ב"ה יום שני, כ"ט אדר תשע"ז | 27.03.17
כותבים פ"נ לרבי
כותבים פ"נ לרבי צילום: מאיר אלפסי, שטורעם
איך כותבים פ"נ לרבי ● סקירה מרתקת

במסגרת המבצע "חיים את הזמן" שקיים 'ועד תלמידי התמימים העולמי', הודפסה חוברת המלקטת את התייחסויות הרבי לנושא הכתיבה לנשיא הדור, נחיצותה וחביבותה. בתור מבוא הובאה סקירה מרתקת על אופני הכתיבה לרבי ■ בפרוס יום ההילולא מגיש שטורעם את הסקירה המלאה
מערכת שטורעם

מאז קיבל על עצמו את עול הנשיאות, נכתבו אל כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע רבבות-רבבות מכתבים במגוון רחב של נושאים ותחומים, ממכתבים בענינים אישיים ביותר, ועד למכתבים העוסקים בנושאים צבוריים וכלל עולמיים. הרבי עצמו העיד: "קורא אני את כל המכתבים המתקבלים על שמי, וגם עונה עליהם בעצמי . . וכנהוג מימים ימימה ומדורות" (ט"ו בשבט תשכ"א).

ברבים ממכתביו מבקש הרבי ואף תובע שיכתבו אליו. הדבר ניכר מאד בהתבטאות השכיחה "לאחר הפסק ארוך - נתקבל מכתבו" ובביטויים נוספים.

על בקשה זו - לכתוב ולדווח אליו - חזר הרבי גם בהזדמנויות נוספות, בהתוועדויות וביחידויות רבות.

הרבי הבהיר שקריאת המכתבים איננה מכבידה עליו, ואדרבה. במכתב דלהלן ניתן לראות את שביעות רצונו הק' מקשר המכתבים עם אנ"ש: "בכל עת הנני שבע רצון לדעת מהנעשה עם אנ"ש יחיו, כי אם הידיעות טובות הנה אזי גורם זה קורת רוח ושמחה וגם אם ח"ו להיפך, על כל פנים זה גופא - העמידה בקישור מכתבים - מחזק, און מאכט קלענער דעם געפיל פון עלנטקייט [= ומקטין את רגש הבדידות] ונמיכת הרוח. וידוע המבואר בכמה ספרים, שאף אם אי אפשר לעזור בגשמיות, הרי עכ"פ מחשבה טובה ואיחולים טובים של אחד מישראל לחברו ענין הוא" (כ"ח מנ"א תש"י).

בביקור השלוחים באה"ק בשנת תשט"ז, אמרו הללו לאישיות מסוימת כי קריאת מכתבים איננה מכבידה על הרבי, הרבי מאשר זאת: "ובוודאי צדקו השלוחים אשר אין מכתבים מכבידים עליי, והלוואי שנזכה בתוככי כלל ישראל שתוכן מכתב איש לרעהו יהיה משמח הן בגשמיות והן ברוחניות ובטוב הנראה והנגלה" (י"ב חשון תשי"ז).

מנגד, היו כאלו שעשו מהכתיבה לרבי עיקר, ומעבודתם בפועל - טפל, וכתבו לרבי מכתבים ארוכים ומפורטים על דברים שכביכול נעשו על-ידם, דברים שהמרחק בינם ובין מה שהתרחש במציאות - היה רב. הרבי שלל תופעה זו בחריפות בלתי-מצויה:

"ישנם החושבים שלכל לראש יש להשתדל לכתוב אלי מכתבים, וכל המרבה הרי זה משובח - ללא כל נפק"מ מיהו הכותב, מהו מעמדו ומצבו, על איזה ענין הוא כותב וכו' - העיקר הוא לכתוב מכתבים. ועד כדי כך, שכמה מהם מתייגעים למצוא ענינים לכתוב אודותם, ויתירה מזה - שמתייגעים להמציא דברים שאינם במציאות, אלא, שעושים מהם מציאות שיהי' להם על מה לכתוב... ועי"ז ידעו שהם אנשים חשובים...

ולכן, יש צורך להבהיר שלפני שכותבים מכתב (למי שיהי', אנשים נשים וטף), יחשבו פעם נוספת האם אמנם יש צורך בכתיבת מכתב זה, או שחבל על הזמן, הן זמנו של הכותב והן זמנו של המקבל. ואם יש ספק בדבר - הרי, במקום להקדיש שימת-לב טרחא וכו' לענין שיש בו ספק, מוטב להניח את הספק על הצד, ולעסוק בדבר ודאי - לקחת ספר וללמוד... נגלה או חסידות, תניא וכיו"ב, ואם כבר למד ויודע הכל - יעסוק בהפצת המעיינות חוצה, או בשאר עניני תורה ומצוות" (יום ב' פ' תולדות תשמ"ט).

