משלב הסחת הדעת מכך, שבעצם הוא לא השיב על אף אחת מהשאלות הנוקבות שהציב לפניו "החוקר המלומד", עבר "העיתונאי הנחקר" לשלבים המתקדמים של הסטת תשומת-הלב לנושא שונה לחלוטין, באמצעות הסתה שקרית וטוויית עלילה מרושעת נגד "החוקר המלומד" וספרו 'המאסר הראשון'.

כבר היה לעולמים

היינו דאמרי אינשי: ההיסטוריה חוזרת על עצמה. או, בלשון שתהא מובנת גם לעיתונאי יושב קרנות: בסרט הזה כבר היינו!

לאחר שכבר התפרסמו פרקים רבים במדור "סיפורים וגלגוליהם", הראה "החוקר המלומד" שסידרת ספרים מסויימת כוללת בדיות רבות על רבותינו נשיאינו: אדמו"ר ה'צמח צדק', אדמו"ר מוהר"ש ואדמו"ר מוהרש"ב.

מייד קפץ מחבר הספר וזעק בקול גדול, שלא איכפת לו מהפגיעה בו ובספרו, אלא רק מהמלחמה ר"ל נגד רבותינו נשיאינו, נגד טוהר האמונה של אנ"ש וחשש נורא לעתיד נפשותיהם של צעירי הצאן...

כך גם העיתונאי דנן, אחרי קרוב לשבעים פרקים של "סיפורים וגלגוליהם", כשהגיעו הדברים לפגיעה אנושה באמינותו (המפוקפקת מכבר), נזעק להתריע ולהכריז שלא נגדו מכוונת המלחמה הזו, אלא נגד ה' ונגד משיחו, נגד התורה והאמונה ונגד "פך השמן הטהור"...

ובמה יכול העיתונאי לקומם את קהל החסידים ולעורר את זעמם, יותר מאשר בהצביעו על "חוקר מלומד" שבא לדקור ח"ו את בבת-עינם?

ברוכים הבאים לשלב ההסתה.

'המאסר הראשון'

את הסתתו השקרית מעגן "העיתונאי הנחקר" בספר 'המאסר הראשון', שבו תעודות אודות האירועים שקדמו למאסרו של רבינו הזקן, שחרורו בי"ט כסלו ועוד; בהתפתלות מדהימה רותם העיתונאי את הספר הזה, לצורך ההגנה העצמית מפני האשמתו בזיוף היסטורי ב"פרשת צוריאל".

ואם תשאלו: מה הקשר?! הנה הוא לפניכם בלשונו של "העיתונאי הנחקר":

"מאמרו של החוקר המלומד להכחשת סיפור צוריאל... נועד להסיט את תשומת-הלב מהכחשה אחרת שהתפרסמה באותו שבוע [ההדגשה שלי. י.מ.], שלעומתה מתגמדת לגמרי הכחשת סיפור צוריאל. באותו שבוע, חל י"ט כסלו הראשון אחרי שיצא-לאור 'ספר-מחקר' תמים למראה, הנושא את השם 'המאסר הראשון'. בספר מוכיח החוקר המלומד, בין היתר, שכמה מהסיפורים על המאסר והגאולה של אדמו"ר הזקן, לא היו ולא נבראו".

ומהזיות לעובדות:

"הכחשה אחרת שהתפרסמה באותו שבוע"?! הרי 'המאסר הראשון' יצא לאור שבעה חודשים לפני כן, בחודש אייר תשע"ב!

מדוע, אם-כן, נזעק "העיתונאי הנחקר" לצאת להגנת "פך השמן הטהור" זמן רב כל-כך אחרי פרסום הספר, ודווקא בשבוע שבו הוטחה נגדו האשמת הזיוף ב"פרשת צוריאל"?...

ויתירה מזו, הספר אינו אלא הרחבה של החומר שהתפרסם כבר לפני עשרים שנה ב'כרם חב"ד' (גל' 4), ו"חוקרים חסידיים" כבר נטפלו לכמה מטענותיו של "החוקר המלומד", אז מה יום מיומיים? מה לך כי נזעקת?...

