ב"ה יום חמישי, כ"א טבת תשע"ז | 19.01.17
לחצו להגדלה
לחצו להגדלה
איש מסירות הנפש / הרב אהרן יעקב דיסקן ע"ה

מאמר מיוחד מאת הרב אהרן יעקב דיסקן ע"ה על פעלו של הרבי הריי"צ נ"ע ברוסיה הסובייטית ובארצות הברית ● מוגש עם הכניסה לשלושים ימי ההכנה ליו"ד שבט
מגיש: הרב משה מרינובסקי

איש מסירות הנפש - כ"ק אדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסאהן מליובאוויטש זצוק"ל

ליומא דהילולא י' שבט

ביום י' שבט שנה זו מלאו עשרים ושבע שנים מאז נדם הלב הגדול אשר בו פעם הרצון האדיר העולה פי כמה על ממדים מצויים של קיום תורה ומצוות על ידי עם התורה. ביום המר והנמהר הזה נאסף אל אבותיו הקדושים אדמו"ר רבי יוסף יצחק נ"ע מליובאוויטש. בנשמתו הגדולה והקדושה התרכזו מקורות בלתי פוסקים של מעינות סיני עם התגלמות כוחות אדירים ונאצלים הנאבקים עם מצרי שאול ומצוקי שחת תוך מציאות חמרנית עצומה שאפפה והציפה את כל חלל העולם כמו המבול. לספר בסקירה אחת את כל השלשלת הארוכה של מפעליו הנשגבים ממש אי אפשר, ורק מי שהכיר את התקופה האיומה הזאת ואת התהום השטני שנפער ליהדות הגדושה של רוסיא הסובייטית במשטר האימים אשר לא היה דוגמתו בעולם – רק הוא יוכל לקבל מושג כל שהוא על מסירות נפשו הנאדרה בקודש ועל פעולותיו העל-אנושיות. כשבאו מים עד נפש ברוסיא למליוני היהודים בזמן הגזירות האכזריות של השמד הסובייטי, עמד אדמו"ר נ"ע בראש הקושרים נלחם בעצמו, הלהיב והאציל מרוחו על אלפי תלמידיו בכל רחבי המדינה הגדולה לעמוד בפרץ ולהאבק בחירוף נפש בלהט החרב המתהפכת על קיום חדרים וישיבות ועל הרבצת התורה והמצווה. בכל פנות רוסיא התפזרו מאות צעירים ליסד קבוצי תורה ולהציל ילדי ישראל מכליון השמד. בפנות-גג ובמרתפים היו נאבקים להגות בתורה. מסביב המו גלים ברוץ גלגלי המהפכה, שקקו חיים סוערים ומסעירים של המכונה הגדולה – מכונת התופת לתעמולה המכלה מנפש ועד בשר את הדת ומבפנים ירדו לתוך מחבואי המחתרת צעירים תוססים מלאי לשד עלומים, עשויים פלדה, בלי חת ומסרו את נפשם להלחם נגד הזרם ולהציל מה שאפשר להציל לדור יבוא.

טעות מרה טעו המשטר הסובייטי והיבסקציה הארורה בחשבם כי לאחרי צאתו – של הרבי נ"ע – מרוסיא ינתק הקשר האמיץ בינו ובין מעריציו המרובים והם יוכלו על נקלה לחסל תנועה "מסוכנת" זו. להיפך, כח הפועל בנפעל התגלה במלא שעורו דוקא אז כשנשתחרר מכבלי הסובייטים ועבר לריגא. במכתביו הלוהטים באש קודש ובאהבת ישראל עצומה הלהיב והסעיר את שרידיו המרובים וככמהין ופטריות צצו בערים ובעיירות חדרים וישיבות המחתרת אורגנו כוורות כוורות צעירים אשר עשו במחשך עבודתם הקדושה ועין השמש לא שזפתם – סגורים ומסוגרים ישבו יומם ולילה בפנותיהם הנדחות ועמלו בלי הרף בתורה ובדא"ח ושפע אור וגלי התלהבות זרמו מתוך קני נזירי החיים הללו לתוך האויר המורעל של הסביבה. שליחים מיוחדים התפזרו לכל עיר ועירה לארגן בבתי הכנסת אשר נשארו עוד לפליטה שעורים קבועים בתורה לבעה"ב ולחפש בכל אתר ואתר ילדים אשר ישנה עוד האפשרות להצילם מיוון מצולת החינוך הסובייטי ולהביאם למקומות בהם נמצאו ישיבות המחתרת.

אחד מן השלוחים המחוננים היה החסיד ר' יעקב [מאסקאליק, "יענקל ז'וראוויצער] הי"ד אשר הקריב ממש את נפשו על מזבח עבודתו הקדושה הזאת. בלבוש מגיד נודד, מתחפש היה, עובר מעיירה לעיירה, דורש בבתי-כנסיות ובבתי מדרשות, מעורר ומחמם את הלבבות לאבינו שבשמים, ארגן ביותר מארבעים עיירות חבורות להרבצת התורה והציל כמה וכמה ילדים שהעבירם למרחק לחדרים ולישיבות של חב"ד – הוא לא היה יחידי בעבודתו הקדושה, אליו נלוו עשרות ועשרות מהצעירים ורובם דרובם שלמו בחייהם במרתפי העינוי של הנ.ק.וו.ד. ובגלות סיביריה הרחוקה.

גם בבוא האדמו"ר נ"ע בימי השואה לארצות הברית שבור ורצוץ וידוע חולי, לא הוציא את נשקו הקדוש מידו. הוא הגביר חיילים להקים ולקומם ת"ת וישיבות מקוריות טבועות בחותם היהדות הטבעית והחסידית בכל מרחבי ארצות הברית. חינוך חב"ד היווה מהפכה ביהדות האמריקאית, מהשעה הראשונה לבואו לא פסק פומיה מלהתריע על השאננות של יהודי אמריקה תוך סכנת הטמיעה ועורר המונים לתשובה ומפעליו ומעשי תקפו וגבורתו בכל ענפי היהדות המסורתית נשארו לדורות.

חסדי ה' כי לא תמנו כי עבודת הקדש הכבירה לא פסקה גם אחר הסתלקותו וכל אוצרות רוחו, מסירות נפשו ומרצו הבלתי מצוי הופקדו בידים נאמנות בידי ממלא מקומו יבלח"ט אדמו"ר נזר ישראל ותפארתו כ"ק רבי מנחם מענדל שליט"א שניאורסאהן מליובאוויטש.


י"א בטבת תשע"ה