בעקבות תגובתו של ר' אהרן דב הלפרין על מאמרי ב'שטורעם'

שלא כר' אהרן דב המערער על מעמדי כ"היסטוריון", אני איני מטיל שום דופי ביכולותיו שהקנו לו, בצדק, מעמד של "עיתונאי צמרת", ובכישוריו הניכרים היטב במאמרו "על מחקרים וגלגוליהם".

כעיתונאי ותיק ומשופשף, עתיר-ניסיון ועתיר-שנים, אשר כל רזי המקצוע נהירים לו לפני-ולפנים, מכיר הוא היטב את השיטה הידועה שנוקטים אנשי התיקשורת בשעה שהם נאלצים להגן על עצמם (או על האג'נדה שלהם), שהיא: מילוט עצמי באמצעות תרגילי הסחה, הסטה והסתה.

בשיטה בדוקה זו ניתן, כמובן, "לעבוד" על דעת הקהל ולרכוש בנקל את אהדת ההמונים. ברם, "החוקר המלומד" שאינו נפתה לפעלולי "טריקים ושטיקים" למיניהם, מקפיד להעמיד דברים על דיוקם ולהעמיד את "העיתונאי הנחקר" על מקומו.

בטרם ניגש "העיתונאי הנחקר" להפרכת ראיותיי, מציג הוא את הרקע לסיפור כולו, שאותו הוא מתיימר להגדיר – לא פחות ולא יותר – כ"עובדות"; לדבריו, מדובר בפרופסור[???] צוריאל מחיפה, שזכה ל'יחידות' בשנת תשמ"א.

פרופסור זה היה מומחה ל'ייצוב חולות', שהוא ורעייתו היו ידידים ומכרים קרובים של משפחת הלפרין, עד כדי כך שהמשפחות נהגו להתארח זו אצל זו פעמים רבות, ור' אהרן דב צבר עשרות שעות שיחות עם מר צוריאל.

*

השאלות הבאות אינן מורידות ואינן מעלות לגופו של עניין, אך בכל זאת "החוקר המלומד" סקרן לדעת:

אם עד כדי כך גדולה הייתה ידידותכם, הכיצד זה לא ידעת ששמו הפרטי הוא 'דוד', ולא 'יוסף' כפי שכתבת במאמרך ב'כפר חב"ד'? האם הגב' צוריאל מעולם לא קראה לו בשמו בנוכחותכם?

ועוד: האם מעולם לא סיפר לך מר צוריאל על טיב עבודתו ומומחיותו הבין-לאומית? וכיצד זה כתבת במאמרך הנ"ל שהוא היה "המומחה הישראלי הגדול ביותר ל'עיצוב חולות' (אל תשאלו אותי מה זה בדיוק...)", עד שתיקן אותך רי"א פיזם במכתבו למערכת, ורק ממנו למדת שמומחיותו הייתה ב'ייצוב חולות' ולא בעיצובם...

אך אלו, כאמור, שאלות הנובעות מסקרנות גרידא.

*

ומכאן לפירכות שלי. אך אני לא אביאן בצורה המסולפת שאתה הצגת אותן בפני קוראיך, אלא כפי שהן מובנות ממאמרי לכל מי שאין לו בעיות בהבנת הנקרא.

הוכחה ראשונה ושניה:

בראיון שערך רי"א פיזם עם צוריאל (שהיה שכן ומכר אישי של בני משפחת פיזם) – בשנת תשמ"א – בבטאון של צעירי חב"ד בקריות (מקום מגוריו של צוריאל), מקדים המראיין וכותב, שד"ר צוריאל ביקר אצל הרבי בשמחת-תורה תשל"ט, ונתקבל ל'יחידות'.

ולמי שאינו מתקשה בהבנת הנקרא – גם אם אין הוא "חוקר מלומד" – מובן היטב, שאם בשנת תשמ"א מציג המראיין את המרואיין, כמי שביקר אצל הרבי בשנת תשל"ט, והמרואיין מצדו אומר "נוכחתי ב'התוועדות' שערך הרבי לרגל 'שמחת תורה'" (ולא "ב'התוועדויות שערך הרבי לרגל שמח"ת בתשל"ט ובתשמ"א", והוא גם לא מצא לנכון לציין על איזו מהן הוא מדבר), הרי שאותו מרואיין לא ביקר אצל הרבי גם בשמחת-תורה תשמ"א (כטענתו של ר' אהרן דב).