הסטה והסתה כבר אמרנו?

*

התכתבות בדוא"ל עם מערכת 'כפר חב"ד' בי"א בכסלו השתא (26 בנובמבר 2012), תסייע לנו לעמוד על טיבו ואופיו של הספר 'המאסר הראשון', שהוא אינו ספר קריאה פופולארי ומקומו לא יכירנו בעיתון שנועד לרבים;

עורך העיתון הודיע לי ש"העיתון מחפש פרק מרתק מתוך הספר" לשם פרסומו בגיליון המוקדש לי"ט בכסלו, ואף העלה הצעה לפרק מסויים. אני מצדי טענתי שמדובר בספר של תעודות ומסמכים יבשים שהציבור הרחב לא ימצא בהם עניין, כך שאיני יכול להמליץ על שום פרק. וגם הפרק שהציעה המערכת יש בו טעם לפגם, בשעה שמנתקים אותו מהקשרו ונותנים לו פומבי בקהל רב.

זה טיבו של הספר.

דעת לנבון נקל, שלקורא ברמתו של "העיתונאי הנחקר" שהגדיר את עצמו לצורך העניין – ובמידה רבה של צדק – כמי שנמנה עם "יושבי קרנות" ו"הדיוטות", לא יהיה קל להתמודד עם הבנת הנקרא בספר מעין זה.

ובשעה שאל חוסר ההבנה הבסיסי נזדווגו גם כוונות זדוניות, נתקבל השילוב ההרסני ומסמר השיער שבכתבתו של "העיתונאי הנחקר", אשר זה לשונו:

"בספר מוכיח החוקר המלומד, בין היתר, שכמה מהסיפורים על המאסר והגאולה של אדמו"ר הזקן, לא היו ולא נבראו... המשותף לאותם סיפורים שהחוקר בחר להכחיש הוא, שהרבי נשיא דורנו הוא זה שסיפר את הסיפורים הללו. וההפרכות לסיפורי הרבי מפוזרות כמו במחבואים בין 681 עמודי הספר ומוצפנות בלשון 'מחקרית'".

הקוראים בוודאי כבר אחוזי סקרנות לקרוא את הדוגמאות, ו"החוקר המלומד", מצדו, להוט לדעת כיצד הצליח "עיתונאי יושב קרנות" לפצח קודים שהוצפנו בלשון מחקרית...

והרי הן לפניכם:

דוגמה ראשונה:

מה שסיפר הרבי על הרבי הקודם שביקר במקום שבו ישב אדמו"ר הזקן ודיווח לאביו הרבי הרש"ב על גודל התא – לא היה ולא נברא (יש לו 'הוכחות מדעיות' שכל המבצר הפוטרפולי [כוונתו מן הסתם למבצר הפטרובפלובסקי. י.מ.] שבו ישב אדמו"ר הזקן נהרס לחלוטין 10 שנים לפני לידתו של הרבי הקודם).

דוגמה שניה:

על מה שקבע הרבי ב'היום-יום' באופן חד-משמעי כי שחרור אדמו"ר הזקן מהמאסר השני היה בנר ג' דחנוכה – טוען החוקר המלומד כי אין זה נכון (יש לו 'הוכחה מדעית' שהשחרור היה לפני כן).

דוגמה שלישית:

מה שמביא הרבי בליקוטי-שיחות על ביקורו של הקיסר, בתחפושת, בתאו של אדמו"ר הזקן – גם זה לא היה ולא נברא (יש 'תעודות' ויש גם ניסוח דיפלומטי מוצלח על הסיפורים ב'מעשה בר' זלמניו' ש'גם הם' – ולא רק הסיפור שמביא הרבי על ביקור הקיסר – לא היו ולא נבראו).