כמובן שהאמור לא שולל כתיבת דו"חות ומכתבים אמיתיים ובאופן הרצוי, שהם לנחת רוח הרבי, כדלקמן בארוכה.

אופן הכתיבה

הכתיבה לרבי אינה דומה לכתיבת איש לרעהו. ביום בו כותב החסיד לרבי  הוא טובל במקוה לתוספת קדושה והיטהרות, ומשתדל להתנהג ביום זה בהתאם.

טרם הכתיבה לרבי נוהגים חסידים ליטול את ידיהם. הכתיבה, כמובן, בחליפה וכובע (הנשואים - אף בחגירת גארטל).

חסידים משתדלים לכתוב לרבי בצורה מכובדת - זוהי הסיבה שכתיבת הפ"נ נעשית על גבי דף חלק ללא שורות, בעט ובכתב ברור.

את הכתיבה מסיימים, בחתימת שם הכותב ושם אמו.

מעניינת ביותר היא התייחסותו של הרבי למכתב שקיבל ותיבה אחת במכתב לא היתה ברורה דיה. הרבי הקיף בעיגול תיבה זו, וכתב: "1. לאחרי בקשת סליחה וכו' - כמו ש"לשון ברורה" מעלה היא גם כתב ברור כן הוא. 2. מהדברים שאין שמים לב עליהם כלל ולכלל: כת"י כל נשיאי חב"ד הכי ברור ופשוט. 3. להעיר מל' חז"ל (ובהלכה) כתב נאה, וצ"ע הפי'" (לקו"ש חל"ט עמ' 357).

התייחסות נוספת לצורת הכתיבה מצויה במכתב הבא: "כיון שכותב בכל מכתב כו"כ ענינים ביחד ונוסף על זה ריבוי שיטים בכל עמוד וכותב גם בין השיטים וממעל לשיטים, שכל זה מקשה העיון ולפעמים גם הקריאה, לכן גם המענה נדחה" (כ"ט אייר תשט"ז).

בין המכתבים ניתן למצוא גם התייחסות בנוגע לסגנון הכתיבה אשר "מובן . . שתמשיך לכתוב בסגנון וכו' שלה ולא דשל אחרים" ('מקדש מלך' ח"ג עמ' קפח).

לפעמים ישנה מעלה דווקא כשהאדם כותב את שאלתו בעצמו, כיון שאז הוא מרגיש נוח יותר, ומפרט כל מה שעל ליבו. - כך ענה הרבי לשאלה שנשאל ב'יחידות' הנוגעת לקרוב-משפחה של השואל: "הרי זה ענין שעליו לשאול בעצמו. יוועץ תחילה עם רעייתו, יציע כל הטעמים שיש לו בענין, הן החיוביים והן השליליים . . ושמא ישתנו דעותיהם בכלל ולאחר מכן יכתוב הכל לכאן, ואז יהיה אפשר לומר חוות-דעת".

כאשר על פני השואל עלתה ארשת תמיהה, המשיך הרבי: "אולי יש לו עוד טעמים שלא גילם לפניך, לחיוב או לשלילה? בכלל הרי טוב יותר כששואלים בכתב באמצעות אחר מאשר שואלים בע"פ ע"י אחר - בכתב ע"י אחר הרי לא גרע מהדואר, ואולי עוד יותר טוב, משא"כ בע"פ ע"י אחר - שהרי ככל שיפרטו, הרי תיתכן מציאות שיחסירו פרט שלא גילו לאזני השואל, ואילו האדם עצמו בכתבו, כותב הוא בכל הפרטים - לכן מוטב שיכתוב עם כל הפרטים, ואז נראה מה לענות" (מ'יחידות' ניסן תשל"ד - 'התקשרות' גליון תקטז).

לא אחת מתייחס הרבי בתשובותיו לנכתב 'בין השיטין' במכתבו של הפונה - כמו, למשל, באגרת מכ"ט תמוז תשי"ג, "נהניתי ממה שבין השיטין של מכתבו ניכר...". וכן ב'יחידות' בשנת תשל"ו: "קיבלתי את כל מכתביך, קראתי אותם, וקראתי גם מה שכתבת בין השיטין..." ('משבחי רבי' עמ' 100).

