ב"ה ערב ש"ק, כ"ב מנחם-אב תשע"ט | 23.08.19
'דידן נצח'

פרק ה' ובו תיאור נצחון משפט הספרים, שבעת ימי המשתה ב-770, וכן סדרת תמונות מיוחדת מהספרים שהוחזרו (היו ימים)
מערכת שטורעם

בהמשך לפרויקט בו התחלנו בתחילת השבוע, פרק א', פרק ב', פרק ג', פרק ד', אנו מעלים היום את פרק ה', ובו הנצחון וימי המשתה ב-770.

לפרק זה מתלווים סדרת תמונות מיוחדות שצולמו בחדרו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ, בו נראים הספרים שהוחזרו לאחר משפט מיוחד (לאחר שהוחזרו הספרים בתום המשפט, התקיים משפט מיוחד על ספרים אלה שלא הוחזרו, ולאחר הנצחון, כאשר הוחזרו הספרים, הם הונחו על גבי שולחנו הקדוש של אדמו"ר הריי"צ נ"ע). תודתנו לשולח התמונות - שמואל אופנר.

הניצחון

ביום ה' טבת בבוקר, הגיעה הידיעה למזכיר הרב יהודה קרינסקי שיחי', מבית המשפט שיש פסק ויבואו לקחת.

פסק הדין משתרע על 40 עמודים ובסיכומו נאמר:

"… לאחר שמיעת העדויות במשפט ולאחר התבוננות במסמכי הראיות המרובים שהוצגו על ידי שני הצדדים, הגעתי למסקנה שהספרייה לא היתה חלק מרכושו הפרטי של הרב יוסף יצחק שניאורסאהן בשעת פטירתו. בהתאם לזאת, התביעות שכנגד בטלות, מאחר שאין מחלוקת שחוץ מבתורת ירושה אין לנאשם שום זכויות על הספריה. לאגודת חסידי חב"ד יש זכות בדין בתביעתה להחזרת הרכוש."

הרב קרינסקי נכנס לחדרו הק' של הרבי וברגע שהודיע לו על הבשורה הטובה, צהבו פניו הק' של הרבי והוא נראה בחדווה גדולה.

הרב קרינסקי שאל את הרבי בדבר אפשרות קיומה של התוועדות קודש, אבל הרבי ענה לו: "מדארף זיך נאך מיישב זין: ]=עדין צריך לחשוב בדבר].

באותו מעמד קיבל הרב קרינסקי מהרבי כמה הוראות, ביניהן - לטלפן לעורכי-הדין ולהודות להם על מאמציהם, וכן לטלפן מיד לרבנית ולהודיע לה על פסק הדין וגם לשאול אותה משהו. הרב קרינסקי מספר שמיד בצאתו מהקודש טילפן אל הרבנית.

שבעת ימי השמחה בליובאוויטש

תיאור מתוך יומנם של תמימים ב-770.

יום שלישי שהוכפל בו כי טוב, ה' טבת

"… לאחר שמיעת העדויות במשפט ולאחר התבוננות במסמכי הראיות המרובים שהוצגו על ידי שני הצדדים, הגעתי למסקנה שהספרייה לא היתה חלק מרכושו של הרב יוסף יצחק שניאורסאהן, בשעת פטירתו. בהתאם לזאת, התביעות שכנגד בטלות…".

בבוקר הגיעה הידיעה למזכיר הרב יהודה קרינסקי, שי' (חבר בהנהלת אגודת חסידי חב"ד) מבית המשפט שיש פסק ויבואו לקחת. ל770- הגיעה הידיעה כעבור 04 דקות ש"דידן נצח" לגמרי, ללא שום פשרות. מובן שאין לתאר את מה שקרה באותן שניות בזאל הקטן שלשם הגיעה הבשורה לראשונה. מיד יצאו התמימים לריקוד בחצר 770, ומאן דהוא כבר דאג להכין משקה. שם גם נעשו ה"קולע'ס" הראשונות… חיש מהר נפוצה השמועה בכל המוסדות בשכונה אשר תלמידיהם החלו לנהור בהמוניהם ל770-, כאשר כל א' מתושבי השכונה אשר שמע הבשורה המשמחת הגיע לאוזניו - מצטרף אליהם. "מרכז התקשורת החב"די" עבד בקדחתנות ותוך דקות מספר כבר נודע הדבר בכל מרכזי חב"ד ברחבי תבל. מעגל הרוקדים על המדרכה שמול 770 התרחב, וכבר נאספו הכספים הראשונים לקניית "משקה" (א' מהגבירים החב"דיים נתן בתור התחלה 1,000$ ל"משקה") אחרי כחצי שעה הגיע המזכיר הרב קרינסקי שי' כשבידיו ארבעים וחמישה עמודי פסק הדין באנגלית. אם כי בתחילה לא היו כל הפרטים ידועים, הרי כעת, לאחר שהגיע המזכיר, נודע כי הניצחון היה מושלם ו"דידן נצח" כפשוטו ממש!

