ב"ה יום חמישי, י"ד כסלו תשפ" | 12.12.19
הרבי
הרבי צילום: מכון אבנר
מאמר של הרבי ● מתכוננים לי"א ניסן

פרק נוסף בסדרת מאמרי הסופר הנודע ד"ר הלל זיידמן על הרבי – מוגש לימי ההכנה ליום הבהיר י"א ניסן
מאת הרב משה מרינובסקי

האם שמעתם פעם "מאמר" מהרבי ב"התוועדות" עם חסידים בשבת-מברכים, חג, או יומא דפגרא?

אם כן, הייתם מוכרחים לשאול: במה טמון כוחו?

קשה לתת לכך תשובה מדויקת. הרי הכוח הזה נובע ממעמקים נסתרים, ממקורות עלומים. אנחנו ננסה רק לתת רשמים ממה שרואים, מרגישים ושומעים כאשר מקשיבים ל"מאמר" של הרבי.

תחילה הרקע, הסביבה והאווירה, כי גם "מזג האויר" החב"די הספציפי חשוב כדי לא רק לשמוע אלא גם להפנים מילה של הרבי.

קיבוץ הציבור. כן, זה ציבור. לא "קהל". לא מאזינים ש"נפלו" או "הובאו" במקרה. לא. אלה הם יהודים שנשמתם נמשכת אל דבר ה'. הם באים לכאן, ולפני הכל הם כבר קורנים בציפייה של קדושה. ואז הרבי נכנס. יראת הכבוד בוערת. הניגונים עולים בהתלהבות חב"דית אופיינית.

זוהי גם התבוננות מעמיקה, גם התעוררות גדולה וגם עבודה לוהטת כשלעצמה. את תוכן המאמר צריך לשמוע או לקרוא. וזה אחד הסימנים למשקל שלו – כאשר אתם קוראים אותו ולא נתונים תחת ההשפעה הבלתי אמצעית של קולו של הרבי, של ההדגשות שלו, של האישיות שלו, אתם עדיין נהנים מהעושר והעומק של הרעיונות שבו.

כאן נדבר על הצורה, על המסגרת שבמקרה זה גם היא חלק מהתוכן.

חוט ישר ויסודי נמשך ב"מאמר" שבעצם הוא שרשרת של מאמרים, ועל החוט נשזרות פנינים. כל פנינה זוהרת באורה המיוחד. כי כל אחד מהרעיונות שאתם שומעים הוא מסכת בפני עצמה. גדושה בתכנים ומשמעויות. מסכת שצריך ללמוד, שיש להתעמק בה.

אבל אצל הרבי אלה הם חלקים של ענין אחד. כלומר, הענין הזה שבו הוא עומד עכשיו. החלקים מצטרפים לשלמות אחת, למרות שכל אחד מהם הוא "ענין בפני עצמו".

הרבי הוא אמן בכל פרט, בדיוק כמו בשלמות ובהרמוניה של המבנה הגדול. שום דבר כאן לא מיותר. הרבי מקמץ בחומר, נותן רק את הכי נחוץ; אבל שום דבר לא חסר. בתוך הצמצום הצר יש לכם שלימות כוללת.

לכן, למרות שאתם נתפסים לברק כזה או אחר, אתם לא נאבדים בעושר ואתם לא מאבדים את שורת המפתח ואת הנושא המרכזי הנמצאים במאמר.

זו גם תוצאה של כוחו הגדול של הרבי בהסברה. הכוח הזה איננו כשרון צדדי. אי אפשר כלל לזהות אותו ככישרון. כי כדי להבהיר ענין כל כך קשה, המסביר עצמו צריך להבין אותו היטב. בהירות הדיבור שלו נובעת מבהירות האישיות שלו. המילים לא זורמות מהגרון אלא מהלב.

הקול זורם ברגש פנימי כבול, מאופק. ואיתן כמו פקודה של מפקד. אתם לא שומעים כאן קריאה, לא עצה, אלא כמו דיווח, רפורט, של המצב. של עובדות שמוצגות בתוקף. כך הם פני הדברים. וזהו! ... את המסקנות תסיקו אתם. אתם אלה החשים שככה זה ולא יכול להיות אחרת.