ישנם אופנים שונים בכתיבה לרבי, ומהם:

פ"נ

כתיבת 'פדיון נפש' נעשית בעיקר בזמנים מיוחדים, כדוגמת ערב ראש השנה ויום ההילולא. שלא כמו במכתב וכיו"ב, לפ"נ יש נוסח קבוע והוא: "אנא לעורר רחמים רבים (יש מוסיפים "ממקור הרחמים והחסדים האמיתים" או "ממקור הרחמים והסליחות") על נפש רוח ונשמה של... בן...".

 בפ"נ כותבים הן בקשות גשמיות והן בקשות רוחניות. הרבי התייחס לכך בכמה התוועדויות.

באחת מהן (אחרון של פסח תש"י) אמר הרבי:

"יש מקשין: מה שייך בכלל לבקש מהרבי, הרי זהו ענין של "ממוצע"?

אחרים שואלים זאת בקשר לעניני יראת-שמים. - משולח אחד ("פון היינטיקע משולחים") היה נוהג שכאשר ביקשו למסור "פדיון" בקשר לענינים גשמיים - הי' לוקח, אך "פדיון" בנוגע לענינים רוחניים - לא היה לוקח, באמרו, שאפילו הקב"ה אינו עושה זאת, כמאמר "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". -

והמענה על זה:

כשם ש"ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד", היינו לא רק שישראל מתקשרים באורייתא ואורייתא בקוב"ה, אלא "חד" ממש, כך גם ההתקשרות בין חסידים לרבי, שאינה כשני דברים המתאחדים, אלא נעשים "כולא חד" ממש. והרבי אינו "ממוצע מפסיק" כי אם "ממוצע מחבר". ובמילא, אצל חסיד הוא והרבי והקב"ה - כולא חד".

עפ"י הוראת הרבי, כתיבת הפ"נ צריכה להעשות דוקא לאחר התפילה, על מנת להוסיף בזכויות. לפני תחילת הכתיבה "מציירים (במחשבה) תואר פני הרב".

הרבי אף הורה לכתוב קבלת החלטה טובה בתור עשיית "כלי" והכנה לברכה. יחד עם הפ"נ נוהגים לשלוח לכ"ק אדמו"ר "דמי פ"נ" (ראה לעיל בהערה).

ישנם הוראות ומנהגים נוספים בכתיבת פ"נ, ועל כל אחד להתייעץ עם המשפיע שלו כיצד לנהוג.

בנוסף לפ"נ ששולח כל חסיד באופן פרטי, נוהגים בזמנים מיוחדים בשנה שכמה מזקני החסידים מכניסים לכ"ק אדמו"ר "פ"נ כללי", ובו בקשות עבור כלל עדת החסידים ועבור עם ישראל בכלל.

מכתב

המכתבים אל הרבי לא נשאו אופי מוגדר. שאלות בעניני תורה, בריאות, חינוך, עבודת התפילה, פרנסה, שידוך, מקום-מגורים, לימוד החסידות, מלחמת היצר ועבודת השי"ת - הם רק חלק מהתחומים בהם כתבו יהודים בדם ובתמצית ליבם, ושטחו את בעיותיהם ומצוקותיהם בפני הרבי.

 הצד השווה שבהם - כולם כותבים את שעל ליבם אל 'לב כל ישראל' - הרבי, זאת כיון שיודעים ומכירים ש"יש רבי בישראל, ואין הוא נכנס בהגבלות הטבע, והרוצה ללכת לבטח דרכו: במסחר, בהנהגת הבית, וכו' - לא ירים את ידו מבלי לשאול את פי הרבי" (ט"ו בשבט תש"ט - המכתב  במלואו הובא בהקדמה).

דו"ח

בנוסף לכתיבת מכתבים, ישנה חשיבות מיוחדת בכתיבת דו"ח (דין-וחשבון).

פעמים רבות הרבי ביקש שיכתבו לו דו"ח מפורט מכל פעולה - פרטית או כללית. הרבי תבע ממוסדות וארגונים גדולים, מ'שלוחים' ואפילו מאנשים פרטיים לדווח לו מכל פרט ופרט מהמתרחש אצלם.

התבטאויות על הכתיבה "בקיצור הכי נמרץ" מצויות לרוב באגרותיו, והרבי מבקש עוד ועוד שיכתבו לו בפירוט ובהרחבה עד כדי כך ש"כל המפרט הרי זה משובח"... (כ"ו כסלו תשי"ט).

בקובץ זה - במדור "וכל המפרט הרי זה משובח" - ניתן לראות ריבוי שיחות, מכתבים ומענות מהרבי אודות חשיבות הכתיבה בתדירות ובפירוט.