דוגמה רביעית:

סיפור 'אייכה' המפורסם שאדמו"ר הזקן הסביר לשר, אלא שכאן היתה לחוקר בעיה קשה במיוחד: הסיפור המפורסם על שאלת 'אייכה' כל-כך מזוהה עם הרבי שעשה ממנו 'טרסק' גדול, עד שתהיה זו כמעט התאבדות לכתוב עליו במפורש את המלים "לא היה ולא נברא"... על הפתרון הניסוחי המבריק שמצא בסופו של דבר, נעמוד אי"ה בפרק הבא.

אלו הן ארבע הדוגמאות, שלדבריו, המשותף ביניהן הוא: "שהרבי נשיא דורנו הוא זה שסיפר את הסיפורים הללו".

ואני יכול להוסיף עוד דבר שמשותף לכל הסיפורים הללו, והוא: שבארבעתם לא דן "החוקר המלומד" כלל וכלל, לא בגלוי ולא בסתר, לא במפורש ואף לא ברמז...

לא בכדי נמנע "העיתונאי הנחקר" מלציין לעמודים שבהם "הוכחשו" הסיפורים הללו... הוא מספק רק "כיוון כללי" למיקום: "ההפרכות לסיפורי הרבי מפוזרות כמו במחבואים בין 681 עמודי הספר ומוצפנות בלשון 'מחקרית'". עכ"ל.

במלים אחרות: אם לא הצלחתם למצוא אותם, זו אשמתכם! כנראה שלא בדקתם היטב בכל 681 העמודים, או שלא הצלחתם "לפצח" את ה'צופן' המסובך...

אבל "החוקר המלומד" שמכיר היטב גם את הספר וגם את שיטות עבודתו הנכלוליות של "העיתונאי הנחקר", מבין שאין צורך לעלעל בכל 681 עמודי הספר. דיינו אם נקרא שניים-שלושה משפטים במבוא, ועוד שורות ספורות בעמ' 666, ונבין מדוע טעה בהבנת הנקרא.

שכך נאמר שם בעמ' 12: "באשר לסיפורים הרבים אודות הנעשה עם רבינו במאסרו והחכמות שהראה לעיני המלך והשרים – אין אתנו יודע עד מה. שהרי מובן שאין להם כל זכר במסמכים שלפנינו. מאותן עדויות גם לא ניכר שרבינו פגש בקיסר פנים אל פנים בתקופת מאסרו".

כאן עלינו לחזור על האמור לעיל, ש'המאסר הראשון' אינו ספר קריאה פופולרי, ופשיטא שהוא לא נועד להדיוטות, עיתונאים ויושבי קרנות.

מי שכל השכלתו בתולדות החסידות נובעת מקריאה ב'שיחות לנוער', כשהוא קורא משפט כמו "הסיפורים הרבים אודות הנעשה עם רבינו במאסרו והחכמות שהראה לעיני המלך והשרים", הרי שהידע המצומצם שלו מוליך אותו אוטומטית ל"סיפורים שסיפר הרבי".

אבל מי שהוא בעל רקע קודם, יודע היטב שעיקרם של הסיפורים על תקופת מאסרו של אדמו"ר הזקן הם בספרים 'שבחי הרב' ו'תולדות עמודי החב"ד' (שניהם לאותו מחבר הידוע לשמצה), שעליהם כותב בעל ה'בית רבי' בהקדמתו: הסיפורים הנדפסים מכבר נקבצו מפי שמועות שונות שאין להם כל יסוד... והנה הם כותבים... וזה אינו אמת... וגם זה אינו אמת... ועד"ז נמצא שם עוד ענינים שאינם מכוונים ע"כ אין לסמוך עליהם כלל... זה כתבנו לדוגמא, ועוד דברים הרבה נמצא שם שאין להם כל יסוד ואין הדעת סובלתן...

רק מי שמכיר את הספרים הללו מקרוב, מסוגל להבין לאשורו את המשפט "החכמות שעשה לעיני המלך והשרים"; שהרי שם מסופר שהקיסר בחן את אדה"ז ומצאהו שליט בכל שבע החכמות (כאילו שהקיסר עצמו היה בקי בהן...); הושיבוהו בחדר חשוך וידע להבחין בין יום ובין לילה; הביאוהו לחדר חקירות שבו שוקעת הריצפה ברגע שדורכים עליה, אבל הרבי עקף את המכשול; הרבי התבקש למדוד במבטו את המרחק מהשולחן לתקרה, וקבע במדוייק. אחר-כך קשרו את עיניו והניחו מטבע מתחת לכל רגלי השולחן, וכשנפקחו עיניו של הרבי הוא שוב קבע את המרחק המדוייק מהשולחן לתקרה.