כי לא מדובר ב"מילים ללא כיסוי". מאחורי כל מילה יש יסוד איתן. המאמר מבוסס על יסודות שמגיעים עד למקורות הכי ראשונים של היהדות. לכל מילה יש כוונה ומשמעות. כלומר, הן באות ממרחקים, מהנצח ויש להן מטרה – המטרה מסומנת על ידי כוונה במובן המקורי והעמוק ביותר של המילה.

לכל מילה יש משמעות. ומשמעות אחת. אתם לא יכולים, כמו בדרשות מסוימת, לפרש כפי שאתם רוצים לשמוע. לא יתכן שתטעו ביער של מילים. אין מצב של אי-הבנות. מובילים אתכם בדרך ישרה, ללא זיגזגים, ללא מעצור. ללא סטיות לדרך-אגב ובלי "לא לזה התכוונתי" וכדומה...

כי הרבי הוא גם אמן ההגדרה, של הצבת גבולות בין מושג למושג, בין רעיון לרעיון. כשאתם מאזינים לו יש לפניכם שדה ברור, עם תחומים בין ענין לענין. כך שפרשה אחת לא יכולה להיכנס לרשותה של האחרת ופרק אחד לא יכול לטשטש את האחר.

כיון שהמונחים ברורים, במיוחד לאלה שמתמצאים בלשונה של חב"ד, שיש לה טרמינולוגיה משלה; כיון שכל רעיון מוגדר בדיוק, נוצרת אצלכם במוח – ובנשמה – בהירות מאירה.

עניינים נעלים נראים לכם פשוטים. פשוטים עד כדי כך שאתם שואלים את עצמכם: איך יתכן אחרת? אבל הרי זה עניינים נעלים. אך כשהם עוברים דרכו, הם נעשים שכליים. עניינים שלמעלה מן הטבע, הופכים לטבעיים. זו אחת הנפלאות של הרבי – מופת שאתם רואים במוחש – מה שנסתר נגלה, למרות שמה שנדמה לכם שהוא נגלה הוא בכלל נסתר...

זהו הסוד, היה אפשר לומר, של קירוב השכל העליון לשכל האנושי הפשוט. או להעלות את השכל שלכם לגבהים שתוכלו לקבל מהם רעיונות "נעלמים מכל רעיון"...

כמובן, לגבי גבהים שכאלו, אין מה לדבר על כשרון הסברה או אומנות הדיבור. הרבי רחוק מזה, כפי שהוא רחוק בכלל מהיבטים חיצוניים. "אומנות הנאום" שלו מתבטאת בכך שהוא מדובר כמו מישהו שחושב בקול גבוה (גבוה, תרתי משמע ...). אין כאן קישוטים, מילים "לשם נוי", ביטוי שנועד לעשות רושם. ודווקא מזה נוצר הרושם שמרעיד כל מיתר עדין בנשמה שלכם.

הרעיונות נעים, כפי שהגמרא מספרת על רבי עקיבא, מתורה לנביאים, מנביאים לכתובים, וכן הלאה והלאה. ועם היותם מגיעים כל כך רחוק, הדיבורים טריים, אקטואליים. והדברים שמחים כיום שניתנו בהר סיני, כפי שאומרת הגמרא.

כי לפניכם ניצב ניתוח הגיוני יסודי, גישה שכלית של הענין שעליו מדובר וצירוף סינתטי לשלמות – שהרי המאמר הוא שלימות כוללת, ללא פירורים וקצוות – אך המילים יוצאות בדחילו ורחימו, עם רעד קדוש של תפילה, עם דביקות וכאמור – בכוונה.

וכאשר אתם רואים את שורת הסיום במאמר, או-אז אתם עומדים בפני התגלות של המשך במובן העמוק ורחוק ביותר. המשך של רעיון אחד לשני, של מאמר אחד לשני, אבל גם של רבי אחד משושלת מליובאוויטש אל הבא. שרשרת אחת מובילה דרך ששת נשיאי חב"ד, החל מהרב מליאדי, שהרבי הנוכחי הוא השביעי לו, והיא נמשכת אל המרחקים הגדולים ביותר של התורה שבעל פה והתורה שבכתב. והמרחקים הללו הם שעושים את העניינים כל כך קרובים.

(תרגום מ"די אידישע היים", תשכ"א - המשך יבוא בע"ה)


י"ג באדר ב' תשע"ד