"שכונת קראון הייטס צהלה ושמחה", הטנקים סובבו ברחובות השכונה, משמיעים ברמקולים את "דידן נצח" והכביש מול 770 כבר היה רטוב מה"משקה" שנשפך כמים… מאחד הפינות נשמע "קידוש של יו"ט", כולם מרוגשים ומנסים לחלק את רגשותיהם עם חבריהם, ואיש לרעהו נושק על לחיו. המזכיר קרינסקי נכנס לחדרו של כ"ק אדמו"ר שליט"א וכשיצא, נכנס אחריו המזכיר ר"ב קליין, ואם כי לא היו ידועים הפרטים על פניהם היתה נסוכה שמחה מיוחדת… הרמקול שבחזית 770 השמיע ללא הפסק את נעימת "דידן נצח", אליו מצטרפת להקת פיאמנטה ור' א.ליפסקר שהמשיכו ללא הפסק במלאכתם זו עד השעה 7:30 בערב. א' מהרוקדים עלה על גדר 770 וכל הקהל עונה אחריו את הברכות: הטוב והמטיב, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, והקריאה יחי אדוננו מורנו ורבנו, וכל הקהל ענה: "יחי". בינתיים 770 "על גלגלים", כאשר גם בפנים - למעלה ולמטה גוברים הריקודים, ברכות "מזל טוב"! "גוט יום טוב" נשמעות מא' לשני, והשמחה מרקיעה שחקים… כל מנגינה שהושמעה ע"י התזמורת הושרה על ידי הקהל על המילים "דידן נצח".

ומי שלא ראה שמחה זו , לא ראה שמחה מימיו… ע"י המזכירות נודע שתפילת מנחה תתקיים למטה. והבימה (של חודש תשרי) הוקמה בזריזות.

בשעה 3:15 ירד אדמו"ר שליט"א לתפילת מנחה כשבית הכנסת למטה גועש ורועש בשאגות "דידן נצח", הש"ץ התחיל "אשרי" במנגינה המושרת בכינוסי הילדים, וכל הקהל אחריו. קדיש במנגינת חג, וכמו"כ חזרת הש"ץ. לאחר התפילה נטל הרבי שליט"א את סידורו ופנה לעבר הסטנדר השני (עם הרמקול) שהוכן (בסוף חזרת הש"ץ) במיוחד, ואמר שיחה שארכה כחצי שעה.

הרבי שליט"א פתח בפתגם רבינו הזקן עם פירושו של בנו כ"ק אדמו"ר האמצעי כפי שנמסרו על ידי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, אשר יש "לחיות עם הזמן", כלומר, שיש ללמוד את ההוראות לחיי יום יום מפרשת השבוע ולחיות אתן, ליישם אותן כחלק מן החיים עצמם, ובמיוחד כשמדובר בפרשת היום השלישי בשבוע - היום שהוכפל בו כי טוב, טוב לשמים וטוב לבריות - שכל רגע בו צריך להיות חדור בהכרה וברגש של "טוב לשמים וטוב לבריות" וממילא גם ההוראות הנצחיות הן בסימן זה.