בשורות טובות

חסידים השתדלו תמיד להרבות בכתיבת בשורות טובות לרבי. מכתבים כאלו גורמים נחת -רוח לרבי, כפי שניכר ממענותיו עליהם. לעיתים, כשחלף פרק זמן ללא בשורות טובות, קבל הרבי על חסרונם ותבע לחזור ולשלחם.

באגרות רבות פונה הרבי לחסידים, לתמימים ולמקושרים, ולאלו שעדיין אינם כאלה, בבקשה לבשר לו בשורות טובות, מהנעשה בלימוד הנגלה ובלימוד החסידות, בקביעת שיעורים ובהפצת המעיינות, כך גם בעבודת התפילה וכן בענינים הגשמיים - בשורות טובות ממצב הבריאות, שלום המשפחה וכו'.

הרבי מעוניין לדעת הכל, כפי שניתן, אולי, ללמוד מהמכתב הבא, בו הרבי מפרט היטב מה כדאי לכתוב לו: "הפ"נ שלו נתקבל, וכבר קראתיו על ציון כ"ק אדמו"ר הכ"מ . . מה שם אמו? . . בטח יודיע בשורות טובות מהטבת מצבו בכלל ומצב בריאותו בפרט. אתענין לדעת סדר לימודו, היינו מה לומד, כמה שעות ביום וכו', וכן אם יש לו השפעה על חבריו בישיבה. וכן מענין אותי לדעת מצב בני משפחתו, איפה הם דרים, מעשיהם וכו'" ('מקדש מלך' ח"ג ע' קעג).

במדור "גרם נחת רוח רב" שבקובץ זה, נמצא לקט מרתק מתורתו של רבינו בענין כתיבת בשו"ט לרבי.

"צרות-חסידים"

כמה פעמים התאונן הרבי בשיחותיו ובמכתביו על סוג החסידים המכונים "צרות-חסידים", "היינו כשאירע להם איזה מאורע לא טוב ח"ו, דערמאנען זיי זיך אויפן רבי'ן און אויף חסידות און מען שרייבט א פדיון [נזכרים הם ברבי ובחסידות וכותבים פדיון], וכאשר היתה הרווחה איש תחת גפנו ואיש תחת תאינתו כו'" (ט' אלול תש"י).

גם בשיחת ש"פ ויקהל-פקודי תשל"ה דיבר הרבי על "פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר שישנם "צרות חסידים", דבעת שטוב להם אין "באים", כשמטילים עליהם שליחות בהפצת המעיינות משתמטים כו' ורק כשנמצאים בעת צרה ר"ל באים בתביעה כו' שצריכים ל"מופת" - הנה במצב כזה אינם כלים ראויים להשתתפות משה וברכתו".

דעתו של הרבי לא הייתה נוחה מסוג החסידים הללו, והוא תבע שוב ושוב לכתוב אליו בשורות טובות ומשמחות.

כתיבה - גם בעניני היפך הטוב

על אף האמור לעיל - בנוגע לכתיבת בשורות טובות - ביקש הרבי שלא ימנעו מלכתוב לו גם ענינים של היפך הטוב, כיון ששלילת הכתיבה אליו בענינים אלו, עלולה לגרום לירידה ח"ו, ולכן היא מעצת היצר:

"במענה למכתבו . . שספק אצלם באם צריכים לכתוב גם ע"ד המגרעות, ושהיו בזה וויכוחים חריפים.

ולפלא גדול הספק בכגון דא, כיון שכמה פעמים כתבתי עד"ז וביחוד לאחרי ההודעה שבלא"ה ישנם מודיעים ע"ד כהנ"ל אלא שמאנשים מן הצד, ובמילא מגזימים וכו' שלכן התוצאות הפוכות הן מאשר תקות המצדדים להעדר כתיבה זו.

ובעיקר תמיהתי היא, שהרי קבלנו מרבוה"ק הוראה ברורה לבחון בכגון סברות כאלו, לדעת המקור ממנו באות, באם ישנו ספק בזה (נדפס בהיום יום כ"ג סיון) באם שעי"ז יתוסף או יוגרע בענינים המועילים למעשה ועבודה בפועל, והרי בלי ספק, אשר לכשיודע שאין מודיעים למקום פלוני ע"ד מגרעות, יביא זה לא למיעוט הגרעון והחסרון אלא אדרבה וק"ל. ומה לנו יותר ברור ממארז"ל, הלואי שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם".