אבל העיתונאי שאינו מכיר את המקורות ושנקל לו לשקר במצח נחושה, שם בפי מלים אשר לא כתבתי ולא עלה על לבי כלל וכלל.

*

ועתה נדון בגופן של ארבע הדוגמאות:

הדוגמה הראשונה:

את המלים "לא היה ולא נברא" בקשר למה שדיווח הרבי הקודם לאביו הרבי הרש"ב על גודל התא, כתב "העיתונאי הנחקר" ולא "החוקר המלומד", שלא התייחס כלל לסיפור הנ"ל לא בסתר ולא בגלוי.

מה כן נכתב ב'המאסר הראשון'? שהבניינים המקוריים נהרסו בשנת תר"ל, ובית-הכלא החדש נבנה במיקום שונה לחלוטין (עמ' 666).

מה דיווח הרבי הקודם לאביו אדמו"ר הרש"ב אודות ביקורו במבצר? אני לא יודע. ודאי שגם העיתונאי אינו יודע, מפני שאת זה הרבי לא גילה לנו מעולם... אז מניין לו שדבריי סותרים את דברי הרבי? לאלקים פתרונים...

ומהן ה"הוכחות המדעיות" שבאמתחתי, שאליהן מרמז העיתונאי? ב'מאסר הראשון' לא הובאה שום הוכחה, לא "הוכחה מדעית" ולא "הוכחה שאינה מדעית"...

אך למען הקוראים שוחרי הדעת, אעתיק כמה שורות מהספר "יומן השליחות המיוחדת" (בהוצאת 'ספריית אגודת חסידי חב"ד', ברוקלין תשס"א, עמ' תעה-תעו):

"נסענו לפטרופבלסק קרעפעס, היינו בבית האסורים. אמנם אמרו לנו שם, שבזמן אדמו"ר הזקן עדיין לא נבנה בית הסוהר הזה, ובית הסוהר שהיה בזמן אדמו"ר הזקן כבר נהרס, בשעה שנבנה הנוכחי. הם הראו לנו את המקום שבו עמד בית הסוהר הראשון, והוא כעת חורשה עם עצי סרק, והוא לא רחוק מהחדש".

ממש לאחרונה, בגל' ט"ז כסלו של 'בית משיח', התפרסם מאמר על המבצר ובית האסורים, ושם נאמר: אמנם כעת אנו יודעים שאדמו"ר הריי"צ לא ביקר בבית הסוהר הישן בו שהה אדמו"ר הזקן, אלא בבית הסוהר החדש שנבנה בסמוך [הכותב שם אינו מתעלם מכך שהרבי הוא זה שסיפר על ביקורו של אדמו"ר הריי"צ בבית האסורים הנ"ל, ומבאר שלא קיימת שום סתירה].

שבועון זה ודאי שלא נחשד ב"שכלתנות יתר" הפוגעת "בפך השמן הטהור של אמונת החסידים"...

הדוגמה השניה:

כאן מביא העיתונאי שלוש קביעות: [א] הרבי קבע ב'היום-יום' באופן חד-משמעי כי שחרור אדמו"ר הזקן מהמאסר השני היה בנר ג' דחנוכה. [ב] החוקר המלומד טוען שאין זה נכון. [ג] יש לו 'הוכחה מדעית' שהשחרור היה לפני כן.

גם כאן גרמה לו חפותו של העיתונאי מכל ידע מוקדם, לשיבושים וסילופים.

