ב"ה ערב ש"ק, י"ז חשוון תשפ" | 15.11.19
שכר מצוות בעולם הזה

החילוק בין הנאמר במצוות שילוח הקן "והארכת ימים", לבין הנאמר במצוות כיבוד אם ואם "למען יאריכון ימיך", ע"פ תורתו של הרבי (פניני תורה)
הרב שנ"ז דייטש, מינסק
"כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר ה' אלהיך נתן לך" (כ, יב)

נאמר בגמרא (מסכת קדושין לט, ב): "תניא דבי ר' יעקב אומר: אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה, בכבוד אב ואם כתיב (ואתחנן ה, טז) למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, בשלוח הקן כתיב (תצא כב, ז) למען ייטב לך והארכת ימים, הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושלח את האם ולקח את הבנים ובחזרתו נפל ומת היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובתו של זה, אלא למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך לעולם שכולו טוב... אלא שכר מצות בהאי עלמא ליכא".

ומבואר, שר' יעקב חולק על סתם משנה (בתחילת מסכת פאה) שמפורש בה: "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב כיבוד אב ואם וכו'", ואילו לדעתו אין ניתן בעולם הזה שכר מצוות כלל, והשכר המובטח בתורה לענין כיבוד אב "למען יאריכון ימיך וגו'" מדבר על חיי העולם הבא.

הנה הרמב"ם (הלכות תשובה רפ"ח) כתב וז"ל: "הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העוה"ב... הוא שכתוב בתורה 'למען ייטב לך והארכת ימים', מפי השמועה למדו 'למען ייטב לך' לעולם שכולו טוב 'והארכת ימים' לעולם שכולו ארוך". והיינו כדעת ר' יעקב. ולכאורה הדבר דורש ביאור: מדוע פסק כר' יעקב כנגד "סתם משנה".

עוד יש לדייק בדברי הרמב"ם, מדוע הביא כדוגמא לדבריו רק את הפסוק "למען ייטב לך והארכת ימים" שנאמר לגבי שילוח הקן, ולא את הפסוק הנאמר קודם לכן לגבי מצות כיבוד אב ואם: "למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך".

ונראה לומר, בהקדם ביאור דברי המשנה (בסיום מסכת חולין): "לא יטול אדם אם על בנים אפילו לטהר את המצורע. ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה 'למען יטב לך והארכת ימים', קל וחומר על מצוות חמורות שבתורה".

יש להקשות: לפי דברי המשנה, שיש ללמוד את שכר המצוות בקל וחומר ממצות שילוח הקן שהיא "מצוה קלה", מדוע אם כן פירשה התורה אף לגבי מצות כיבוד אב ואם "למען יאריכון ימיך", והרי מצות כיבוד אב ואם היא מהחמורות שבתורה (כמבואר בירושלמי פאה פ"א ה"א. ועוד), ואם כן היה צריך ללמוד זאת בקל וחומר ממצות שילוח הקן.

ונראה לומר בזה, שאמנם קיים חילוק בין הכתוב "למען יטב לך והארכת ימים" הנאמר במצות שילוח הקן, לכתוב "למען יאריכון ימיך ולמען יטב לך" הנאמר במצות כיבוד אב ואם. אשר במצות שילוח הקן פירוש הכתוב "למען ייטב לך" הוא "לעולם שכולו טוב", ואילו במצות כיבוד אב ואם הפירוש "למען יאריכון ימיך ולמען יטב לך" היינו בעולם הזה.

וביאור ההבדל ביניהם הוא, כי קיים חילוק לענין קבלת שכר מצוות בעולם הזה, בין מצוות שבין אדם למקום למצוות שבין אדם לחבירו. במצוות שבין אדם לחבירו, מאחר וחבירו נהנה בעולם הזה מקיום המצוה, ע"כ זוכה אף מקיים המצוה לשכר בעולם הזה. אך במצוות שבין אדם למקום קבלת השכר היא רק לעולם הבא (ראה קדושין מ, א. וברש"י שם ד"ה "רב אידי". ובפיה"מ להרמב"ם ריש מסכת פאה).

ונראה, כי מצות שילוח הקן מוגדרת כמצוה שבין אדם למקום, ואין עניינה רק משום הרחמנות על האם. וראיה לדבר, מהנאמר בתחילת המשנה שם (במסכת חולין): "לא יטול אדם אם על בנים אפילו לטהר את המצורע". והנה, אילו נאמר כי יסוד המצוה הוא רק לשם טובת האם, אם כן לכאורה היה עליה להדחות מפני מצות טהרת המצורע, שהרי יש בה משום רחמנות על האדם, וע"פ דין הרי הרחמנות על האדם דוחה רחמנות על בעל חיים. אלא מכאן מוכח שמצות שילוח הקן היא מצוה שבין אדם למקום ואינה רק מצד טובת האם.

ולפי זה מובן, כי מסמיכות דין זה למימרא "ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה 'למען יטב לך והארכת ימים', וכו'", למדנו שכוונת הכתוב כאן היא "לעולם שכולו טוב", שכן מאחר ועניינה של המצוה הוא בין אדם למקום ע"כ שכרה אינו אלא בעולם הבא בלבד ולא בעולם הזה.

אך במצות כיבוד אב ואם, שהיא מצוה שבין אדם לחבירו (עיין בזה במנחת חינוך סוף מצוה לג), הרי פירוש הכתוב "למען יאריכון ימיך ולמען יטב לך" הוא בעולם הזה. ובמילא מובן מדוע פירשה בזה התורה קבלת השכר ואין למדים זאת בקל וחומר ממצות שילוח הקן, שהרי המדובר כאן הוא בסוג שכר אחר, בעולם הזה.

לפי זה מובן אפוא, כי אמנם הרמב"ם פסק כסתם משנה במסכת פאה, שבמצוות מסויימות האדם אוכל פירותיהן בעוה"ז. אלא שהדברים אמורים רק במצות שבין אדם לחבירו. אך בשאר המצות אין השכר אלא לעולם הבא.

ומיושב אם כן מדוע הרמב"ם כדוגמא לדבריו מביא רק את הפסוק "למען ייטב לך והארכת ימים" הנאמר במצות שילוח הקן, שכן אמנם דוקא בכתוב זה מפרש הרמב"ם שהוא "לעולם שכולו טוב ולעולם שכולו ארוך", אך בכתוב "למען יאריכון ימיך" שבמצות כיבוד אב ואם, אכן סובר הרמב"ם שפירושו הוא בעולם הזה, מאחר וזוהי מצוה שבין אדם לחבירו.

מעובד ע"פ לקו"ש חי"ט פרשת תצא ע' 197-200.

כ' בשבט תשס"ז