הרבי מסיים את מכתבו באיחול שהכתיבה בעניינים אלו תתמעט מאליה:

"ויהי רצון שכתיבה האמורה תהי' באופן דפוחת והולך, אבל לא מפני הסברא בלתי מתאימה האמורה, אלא מפני שהמגרעות וסיבתן תהיינה באופן דפוחת והולך עד שיעברו כליל, וע"ד האמור באגה"ק סוף סי' כ"ו, יכתבו מכתבים מפורטים לא ע"ד בירור בירורים כי אם ע"ד הוספה באורות וכו' וק"ל . . בברכה לבשו"ט בכל האמור" (ממכתב כ"ה טבת תשי"ט).

התועלת שבכתיבה

בנוסף להנהגה החסידותית הפשוטה - לכתוב לרבי על-מנת לגרום לו נחת-רוח, כמבואר לעיל בארוכה - הרי שיש בכתיבה מעלה נוספת.

כאשר חסיד יודע שהוא צריך לכתוב מידי פעם לרבי - הרי זה פועל עליו שיתנהג כפי שצריך בכל ענייניו, וכפי שהרבי כותב "רואים שהידיעה שבמשך הזמן יכתבו על-דבר הפעולות לפלוני - מביאה זה הוספה בפעולות אם בכמות או באיכות או בשניהם גם יחד" (ט' אייר תשי"ט).

ראה אודות ענין זה בהרחבה במדור "מוסיף בפעולתו" בקובץ זה.

"כעצת ידידים מבינים"

בשנת תשמ"ח הורה הרבי שיש להימנע משאלות פרטיות, והפנה את השואלים לרבנים, 'ידידים מבינים' וכיו"ב כמו כן הרבי דיבר כמה וכמה פעמים בעת ההתוועדויות, שאין הזמן גרמא לענות ולאשר לכל אחד ואחת על המכתבים, והמענה על השאלות הוא בעת ההתוועדות וב'יחידות כללית'. הרבי נתן כמה כללים לשאלות מסויימות:

"המענה הכללי לשאלות רבים - ולדוגמא: בעניני רפואה - כעצת רופא מומחה (ומה טוב - שני רופאים מומחים, ואם יש חילוקי דעות - ישאלו שלישי ויעשו כדעת הרוב); בעניני פרנסה והסתדרות וכו' - כעצת ידידים מבינים; ובעניני עבודת ה' - הוראת המשנה 'עשה לך רב' וכיוצא בזה - לא זו בלבד שלא נגרע מאומה כשאין הזמן גרמא לענות לכל אחד ואחת בפרטיות וכוללים הפרט בהכלל, אלא אדרבה, עי"ז נתוסף בו מעלת וכח הציבור.

ולכן בענינים אלו וכיוצא בהם (משא"כ בענינים מיוחדים) אין צורך שכל אחד ואחד ישאל בפרטיות, וימתין למענה פרטי, אלא יש לנהוג ע"פ המענה הכללי, המיוסד על הוראת תורתנו, תורת אמת ותורת חיים. ובמילא, תהיה אפשרות להתפנות יותר לענינים המיוחדים הדורשים מענה מפורט" (ש"פ בשלח תשמ"ח).

* * *

גם כיום, לאחר ההסתלקות, כותבים מאות אלפי יהודים מכתבים, דו"חות, פ"נים ובקשות בהם גם בשורות טובות לרבי - דבר שודאי גורם לרבי נחת רוח רב. המכתבים נשלחים אל האוהל הק' מכל קצוות תבל, מ'שלוחים', חסידים וסתם "עמך בית ישראל", אנשים, נשים וטף - כשעיני כולם נשואות, סמוכות ונשענות אל קודש הקודשים, הוד כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבינו - נשיא הדור.

כאז כן היום, ואף "יתיר מבחיוהי", הרבי מרגיש וחושב על כל אחד ואחד מאיתנו, קורא את מכתבינו, שמח בשמחותנו, כואב את כאבנו, מעורר רחמים רבים עלינו ופועל לישועתנו.

נחתום מבוא זה בדברי הרב בשיחת ש"פ יתרו תש"מ:

"רועי ישראל לא יפרדו מעל צאן מרעיתם", וקשורים איתם כעת בדיוק כפי שזה היה ברגע הראשון וביום הראשון לאחר ההסתלקות!

ולכן יש להאחז היטב בידית הדלת ("מ'דא?רף אנהא?לטן א?ן דער קליא?מקע"), ועד שנאחזים בדלת פתוחה, והולכים על ה'ציון', עם שאלות ובקשות, כותבים פדיונות, ומבקשים רחמים וברכות, ועד שמבקשים גם שיהיה "והוא יכלכלך" – שהוא יעשה גם כלים לקבל ולקלוט את הברכות".

ב' בתמוז תשס"ט
הגב לכתבה

תגובות
1
1. a very good rundown
thank you shturem for your quality wirteups
ב' בתמוז תשס"ט