ואם המראיין אומר שהמרואיין נתקבל ל'יחידות' בשנת תשל"ט, ובמהלך הראיון הוא שואל "האם אתה מוכן למסור פרטים מסויימים משיחתך עם הרבי ב'יחידות'" (ולא "משיחותיך עם הרבי ב'יחידויות'"), והמרואיין ה'יקה' מצדו, אינו מוצא לנכון לדייק ולומר שהוא מדבר על ה'יחידות' "הראשונה" משנת תשל"ט, הרי שאותו מרואיין היה אצל הרבי ב'יחידות' רק בשנת תשל"ט (ולא גם בשנת תשמ"א כטענתו של ר' אהרן דב).

כלומר: לא כדברי ר' אהרן דב המתאר "לפי תומו", שפרופ' צוריאל מספר בראיון זה "על ביקורו הראשון אצל הרבי בתשל"ט", אלא שגם מדברי המראיין וגם מדברי המרואיין מובן היטב, שעד לחודש ניסן תשמ"א היה מר צוריאל אצל הרבי בביקור אחד ויחיד ונתקבל ל'יחידות' אחת ויחידה.

ושוב ניתן לקבוע בנחישות ובנחרצות: הביקור וה'יחידות' בשנת תשמ"א לא היו ולא נבראו, וה"ציטוטים" מה'יחידות' הם שקר וכזב!

הוכחה שלישית:

את ההוכחה הזו אעתיק מתוך כתבתו של ר' אהרן דב, מהטעם שיתבאר בהמשך. וזה לשונו:

"אם אכן הרבי אמר לצוריאל 'מי יודע מי ישלוט במצרים עוד שנה' – שואל החוקר המלומד – מדוע כשסאדאת נרצח לא עשה 'כפר חב"ד' רעש גדול מכל העניין? מכאן הוכחה חד-משמעית – קובע בעל ה'גלגולים' – שה'יחידות' וה'נבואה' לא היו ולא נבראו".

סוף ציטוט מדבריו של ר' אהרן דב.

ואם ישאל השואל, מדוע לא הבאתי את הדברים בלשוני שלי? אשיב לו: מפני שבמאמרי לא מובאת הוכחה זו כלל וכלל! לא מינה ולא מקצתה!...

"שקר וכזב" כבר אמרנו?...

הוכחה רביעית:

את ההוכחה הזו (ש"העיתונאי הנחקר" מגדיר אותה כ"נוק האוט" [קרי: נוק אאוט]) ניתן לצטט מתוך כתבתו, מפני שהפעם – לשם שינוי – הציטוט כמעט מדוייק.

וזה לשונו:

תחילה מצטט החוקר את מה שכתבתי לאחר שהבאתי את דברי הרבי ביחידות לפרופסור צוריאל:

"את המשפט הזה כולו הבאתי בזמנו [בשנת תשמ"ב] בעיתון".

ואז מנחית את הוכחת המחץ:

"ניסינו לרענן את זכרוננו באמצעות עלעול בגליונות 'כפר חב"ד' מהשנים תשמ"א-תשמ"ב, ולתדהמתנו העלינו חרס בידינו. לא דובים ולא יער! ידיעה מרעישה זו לא התפרסמה ב'כפר חב"ד' כלל וכלל, לא במובלע ובטח שלא בהדגשה!"

סוף ציטוט.

נתעלם מכך שה"עיתונאי הנחקר" השמיט מדברי "החוקר המלומד" את 'סימן השאלה' אחרי המלים "בשנת תשמ"ב", כלומר – כמובן למי שאין לו לקות בהבנת הנקרא – "החוקר המלומד" אינו בטוח שהפירוש שהוא מוסיף [בין סוגריים מרובעים] בתוך דברי ר' אהרן דב, הוא אמנם מדוייק.

"החוקר המלומד" הציב בפני "העיתונאי הנחקר" שאלה מאתגרת: לדבריך, פרסמת את הדברים בזמנו ב'כפר חב"ד', כפי שכתבת בעצמך בכתבתך (אני מצטט את דבריך כהווייתם, כפי שהובאו במאמרי, ולא כפי שקיצצת מהם ב"ציטוט" שלך):

"את המשפט הזה כולו הבאתי בזמנו בעיתון. עם ההדגשה לרישא, כמובן".