[א] הקביעה ב'היום יום' אינה משנה יחידה ואינה משנה אחרונה; בס' השיחות 'תורת שלום' (לאדמו"ר הרש"ב, עמ' 84) מובאת דעה ששחרורו של אדה"ז ממאסרו השני היה בנר החמישי. בשנת תשמ"א שאלו את הרבי לפשר הסתירה בין דעה זו לבין האמור ב'לוח היום יום', והרבי השיב בכתי"ק: "וי"ל דבשניהם היו עניני גאולה (גם כפשוטם)" (השאלה והתשובה נדפסו ב'יומן שנת "הקהל" – ה'תשמ"א', עמ' 76, ובקובץ 'הערות הת' ואנ"ש', מוריסטאון, גל' קצד).

לעיתונאי דנן זו לא הפעם הראשונה שהוא משבש ומסלף את ענייני הנר השלישי והחמישי (בנוסף לזיוף הידוע של "סיפור הנר החמישי" שנזכיר להלן בקצרה); בגל' 554 של העיתון 'כפר חב"ד' כתב אותו עיתונאי (במדור 'קוראים כותבים', בשם הבדוי: נ' חנניה) בזה הלשון:

"בהתוועדות נר החמישי חנוכה תשל"ד, שזכיתי להיות נוכח אז אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א, הסביר הרבי שליט"א באריכות אשר נר החמישי הוא מועד אצל כללות עדת החסידים... ואינו קשור לגאולה ממאסר של אדמוה"ז שהיתה בנר השלישי ולא בנר החמישי".

ברם, מי שיבדוק ב'שיחות קודש' (לא בהתוועדות הבדויה של הנר החמישי, אלא בהתוועדות של מוצאי זאת חנוכה) ומי שיאזין להקלטה, בעיניו יראה ובאזניו ישמע, שהקביעה כי "נר החמישי אינו קשור לגאולה ממאסר של אדמוה"ז, שהייתה בנר השלישי ולא בנר החמישי", לא נאמרה כלל וכלל באותה שיחה! אדרבה! הרבי אינו מטיל ספק כלשהו ואינו מפקפק כלל בכך שגאולה אדמו"ר הזקן ממאסרו השני הייתה בנר החמישי, וכל מה שנתבאר באותה שיחה הוא, מדוע הייתה הגאולה דווקא בנר החמישי? מפני שמגלגלין זכות ליום זכאי, והרבי ביאר מהי "זכאותו" של יום זה.

ומי שקשה עליו בדיקה מעין זו, יעיין ב'תשורה' שנדפסה לחתונת וילהלם-חיטריק בחודש אדר תשס"ט (נמצאת גם כאן), ושם, בעמ' פ, נדפס מכתב שכתב ר' אהרן דב הלפרין בשנת תשל"ד – בשבוע שאחרי אותה התוועדות – ובו נאמר:

"אכתוב נקודה קטנה מההתוועדות הפתאומית דחנוכה. הרבי דיבר בין השאר על זה שרואים שמבין ימי חנוכה גופא, חוגגים דווקא את הנר החמישי. ואפי' אם נגיד שזה על סמך מה שמסופר ב'בית רבי' שאז היה השחרור הני של אדמוה"ז, הרי זה גופא צריך להבין, מדוע זה היה דווקא בנר החמישי". עכ"ל.

[ב-ג] "החוקר המלומד" לא טען מעולם "שאין זה נכון" שהגאולה לא הייתה בנר השלישי (או בנר החמישי). הוא כתב (בעמ' 8): "איני יודע כיצד ניתן לקשר את 'הנר השלישי' למאסרו של רבינו".

העיתונאי כן יודע? אדרבה ואדרבה! ישבר נא את אוזנינו בביאוריו המושכלים...

ואם אין הוא רוצה לפשפש ב'הוכחות המדעיות' ר"ל שבס' 'המאסר הראשון', יכול הוא לבדוק במה שנכתב – על סמך אותן תעודות – בס' 'תולדות חב"ד ברוסיא הצארית' (קה"ת, תש"ע) עמ' לח-לט. וכן ב'אגרות-קודש – אדמו"ר הזקן' (מהדורת תשע"ב), בעמ' 57 ובעמ' תקא-תקג.