כבר הפסוק הראשון בחלק "שלישי" שבפרשת ויגש - מביע את ההוראה הנצחית "ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים" וגו', הרי לנו הוראה ברורה מדרכו של יוסף הצדיק כי כאשר יהודי נמצא במצב בלתי רצוי, לא עלינו, ומצליח לצאת ממנו, עליו להיות חדור תודעה, ולהסביר גם לאחרים, כי אין דבר "מקרה" בעולם, והכל נעשה על ידי הקב"ה. לא בכוונה חלילה להשאיר את האדם במצב של צער ועגמת נפש, אלא כדי שהאדם יתבונן בשליחות שהטילה עליו ההשגחה העליונה באמצעות האירוע המצער וינצל את האירוע עצמו להצטיידות בכוח מוגבר לקיום אותה שליחות "להחיות עם רב". השליחות הזאת מוטלת על ידי האלוקים, כלומר באמצעות השם של מידת הדין המלובשת בטבע, כדי להורות שגם ענייני העגמת נפש באו לאותה מטרה טובה, וככל שהירידה היתה גדולה יותר - באותה מידה גדולה עוד יותר העלייה הבאה אחריה.

אנו רואים תופעה זו עצמה בענין מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן, שבעל השמחה והגאולה למד ולימד את ההוראות למעשה, דווקא מן הטענות של המתנגדים בשעתם בהלשנותיהם, והסיק מזה את המסקנה המעשית, בהוראת רבותיו הבעש"ט הק' והמגיד הק' ממעזריטש, להגביר עוד יותר את הפצת פנימיות התורה באופן של הסברה והבנה שכלית כפי שהדברים מתבטאים בדרך חסידות חב"ד, מסקנה זו יישם בראש ובראשונה הוא עצמו בכיוון החדש והמיוחד שנתן ללימוד והסברת תורת החסידות "אחרי פטרבורג", וכך גם דרש מתלמידיו וחסידיו ההולכים בעקבותיו.

לאור כל זה ברורה ההוראה האלוקית הנצחית בקשר לאירוע הנוכחי, שדווקא מן הטיעונים וההאשמות שהושמעו כאילו אין אגודת חסידי חב"ד גוף חי ופעיל ואקטיבי, וכאילו הכתבים הקדושים והספרים הגנוזים באוצר נשיא הדור לא נועדו חלילה להפצה לרבים, ואינם מנוצלים לצרכי הרבים, דווקא מטיעונים אלה יש ללמוד עתה להגביר עוד יותר את הפצת תורת רבותינו ולימודיה ביחיד וברבים, אמנם מתוך שמחה עצומה והתלהבות, שמחה הפורצת כל גדר, אבל העיקר שיהיה זה ענין של מעשה ושהדברים יבואו לידי פועל ממשי בחיי היום יום.

אותה הוראה היא גם מסיום החלק השלישי שבפרשה שהוא קטע הפרשה היומי. "ותחי רוח יעקב אביהם", שיעקב אבינו נוכח לדעת כי יוסף הצדיק הוא בצדקתו לא רק כשהוא בבית המדרש אלא שהוא מחדיר את הקדושה במיטבה ובשיאה דווקא לתוך "מצרים", ועושה הכל כדי לקדש את הרחוב הרועש ולהעלותו לקדושה עליונה. זהו גם הרמז וההוראה בפרשת "עגלה ערופה", שכאשר יהודים רואים ונוכחים לדעת כי יהודי נמצא, ר"ל מסיבות שונות ומשונות "בשדה", רחוק מבית המדרש ומקום מושב הקדושה, והיהודי אף במצב של "חלל" המנותק ל"ע מן החיים היהודיים של "ואתם דבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום", יש לטפל בו ויתר על כן - יש ללמוד לקח ומוסר השכל למנוע מראש שיהודי יגיע חלילה למצב כזה.

זו היא השליחות שהטיל נשיא דורנו על כל אחד מאתנו, וביצוע המלא בזריזות ובשמחה יביא ל"תחי רוח יעקב אביהם" - "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", לחיות בחיים של "ואתם הדבקים". לחיות בביצוע שליחותו של הקב"ה לעשות את העולם "דירה לו יתברך", ולדאוג שתתבטל המציאות של יהודי הנמצא "חלל בשדה", אלא להכניס כל יהודי ויהודי לביתו האמיתי, בית שמגדלים בו תורה ותפילה וצדקה וכל המצוות, ולהוסיף בזה בפועל יותר ויותר להגדיל מיום ליום שביתו של כל אחד יהיה ל"בית חב"ד" בית להרבצת תורה ותפילה וגמילות חסדים ובמיוחד לבית של צדקה בכלל וצדקה רוחנית במיוחד, וכל זה יחיש ויקרב עוד יותר את "ותחי רוח יעקב אביהם" כפשוטו בגאולה הקרובה והשלימה.

