ב"ה יום חמישי, כ"ז שבט תשע"ז | 23.02.17
פורים חב"די. היו ימים
פורים חב"די. היו ימים
האם מרדכי היה סתם חסיד או חב"דניק?

פורים-תורה מקורית, מתוך 'הקריאה והקדושה' גיליון אדר תש"א
מגיש: הרב משה מרינובסקי

פורים-תורה*

(נאמרה בסעודת פורים אשתקד, לאחר 'עד דלא ידע, וטובה גם לשנה זו!)

שמעו נא המורים, מורי ורבותי! הגמרא אומרת שאחשורוש היה מלך טפש, אבל מהיכן הראיה שהוא לא שתה לכבוד פורים ובכלל היה מלך שכור, ולא מלך טפש? והתירוץ – כתוב "כשבת המלך אחשורוש על כסא", ושכור לא יכול לשבת על כסא, הוא נופל מיד ונשכב מתוח על הרצפה. אם כן, מכאן ראיה שאחשורוש לא היה מלך שכור, אלא אכן מלך טפש!

מתקיף, אחזור ואשאל קושיא: אם מלך היושב ברוגע על כסא מלכותו בשלום עם הנציגים מכל 127 מדינות העולם ושותה איתם לחיים הוא מלך טפש, מה הם אם כן המלכים המנהלים תמיד מלחמות עם ארצות אחרות? האם זה אומר שאלה הם פשוט משוגעים? אין הכי נמי, בודאי שהם משוגעים! הדא הוא דכתיב, לכן כתוב "להביא את המלכה ושתי לפניו ולא באה", אם למלך המלכים אחשורוש לא היתה דעה אצל המלכה שלו עצמו, כמה צריך להיות משוגע דיקטטור קטן שרוצה שתהיה לו דעה על המלכים ועל המלכות של כל המדינות הזרות ואפילו על האזרחים של המדינות הזרות, קא-משמע-לן שהשיגעון של הדיקטטורים הוא דבר מובן מאליו!

"חור כרפס ותכלת". ונשאלת השאלה: לשם מה היה המלך אחשורוש זקוק לחור וכרפס, בצל עם חורים?

ולשם מה יש צורך בח' רבתי במילה "חור"? ואיזה קשר יש לכרפס, בתל ירוק, עם תכלת, שהיא בכלל חלק ממצות ציצית? עונה הגמרא, לא קשיא, זו אפילו לא קושיא, אלה הם שמות של שלושה שרים, שר האוצר, שר החקלאות ושר המשפטים. בשלמא שר האוצר שעד כמה שלא 'יקרע' את הציבור במיסים זה עדיין לא מספיק לו, ראוי לקרוא לו "חור", כי הוא דומה לשק מחורר והח' רבתי רומזת ל"חרפה", שכן אם מישהו לא משלם את המיסים בטובות, הוא משלם בבושות; כרפס, בצל ירק, הוא שם הולם לשר החקלאות שמסור לאיכרים, אבל איך "תכלת" היא שם מתאים לשר המשפטים? והתירוץ, תכלת דומה לרקיע וגם לים; הים מלוח, ומלח הוא המצרך הכי זול ובכל זאת משתמשים בו מעט מאד. כך גם הצדק הוא מצרך זול אצל כל שליט והוא משתמש בו מעט מאד, ומי שנופל בידיו של שופט מרגיש את הטעם, הדא הוא דכתיב, לכן כתוב מיד בפסוק "אחוז בחבלי", מי שנופל בידי המשפט, עם בתי המשפט שלו ועורכי הדין שלו, עם הסבל והסחבת, נאחז כאבים גדולים! שמע מינה!

פשיטא שמרדכי הצדיק היה חסיד, אבל השאלה היא האם היה סתם חסיד או מחסידי חב"ד? איבעית אימא, כיון שכתוב "ואת מאמר מרדכי" הרי שהיה חב"דניק כי רק חסידי חב"ד מתעניינים ב"מאמר"; ואי בעית אימא הדבר נלמד ממה שכתוב "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" והכוונה היא שהיה חב"דניק שהתחנך בישיבת "תומכי תמימים" ובידוע הם בעלי זקן ופאות אפילו באמריקה והם לא משתחווים בפני אף אחד בעולם ולא מכופפים את יהדותם.