הדוגמה השלישית:

גם בדוגמה זו, המלים "גם זה לא היה ולא נברא" – בקשר לביקורו של הקיסר בתאו של אדמו"ר הזקן – נכתבו על-ידי "העיתונאי הנחקר" ולא על-ידי "החוקר המלומד", שאין בדבריו שום רמז לסיפור הזה.

אבל במקום אחר – ובקשר הדוק לסיפורים בדויים! – אותו "חוקר מלומד" אכן עסק ועסק בסיפור דנן!

היה זה בגל' 4 של 'כרם חב"ד' (עמ' 253), בהערת-שוליים ל'מעשה ר' זלמינא' (שבו התפרסמו לראשונה הסיפורים הילדותיים על החכמות והנפלאות שהראה רבינו במאסרו, שרק חלקם – הפחות מגוחך – הובא ב'שבחי הרב'); וכך מתואר שם ביקורו של הקיסר אצל רבינו הזקן:

"כששמע הקיסר אלכסנדר את כל זאת, ענה ואמר: אם יוכל ר' זלמינא בחכמתו לומר לי מי המית את אבי, אתן לו את חייו במתנה. ויתר על כן – יהיה הוא אצלי החשוב ביותר בכל המדינה... ציווה הקיסר כי ייאסף גדוד שלם של חיילים שיולבשו בכל מלבושיהם וציודם, וגם המלך יתלבש כמו החיילים הפשוטים. יקשרו היטב את עיניו של ר' זלמינא שלא יוכל לראות אפילו את האור, ואחר-כך יסבב ר' זלמינא וימשש את כל האנשים. והיה אם יוכל לדעת מי מכולנו הוא המלך, אז אדע כי חכם הוא... הלך ר' זלמינא שלנו מאיש לרעהו, וכשמישש את הקיסר מיד נפל ר' זלמינא והשתחווה לפני המלך. וישאל המלך לר' זלמינא: מאין ידעת שאני הוא הקיסר? "מפני שכשהגעתי אליך נפלה עלי אימת המלכות, ומזה ידעתי שאתה הוא המלך". זו הייתה החכמה הראשונה". עכ"ל הסיפור.

על כך מעיר שם "החוקר המלומד":

בס' שבחי-הרב (עמ' 8) ובס' בית-רבי (עמ' 68) [שממנו מובא הסיפור ב'לקוטי שיחות'] מסופר, כי הקיסר נכנס בהסתר פנים לחדר כלאו של אדמו"ר הזקן, ורבינו הכיר בו מיד כי הוא המלך וביאר כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא כו', ובכניסת הקיסר נפלה עליו אימה ופחד כו'. וראה בס' מאמרי אדמו"ר הזקן – הקצרים – עמ' תק: להבין ענין אימת מלכות שנופלת על האדם אף כי אינו רואה את המלך שעומד אחורי כותל ואין שם יראת עונש כו'. עכ"ל של "החוקר המלומד".

מי שעיניו בראשו רואה, אשר לא זו בלבד ש"החוקר המלומד" אינו מכחיש את הסיפור שסיפר הרבי, אלא אף מצא לו סימוכין במאמריו של אדמו"ר הזקן עצמו!

אך כמובן שאין לנו ציפיות שמסמכי המאסר והחקירות יתעדו את ביקורו החשאי של הקיסר בתאו של רבינו הזקן.

הדוגמה הרביעית:

ומכאן ל"סיפור 'אייכה' המפורסם", שהעיתונאי יודע בביטחה שהייתה לו לחוקר בעיה קשה במיוחד: סיפור זה כל-כך מזוהה עם הרבי שעשה ממנו 'טרסק' גדול, עד שתהיה זו כמעט התאבדות לכתוב עליו במפורש את המלים "לא היה ולא נברא"... (כאילו שעל הסיפורים האחרים כן כתב החוקר במפורש את המלים "לא היה ולא נברא"...)

על כל פנים נמצאנו למדים מדבריו של העיתונאי, שעל הסיפור הזה לא כתב החוקר את המלים "לא היה ולא נברא". ומה כן כתב "החוקר המלומד"?