נזכור את מה שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר "עמדו הכן כולכם", על כולנו להיות מוכנים לצעדים האחרונים של סוף הגלות, וכלשונו "לצחצח את הכפתורים", כי לא נשארה מלאכה מרובה מעבודת בירור הניצוצות האלוקיים והכשרת והכנת העולם כולו, והעיקר - כל אחד את עצמו ואת הסובבים אותו והבאים איתו במגע, להיות משכן לאלוקות בגילוי ובבירור עם הגאולה השלימה מיד בקרוב ממש.

השיחה הנ"ל הוגהה על ידי כ"ק אדמו"ר שליט"א באנגלית.

לאחר השיחה כשעמד ללכת, הביט בחיוך לעבר בחור שצעק בקול "עד מתי… אדמו"ר שליט"א עלה לחדרו, ובחוץ המשיכו לרקוד ביתר שאת.

לתפילת ערבית ירד בשעה 5:20 (עורכי הדינים הופיעו לתפילה). אחר התפילה נסע אדמו"ר שליט"א לביתו, במשך הזמן הספיקו להגיע עשרות מ"שלוחי אד"ש (ר' ש' קונין שרק לפני יום הגיע ל-770 … ועוד) ובחזית בנין מס' 784 נתלה שלט גדול שהכריז "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, דידן נצח!".

בשעה 9:30 החלה סעודה - התוועדות גדולה בבית הכנסת למטה על ידי הנהלת אגודת חסידי חב"ד, ואת בית הכנסת מילאו אלפי אנשים, מתושבי השכונה, בחורי ישיבות, אנ"ש מפזורות ארה"ב שהספיקו להגיע ל-770 ועוד רבים מאוד מאוהדי חב"ד. המנחה היה הרב דוד רסקין שי' מהנהלת אגודת חסידי חב"ד שעשה זאת בחן ובטעם רב. ראשון הנואמים היה הרב יהודה קרינסקי שי' מגיבורי הפרשה שעמד על חשיבותו ההיסטורית של יום זה, שייקבע לדורות, הוא סיפר שהיתה לו הוראה מאדמו"ר שליט"א (אחרי השיחה במנחה) להתקשר עם העו"ד ולומר לו "ווארט" מהשיחה שנאמרה היום, וכן להודות להם. העו"ד שהיו באסיפה, יצאו במיוחד, הוא אמר להם את הנקודה שאדמו"ר שליט"א הזכיר בשיחה בקשר לשיעור היומי בחומש וא' מהם ביקש למסור לרבי שליט"א "ווארט" משלו: על הפסוק "ונפשו קשורה בנפשו" - שראה זאת במוחש במהלך המשפט כמה כ"ק אדמו"ר שליט"א היה קשור לעניין, אח"כ החלו לנגן ניגון שמח (דידן נצח וכך גם אח"כ, בין נאום לנאום) והקהל נעמד על השולחנות והחל רוקד בהתלהבות. אשרי עין ראתה כל זאת….