מתיב, נשאלת קלאץ-קושיא: מרדכי שהיה חב"דניק, איך הוא מגיע ל"הדסה" שהיא חברה ציונית לנשים? הרי כתוב במפורש "ויהי אומן את הדסה", היינו שעבד למען הצלחת הארגון הציוני? אמר ר' ידען, שתי תשובות בדבר: האחת, השם האמיתי של הדסה היה "אסתר" והיא לא עסקה בשום תעמולה, כדכתיב "אין אסתר מגדת". היא לא היתה מהנשים ה'מגידות' ו"לא הגידה אסתר את עמה", היא לא דיברה אפילו על לאומיות, אלא היתה בת ישראל כשרה אמיתית שאפילו צמה בתענית אסתר. והשניה, מרדכי לא עבד בשבילה אלא היא עבדה בשבילו. הדא הוא דכתיב "ואת מאמר מרדכי אסתר עושה" - היא היתה מקלידה עבורו את המאמרים, והיתה בת דודו ובנוסף לכך גם 'ירוקה' [מהגרת חדשה] כנאמר בגמרא "אסתר ירקרקת היתה", בת ישראל יראת-שמים מ'הבית הישן'. וזה יהיה עוול הגדול ביותר ליהודי חסידי לא לקרב מישהו ממשפחתו, ובנוסף לכך יתומה.

דייקא נמי שאסתר לא היתה מנשות שושן הבירה שכבר אינן 'ירוקות', ידוע היטב שהיתה קשורה לשני הספרים קהלת ודניאל, קהלת מצד ידה הימנית ודניאל מצד ידה השמאלית, וגמירנא שאת נשות הדסה של היום היא שואלת בחרם מה קורה בשני הספרים הללו!

תניא אידך, למדנו מהוכחה נוספת מי היתה אסתר, ובגללה הפסוק שינה את הלשון ואומר תמיד "ותאמר אסתר", דווקא "ותאמר", כדי שזה לא יהיה כמו אצל הרשע בו נאמר "ויאמר המן", וזאת כדי לא להשתמש ליד שמה של צדקת באותה מילה, "ויאמר", בה משתמשים ליד שמו של רשע!

שואלת הגמרא, כמאן אזלא הא דתניא? לפי דעתו של מי נאמרה הראיה הזו על צדקותה של אסתר? אם לפי דעתו של דובר עברית מודרני, הרי הראיה אינה ראיה שהרי "ותאמר" הוא לשון נקבה ו"ויאמר" הוא לשון זכר, ולא היה ניתן לכתוב אחרת, אלא מאי, זו דעתו של חסיד, שאיננו מתמצא כל כך בדקדוק הלשון, ואותו ניתן להפריך עם הפסוק "ותאמר לו זרש אשתו" והרי זרש היתה מרשעת ובכל זאת ליד שמה מופיע אותו "ותאמר" כמו אצל אסתר?

אלא אימא הכי, אמור כך: לעולם הדברים נאמרו על-ידי חסיד חב"ד שכן יודע את ההבדל בין "ותאמר" ו"ויאמר" אלא שהוא אמר זאת ב"פורים –תורה", לאחר שכבר קיים את ה"חייב אדם לבסומי". ואם תאמר שהוא אכן כבר לא ידע מה הוא מדבר, גמירנא שחסיד אמיתי מחסידי חב"ד לא נעשה שיכור אפילו אחרי לבסומי בפורים, אלא זו היתה כוונתו: ה"ותאמר" של אסתר אכן היה אמירה שהרי כל הדיבורים שלה התקיימו, אבל ה"ויאמר" של המן לא היה אמירה כלל אלא כנביחת כלב, וראיה לדבר – "ויאמר המן" בגימטריא "יחרץ כלב"!

ורמינהו, שואל דובר העברית האמור: והרי ב"ויאמר המן" חסר שמונה, זה בסך הכול 352 ו"יחרץ כלב" בגימטריא 360? עונה החסיד: גם בניו של המן נבחו ככלבים!

ציפור הדרור לא מוותרת בקלות והלה ממשיך לשאול: הרי להמן היו עשרה בנים, שניים יותר!

עכשיו בעל החשבון כבר כועס ואומר: זו תורה חסידית מלאה בנסתר, זה סתם פטפוטים!"

עונה החסיד בחיוך: "אני לא אומר פעמיים את אותו הדבר!", ומתחיל לשיר שושנת יעקב.

---------------

*) למרות שכעת הוא לא זמן ליהודים לכאלה מאמרי היתול, בכל זאת אנחנו מדפיסים את ההלצה הפורימית הזאת כדי לא לשנות את המנהג היהודי להרבות בשמחה לכבוד פורים, והשי"ת יעזור לעמו ישראל שאכן ישמח כל השנה. אמן כן יהי רצון.

(תרגום מאידיש)

ט"ו באדר תשע"ה