כאן משאיר העיתונאי את הקוראים במתח עצום, ומבטיח להם שבפרק הבא הוא יגלה להם את "הפתרון הניסוחי המבריק שמצא [החוקר] בסופו של דבר".

כמובן שגם אני שרוי באותו מתח ובסקרנות בל-תשוער, שהרי ברי לי היטב שלא עסקתי כלל בסיפור זה, וכמה שאני מפעיל את כוח דמיוני, איני מצליח לשער כיצד יצליח העיתונאי ליצור זיקה כלשהי בין הסיפור לבין ספרי.

אלא שלבי אומר לי, שהמנעותו מלכתוב על כך בפרק הנוכחי, נובעת מן הטעם הפשוט, שאין לו מה לכתוב. הוא מסתמך, כנראה, על זכרונם הקצר של הקוראים, שלא יבחינו בהיעדרו של עניין זה מהפרק הבא.

לפיכך פונה אני אליו מעל במה זו בקריאה נרגשת: במטותא ממך, אנא אל תאכזב אותנו ואל "תשכח" לפרש בפרק הבא את מה שהסתרת מאתנו בפרק הנוכחי. אנא!

ובאותה הזדמנות תזכיר נא לנו, היכן עשה הרבי מסיפור זה 'טרסק' גדול שכזה, עד שהסיפור הפך למזוהה כל-כך עם הרבי?

האם ידוע לך שהרבי סיפר זאת יותר מאשר פעם אחת ויחידה, בשיחה שנדפסה בכרך הראשון של 'לקוטי שיחות'? ומהו ה'טרסק' שבשיחה זו יותר מאשר בשאר השיחות, ובסיפור זה יותר מאשר בשאר הסיפורים?

או שמא ידועים לך דברים שלא נודעו לרבים? כעין הסיפורים שהרבי סיפר לך או לד"ר צוריאל בשיחות-נפש ב'יחידות'? או שמא באחת מאותן שיחות טלפון מדומיינות מהמזכירות, שהעירו אותך באישון לילה?

אנא הבהר לנו גם את העניין הזה.

זאת כמובן בנוסף לעניין הנ"ל שלא הצלחתי להבינו: כיצד הפרק שהתפרסם בי"א כסלו ב'שטורעם' על הכחשת ה'יחידות' הבדויה של ד"ר צוריאל, שכל-כך העיר את חמתך, היה אמור – לשיטתך – לחפות על ה"הכחשות" שאתה מייחס לספר 'המאסר הראשון', שיצא לאור שבעה חודשים לפני כן (בחודש אייר תשע"ב), ולהסיח את דעת הציבור מהן?

ואם תצליח לפנות עבורנו קצת מזמנך, ולחשוף סוף-סוף פרטים נוספים על גיבורי סיפור "הנר החמישי", אשר מאז נשאלת על כך בפרק החמישי של "סיפורים וגלגוליהם" עדיין לא השבת דבר!

ואלה שמות האנשים: ר' אברהם צבי גרינוולד מלודז' (קרוב משפחתו של הג"ר מנחם זעמבא הי"ד) ואחר-כך בוואשינגטון הייטס, שהיה בחתונת הרבי בי"ד כסלו תרפ"ט ונפטר בי"ד כסלו תשמ"ט. בנו ר' משה חיים גרינוולד מניו-יורק תלמיד בישיבת נייטרא. דודו ר' משה חיים גרינוולד מחסידי אמשינוב מפילדלפיה. חותנו ר' זושא סינקביץ מקראקא. הנגיד החסידי ר' קאפיל שוורץ מטורונטו.

והעולה על כולנה, השאלה שנשארה תלויה ועומדת בחללו של עולם, וכנראה תעמוד שם לעד ולנצח נצחים:

באיזה גיליון של 'כפר חב"ד' פרסמת את משפט-המחץ מה'יחידות' של ד"ר צוריאל?

הפרק הבא יתפרסם אי"ה ביום א'.