הנואם הבא היה ר"א שם טוב שסיפר מהקורות בתחילת המשפט, כיצד שאלו העו"ד את הרבי שליט"א על דעתו, וכ"ק אדמו"ר שליט"א ענה שלדעתו כל דבר צריך להיות מלובש בכלי, בדרכי הטבע… כן סיפר על הוראות אדמו"ר שליט"א לעו"ד למקד הטיעון על מכתב מאדמו"ר הקודם אשר בכמה שורות כותב שהספריה היא רכושה של אגודת חסידי חב"ד, ואם כי הם התפלאו על דבר זה - בסופו של דבר התברר להם כמה נכונה היתה הוראה זו שבזכותה נדחו הרב מטענות הצד שכנגד. אחריו דיבר ראש הישיבה הרב מרדכי מענטליק (חבר הנהלת אגוח"ח) שכדרכו, קישר את ענין גאולת הספרים לנכתב בלוח "היום יום" ביום זה, הוא דיבר בהתלהבות על מעלת "נשיא הדור" וסיים בברכת דידן נצח. כן דיברו הרב י.ק. מארלא, ראש הבד"צ דק"ק קראון הייטס, הרב ש. זלמן גוראריה, האחראי על הספריה, ר' ש.ב לוין, ר' ש. קונין ועוד. הרב משה העכט נשא דברים גם הוא, הציע לחבר ספר שייקרא מגילת ה' טבת (כמגילת י"ט כסלו שנכתבה בשעתו).

לאחר הנאומים הוצאו השולחנות והספסלים ונוצר מקום רחב עבור הריקודים.

תזמורת פיאמנטה עבדה קשה במשך כל הלילה כשאותה מחליפה בהצלחה רבה תזמורת א.ליפסקר שהלהיבה עד אור הבוקר את אלפי החסידים ששמחתם הלכה וגברה בניצחון הגלוי - "יד החסידים על העליונה".

יום רביעי ו' טבת

בשעה 2:15 נסע כ"ק אדמו"ר שליט"א לאוהל.

הרבי שליט"א חזר בשעה 6:30 ונכנס לתפילת מנחה ומעריב (בזאל למעלה) בשעה 6:40, לאחר התפילה הסתובב בהפתעה לעבר הקהל אשר תפס כל פינה אפשרית בבית הכנסת והחל לומר שיחה שארכה כ-7 דקות בערך. (באמצע השיחה נפתחה הדלת והריל"ג הכניס פנימה רמקול, כ"ק אדמו"ר שליט"א סיבב פניו אל הרמקול, עצם את עיניו והמשיך לומר את השיחה - וכך נשמעו הדברים גם לעומדים בחוץ).

וכאן אביא קטע מהשיחה: "ובנוגע לפועל: כל אלו אשר מאיזו סיבה שתהיה לא נתנו עדיין לצדקה, בצרוף שמם ושם אמם יזדרזו לתת סכום מסוים לצדקה (שכן, בענין זה לא נוגע הכמות, כי אם עצם השתתפותם בנתינת הצדקה, כולל בסבר פנים יפות), ולצרף שמם ושם אמם, בהקדם הכי אפשרי, לפני הנסיעה מחר, בלי נדר ל"ציון" כ"ק מו"ח אדמו"ר, על מנת להזכירם על הציון.

וכדאי, שיתנו את הפתקאות בפ"ע ואת הכסף לצדקה בפ"ע (באותה נתינה, אבל במעטפות נפרדות), כדי לחסוך את הטירחא לחלק את הפתקאות והכסף, שהרי בוודאי יהיה ריבוי גדול, בכמות ועאכו"כ באיכות.

ולהוסיף, שמכיון שלא תהיה אפשרות לקרוא את כל הפתקאות, כי אם להניחם ולמוסרם על הציון - יכול כאו"א לכתוב כל מה שרוצה )ללא כל בושה(, שהרי זה באופן שכותב להקב"ה ע"י נשיא דורנו.

וכמו כן יכולים לעשות בכל שאר המקומות שיש בהם "בית החיים" שנטמן בו גדול בישראל, צדיק בישראל, מורה דרך בישראל, כידוע שכל "בתי החיים" קשורים זה בזה, וכולם יחדיו קשורים עם "מערת המכפלה" באמצעות ה"מחילות" (כמבואר בספרים)."

הרבי יצא מבית הכנסת וחזר מיד והוסיף: "כל הנ"ל קשור לאנשים נשים וטף, בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו."

לאחר כמה דקות נסע לביתו.

