעם' ● לקריאה
הרב אלי' וולף
נמצאים אנו ביום ו' תשרי, יובל שנה להסתלקותה של הרבנית הצדקנית מרת חנה, אמו של הרבי.

כל אחד מאיתנו מחפש מה לקחת איתו מיום זה, מה יום זה אומר לי גם מחר ומחרתיים.

"אנא נפשי כתבית יהבית", הקב"ה כתב והכניס את עצמו בתורתו. והאמת היא, שהדברים אמורים לא רק כלפי מעלה, אלא כל אדם - בכתיבתו משתקפת אישיותו ומהותו. אדם הכותב תוכן מסויים - הוא מכניס את מחשבותיו ורגשותיו בטקסט אותו הוא כותב.

ואם כך בכל סוג כתיבה, הרי כאשר מדובר על כתיבה כמו יומניה של הרבנית, יומן אותו היא כותבת מתוך לשד עצמותיה, יומן בו היא מביעה את סגור לבה, את מה שהיה אצור בקרבה שנים ארוכות, בו היא פורקת מטען רגשי כבד - הרי בוודאי שבו היא נמצאת, בו היא חיה.

הרבה יש לקחת מיומנה של הרבנית, הרבה אפשר לקחת איתנו מה"אנא נפשי" שלה, מהסיפורים על ההתמודדויות והגבורה הנפשית שלה ושל בעלה רבי לוי יצחק, מהאמרות השונות הפזורות בו, מהסיפורים שלה על הרבי,

אבל לא רק מאלו, אלא גם מביטויים שונים שנאמרו על ידי אישים שונים, ממאורעות ומעשים של דמויות שונות שליוו את שנות גלותם בציאלי ובאלמא אטא, מאנשים שהיו קרובים אליהם בשנות רבנותו של רבי לוי יצחק ביקטרינוסלב - אפשר ללמוד ולקחת.

מתוך השפע הגדול הזה, בחרתי להתמקד בציטוט מדבריו של גוי, רופא גוי בבית הרפואה, שם במקום גלותו הנידח בעיירה ציאלי שבערבות קזחסטן.

*

"אחד הגולים היה יהודי מפולטבה, שבעירו נהג לומר שיעור ב"עין יעקב" בבית הכנסת ולכן הוא נחשב כרב .. גם הוא הוגלה לכפרינו. אדם זה התדרדר לדיוטא כה תחתונה עד שהיה מתהלך ומבקש נדבות מיהודים ולא יהודים כאחד.

.. "בשלב מסויים הצטרפו אליו אשתו ובנו שהיה נער צעיר .. אלא שהחיים בציאלי לא מצאו חן - ובצדק, למרבה הצער - בעיני ה"רבנית". בינתיים חלה בעלה, והיא מיהרה להוביל אותו אל בית הרפואה, ובעצמה השיגה כמה רובלים ונסעה לביתה.

"בית הרפואה היה במרחק חמשה קילומטרים מביתנו. באחת הפעמים שבעלי הלך לשם כדי לבקר את החולה, הוא ראה שמצבו הבריאותי הורע מאוד. הוא התוודע איפא אל הרופאים במקום, אחד מהם גולה בעצמו, וביקש מהם שיטפלו בו היטב.

"כעבור מספר ימים הודיע הרופא לבעלי שהחולה נפטר. עמדה בפני בעלי איפוא שאלת הבאתו לקבורת ישראל. בית קברות יהודי לא היה במקום.

"בעלי הצטער מאוד על פטירתו של האיש, והחל מיד לעסוק בנושא הקבורה. הוא הלך מיד אל הרופא, ועלה בידו להבטיח שגופת הנפטר תישמר בבית הרפואה לשך שלושה ימים, ולא תבוצע בה נתיחה שלאחר המוות (כפי שנהוג לעשות שם בגופותיהם של כל המתים ממחלת הטיפוס).

"לאחר מכן הלך בעלי אל משרד הטלרגף - בידעו שכל צעד שלו נתון להשגחה - ושלח מברק לקהילה קזיל-ארדא, בבקשה שנציג הקהילה יגיע לכאן, כשהוא מסביר את מטרת הבקשה. הוא חתם את המברק רק בשמו הפרטי, ללא שם משפחתו.

"למחרת הגיע מקזיל-ארדא הרב המקומי, יהודי בוכרי, שכפי שכבר תיארתי - עסק בשעות היום בצחצוח נעליים לפרנסתו, ולפנות ערב היה הולך לבית הכנסת וממלא את תפקידו כ"חכם" העיר. מבחינת ידע תורני הוא היה רחוק מלהיות בור גמור.

"יחד עם ה"חכם" הגיע גבאי ה"חברה קדישא", יהודי קזאחי, לבוש בבגדים קזאחיים ועטוף בצעיף אדום גדול. הוא היה יהודי פשוט, עבה גוף ובעל פנים מגושמות. נראה שלא ידע לקרוא "עברי", אבל היה ירא-שמים גדול.

"אנשים אלו הביאו איתם את כל הנדרש - קרשים לארון, ואפילו בד פשתן חדש לצורך התכריכים. בנו של הגבאי היה קצין בצבא, והגבאי הורה לו לספק לו בד פשתן חדש בכל כמות שתדרש. גם את הקרשים הוא סיפק, שכן שני דברים אלו לא היו ניתנים להשגה לאנשים רגילים.

"השניים הגיעו מנסיעתם היישר לביתינו. הם התיישבו מיד על הארץ, כנהוג אצלם,, אכלו את המזון שהביאו עמהם, והחלו לבקש הוראות כיצד לנהוג.

"לכל לראש היה צורך ללכת לבית הרפואה, כדי לדעת אם הרופא אכן קיים את הבטחתו, ולא מסר את המת לקבורה יחד עם הנוצרים. תשובתו היתה: "אם הבטחתי משהו לשניאורסאהן - יהיה הדבר קשה ככל שיהיה, אך לא אעבור על הבטחתי!"

*

הרבנית ממשיכה ומתארת ביומן כיצד נעשתה הקבורה, אלו מאמצים כבירים עשה רבי לוי יצחק, אולם יש לעצור ולקרוא שוב את דבריו של אותו רופא גוי.

"אם הבטחתי משהו לשניאורסאהן - יהיה הדבר קשה ככל שיהיה, אך לא אעבור על הבטחתי!"

אם אותו גוי כך אומר "כמשיח לפי תומו", והוא כנראה גם עמד בקשיים, הוא הרי נאלץ לעבור על חוקי בית הרפואה - אבל היות ו"הבטחתי משהו לשניאורסאהן", אזי "לא אעבור על הבטחתי" -

מה נאמר אנו...

ביום ו' תשרי זה, ניקח איתנו את דבריו של אותו "רופא ידיד", וניישם אותם הלכה למעשה:

"אם הבטחתי משהו לשניאורסאהן - יהיה הדבר קשה ככל שיהיה, אך לא אעבור על הבטחתי!"
ו' בתשרי תשע"ה