כלומר: עלינו למצוא באחד מגליונותיו של 'כפר חב"ד' את המשפט השלם "איך אפשר לסמוך על הסכם כזה? מי יודע מי ישלוט במצרים עוד שנה, ומי יכול לשער מה יהיה שם המצב עוד 30 שנה"...

התשובה המתבקשת מאליה לשאלה ברורה זו, היא, כמובן, חשיפת מס' הגיליון של 'כפר חב"ד' שבו התפרסם משפט-המחץ הנ"ל. ומה פשוט יותר מזה?

אך "העיתונאי הנחקר" פותח במסכת התפתלויות, שראשיתן: "החוקר המלומד החליט לבצע ניתוח כירורגי ולשתול בפי, בתמימות כביכול, שתי מלים שלא כתבתי... לשתול שתי מלים מזויפות לתוך המלים שלי [בשנת תשמ"ב], באופן מתוחכם שהקורא יהיה משוכנע שאני כתבתי אותן, ואז לשגר את הוכחת המחץ: עברתי על כל הגיליונות של תשמ"ב ולא היו דברים מעולם"...

כאן חושף העיתונאי לעין כל את בורותו, לא רק בספרות התלמודית אלא גם בספר ה'תניא', שהכל יודעים כי מלים הנתונות בתוך 'סוגריים מרובעים' הן תוספת מהמדפיס או מהמהדיר! סביר שהעיתונאי דנן הוא היחידי שהשתכנע שיש כאן "שתילת מלים" כלשהי.

אך אנו לא ניתן ל"עיתונאי הנחקר" להשתמט מן המענה לשאלה הנוקבת: באיזה גיליון הבאת את משפט-המחץ הנ"ל?

אמנם הצלחת להבליע בשטף דבריך את ההבהרה ש"בזמנו", כוונתך לתקופה שאחרי ג' תמוז "בכתבה ארוכה שדיווחה על כל נבואות הרבי החל מששת הימים, יום-כיפור, מלחמת המפרץ ועוד".

והדרא קושיה לדוכתה: באיזה גיליון התפרסמה הכתבה הארוכה שבה הובא המשפט הנ"ל?

'שכחה' של חוקר

תחת כותרת זו מונה "העיתונאי הנחקר" כמה צעדים עיתונאיים אלמנטריים שנשכחו מ"החוקר המלומד"; כגון:

להרים טלפון לר' אהרן דב ולברר את ה'השגות' וה'תהיות', או, לחילופין, לאתר את מקום עבודתו המסתורי של פרופ' צוריאל, למצוא את מזכירתו משכבר הימים (אם בכלל הייתה לו מזכירה למי שאינו באמת פרופסור, וגם אם הייתה לו, מן הסתם כבר פרשה לגימלאות לפני שנים רבות), ולדרוש ממנה לחשוף את יומניו של הפרופסור כדי להתחקות על תאריכי מסעותיו...

או, לבקש מר' אהרן דב את רשימת האורחים ב-770 בשנת תשמ"א, שהוא עצמו ערך!... היש לנו מסמך אמין יותר מאשר זה שנערך על-ידי ר' אהרן דב בכבודו ובעצמו?!... (ולא שאני באמת מאמין שיש בידו רשימה מעין זו...)

תמיהני מדוע "העיתונאי הנחקר" אינו מאשימני בשכחה נוספת, והיא: פנייה למשטרת הגבולות של ארצות-הברית, ולברר האם מר צוריאל נכנס לארה"ב בשנת 1981. שהרי אין ספק ש"זכות הציבור לדעת" תפתח בפניי את כל הרישומים הרשמיים שאין להרהר אחריהם!

לעיתונאי הנ"ל יש גם הסבר משלו, על שום מה לא נקטתי באף לא אחד מהאמצעים הנדיבים שהוא מציע לי. אבל אני מצדי אספק נימוק אחר: מדוע כל הדרכים "הפשוטות" הללו עדיפות על פני המיילים שנשלחו אליו כדי לברר בדיוק את השאלות הללו?...

