ב"ה ערב ש"ק, כ" אלול תשע"ט | 20.09.19
"אל ישנה אדם מן המנהג"

האם המלאכים אכלו ממש או רק עשו עצמם כאוכלים? מחלוקת בין המדרש לבין סדר אליהו רבה, וביאור המחלוקת בנגלה משיחות הרבי
הרב שנ"ז דייטש, מינסק
"ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ויכתב על הלחת את דברי הברית עשרת הדברים" (לד, כח)

נאמר בגמרא (מסכת בבא מציעא פו, ב): "לעולם אל ישנה אדם מן המנהג, שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם, מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם. ואכלו סלקא דעתך, אלא אימא נראה כמו שאכלו ושתו".

אך במדרש רבה (כאן) נאמר: "ר' תנחומא אומר אזלת לקרתא הלך בנימוסיה (באת לעיר – נהוג במנהגיה), למעלה שאין אכילה ושתיה עלה משה ונדמה להם, למטה שיש אכילה ושתיה ירדו מלאכי השרת ואכלו ושתו".

ומבואר מכך, כי לדעת הגמרא המלאכים רק נראו כמו שאכלו ושתו, אך בדברי המדרש מבואר שהמלאכים לא רק נראו כאוכלים אלא אכלו ממש. וכן הביאו התוספות שם כי בסדר אליהו רבה (פי"ב) מפורש כן: "לא כאותו שאומר נראין כאוכלין ושותין, אלא אוכלין ושותין ממש מפני כבודו של אברהם".

ונראה לומר, שאין המחלוקת רק באופן המעשה שהיה, האם המלאכים אכלו ממש או רק עשו עצמם כאוכלים, אלא זוהי מחלוקת להלכה בגדר הדין שצריך לנהוג כמנהג המקום.

ובביאור יסוד המחלוקת נראה לומר, ע"פ השינוי שבין לשון הגמרא ללשון המדרש, אשר בגמרא נאמר הדין בלשון שלילה: "אל ישנה אדם מן המנהג", ואילו במדרש נאמר בלשון חיובית: "אזלת לקרתא הלך בנימוסיה".

ונראה, כי אלו אמנם שני אופנים בביאור יסוד הדין שצריך לנהוג כמנהג המקום:

א. יש לפרש שדין זה אינו חיוב מעיקר הדין, אלא הוא רק תקנה שנתקנה מפני דרכי שלום וכיו"ב בכדי שלא תתעורר מחלוקת.

ב. ניתן לומר שדין זה הוא בגדר חיוב, שכאשר מגיע האדם למקום מסוים הרי הוא נכנס לכלל הציבור של אותו המקום וע"כ עליו לנהוג כמנהגם.

ובכך נחלקו הגמרא והמדרש, שלשיטת הגמרא הרי זו רק תקנה מפני דרכי שלום, ולכן נאמר הדין בלשון שלילית "אל ישנה אדם מן המנהג", לומר שאין ענין בעצם הנהגתו כמנהג המקום, אלא עיקר הענין הוא אי השינוי מן המנהג בכדי שלא תתעורר מחלוקת. אך לדעת המדרש הרי זהו דין חיובי, שהגעתו לאותו מקום מחייבת אותו לנהוג כמנהגם, ועל כן נאמר הדין בלשון של חיוב: "אזלת לקרתא הלך בנימוסיה".

ולפי"ז מובן היטב מדוע לדעת הגמרא המלאכים רק נראו כאוכלים, שכן מאחר וזוהי רק תקנה מפני דרכי שלום, הרי די בכך בכדי שלא תגרם מחלוקת ואין צורך לאכול ולשתות ממש. אך לדעת המדרש המלאכים אכלו ושתו ממש, שכן לשיטתו הרי קיים חיוב לנהוג כאנשי המקום, וא"כ פשוט הדבר שצריך להשתוות בפועל לאנשי המקום ולא די בכך שכלפי חוץ יעשה עצמו כאילו נוהג במנהגם.

והדבר מדויק אף בלשון הגמרא והמדרש לגבי הנהגתו של משה רבינו בהר, אשר בגמרא נאמר: "שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם", הרי שההדגשה היא על צד השלילה בלבד. אך במדרש מוסיף ואומר: "למעלה שאין אכילה ושתיה עלה משה ונדמה להם", שכן לשיטת המדרש אין די בעצם הדבר שאינו אוכל אלא צריך לנהוג באופן חיובי כהנהגת אנשי המקום, ולכן מדגיש המדרש שמשה רבינו "נדמה להם".

מעובד ע"פ לקו"ש חל"ו פרשת כי תשא ע' 172-179.

י"ח באדר תשס"ז