"העיתונאי הנחקר" אינו מתעלם מכך שנשלח אליו דואר אלקטרוני, והוא אפילו מצטט את המענה שלו (מה-6 בנובמבר): "עד אחרי כינוס השלוחים לא יהיה לי פנאי להגיב"...

בן אדם! כל מה ששואלים אותך זה רק: "באיזה גיליון בדיוק פרסמת את הדברים"? אבל אתה טרוד תמיד בעניינים העומדים ברומו של עולם, ומודיע לנו שלא יהיה לך זמן להגיב עד אחרי כינוס השלוחים...

כאותו אדם שנשאל ברחוב: "מה השעה", והוא משיב: "מצטער! זמני דחוק ואיני יכול לענות לך! אני ממהר מאוד לפגישה חשובה, ואתה לא יכול לתאר לעצמך מה אשתי תעשה לי אם אפספס אותה, רק זה מה שחסר לי"...

העיתונאי אינו מספר על המייל הנוסף שנשלח אליו כעבור למעלה משבועיים (בתאריך 21 בנובמבר), שעליו כלל לא טרח להגיב! הסיבה לקיום ה"והתעלמת" מבוארת בדבריו: "אחרי כינוס השלוחים פרצה המלחמה שחייבה הערכות מערכתית מיוחדת"...

העיתונאי היה עסוק עד למעלה ראש במערכות המלחמה, ונבצר ממנו לגלות את מספר הגיליון...

ולהזכירכם: התשובה לשאלה הפשוטה הזו לא ניתנה עד לרגע זה!

או שמא עלינו להתאזר בסבלנות, ולהמתין עד אחר סיומה של מערכת הבחירות והרכבת הממשלה?

*

בור כרה... ויפול

בין הידיעות הרבות והתיאורים הציוריים שמספק לנו "העיתונאי הנחקר" אודות ד"ר צוריאל, מרהיב ביופייו הוא המשפט המרגש הבא:

"פרופ' צוריאל, אגב, היה מהאחרונים ממש שנכנסו ליחידות בתשרי. ה'יחידויות' נפסקו למחרת באופן פתאומי, כאשר הגיעה ההודעה הדרמטית המרעישה על המתכונת החדשה של 'יחידות כללית' שנמשכה כך מאז ועד עולם".

על-פי המידע הזה ניתן היה, לכאורה, לקבוע בוודאות את היום שבו נכנס ד"ר צוריאל ל'יחידות': יום אחד לפני סיום עידן ה'יחידות הפרטית' ופתיחת המתכונת החדשה של 'יחידות כללית'. מתי היה יום גורלי זה? כעבור שנה! בתשרי תשמ"ב ולא בתשרי תשמ"א...

עובדה זו נרשמה לדורות עולם, למשל, ב'היכל מנחם' (א, עמ' טו): משנת תשמ"ב החל סדר חדש של "יחידות-כללית". וכיוצא בזה ב'קובץ היחידות' (ועד תלמידי התמימים העולמי, תשע"א), עמ' 36.

עדות אישית על ההכרזה הנ"ל שהשמיע המזכיר רי"ל גרונר, במעמד האורחים שכבר עמדו מוכנים לכניסה ל'יחידות פרטית' (בתחילת השבוע שאחרי שבת-בראשית תשמ"ב), שמעתי מהרה"ח ר' חיים שאול ברוק, שנכנס עם הוריו לקבוצה הראשונה של 'יחידות כללית' במתכונת החדשה.

ר' אהרן דב יוכל גם לבדוק בספרו 'ורבים השיב מעון', ב (עמ' 19), שבו מסופר על ה'יחידות' של ישראל גרנות ואשתו שהתקיימה בי"ב תמוז תשמ"א...

פרטים נוספים על 'יחידויות פרטיות' שהתקיימו במהלך שנת תשמ"א, ניתן למצוא ב'יומן שנת "הקהל" – ה'תשמ"א', עמ' 62-61, 86-85, 112-111, 131, 147-146, 156-155.

בתגובה שלו המליץ "העתונאי הנחקר", לבדוק ברשימותיו של המזכיר רי"ל גרונר; אנו שמחים להביא לעיני הקוראים את רשימת הנכנסים ל'יחידות פרטית' בימים כד-כה בניסן תשמ"א, בכתיבת ידו של רי"ל גרונר...

הפרק הבא יתפרסם בעז"ה מחר.