בשעה 9:30 כבר מסודרים השולחנות ב-770 להתוועדות נוספת, שכעבור שעה נהפכת לגל סוער של ריקודי שמחה. כביום אתמול השולחנות והספסלים מוצאים, וברחבה שנוצרת בבית הכנסת נמשכים הריקודים בליווי התזמורת, עד אור הבוקר. על פניהם של הרוקדים ניתן לראות כי מאז הגיעה הבשורה - אמש בשעה 12:00 - עדיין לא עצמו עין. לפנות בוקר מגיעים לבית הכנסת האורחים הראשונים מאה"ק, ביניהם גם רבה הראשי של בני ברק הרב מ. לנדא שליט"א. הללו מצטרפים לקהל הרוקדים. רק בשעה 9:30 בבוקר מסיימת התזמורת את תפקידה…

יום ה', ז' טבת

לאחר קריאת התורה החל לנהור ל-770 קהל רב ומגוון, חסידים (מחוגים שונים) ואנשי מעשה וכו' וכו', והם יושבים כאו"א בדחילו ורחימו וכותבים פ"נ הנמסר מיד למזכירות. התכונה הרבה, והמזכירים עובדים בקדחתנות. 770 בכלל על הרגלים. כל אחד מתקשר לאנשים עמם קשור הוא ב"מבצעים" ומקבל את שמם ושם אמם, המצרך המבוקש ביותר ביום זה הוא ה"דף הלבן" לתוכו נכנסים שמות ושמות ושמות… כמו"כ נכנסו שמותיהם של למעלה ממאה אלף ילדים הרשומים במרכז העולמי של "צבאות השם" בנ.י, והאוירה מיוחדת במינה.

מהשעה 2:00 ואילך מתגודדים רבים מאנ"ש והת' סביבות פתחו האחורי של געה"ת - מצפים ליציאתו של כ"ק אדמו"ר שליט"א לאוהל. המתיחות גוברת כשהביא רח"ב האלברשטאם את הרמקול, בשל אפשרות לשיחה, ברגעים האחרונים נזרקים פתקים מכל הכיוונים והמזכירים נחפזים לקחתם ולהכניסם את הקודש פנימה. בשעה 2:40 יוצאים בזה אחר זה ארבעה אברכים מעבירים את שקיות הכסף המצורף לפ"נים - לאיזהו מקומן. מיד אחריהם יוצאים שני המזכירים, נושאים בכבדות את הפ"נים, שקיות נייר גדולות ועמוסות המונחות במושב האחורי של הרכב. הם חוזרים ויוצאים שוב עם שקיות נוספות, סה"כ שמונה במספר. אחרי דקה יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א כשפניו הק' מאירות, ההתרגשות בקרב הקהל - גדולה.

בשעה 7:40 חזר הרבי שליט"א מהאוהל, לאחר כרבע שעה נכנס לבית הכנסת הגדול לתפילת מנחה וערבית. לאחר תפילת ערבית ניגש אדמו"ר שליט"א אל הסטנדר שהוכן על בימתו והחל אומר שיחה שארכה כחצי שעה.

הרבי הביא את הפסוק "ואת יהודה שלח לפניו וגו' להורות לפניו גושנה" וממנו הסיק שצריך להפוך כל בית פרטי לבית של תורה וג"כ תפלה וצדקה.

בשעה 10:00 החלה סעודת ההודאה המאורגנת ביוזמתו של הרב מ. הארליג שי' שהיה גם המנחה. ור' ש.ב. העכט פתח בדבר מלכות כשחזר על שיחתו האחרונה של הרבי שליט"א. הגר"מ לנדא נשא דברים בענין המקור לסעודת הודאה, והרב יואל כהן הסביר את חשיבות המאורע על פי חסידות, וזה תוכן דבריו:

"כפי שידוע לכל הקהל, אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א בה' טבת לאחר תפילת המנחה כי כשם שבגאולת י"ט כסלו היתה, כתוצאה מן המאסר והגאולה, התגברות נוספת בהפצת תורת החסידות, כך צריכה להיות עתה הוספה רבה ביחס למצב של היום." עד כאן דברי הרבי שליט"א.

ויורשה לי להוסיף כי נראה לי ושמעתי כך מפי חסידים נוספים, כי בעצם, יש בניצחון זה עומק נוסף שאיננו גם בגאולת י"ט כסלו:

מאסרו של אדה"ז היה, כידוע, בגלל קטרוג על תורת החסידות, על האור שאותו הפיץ מקור האור - ה"מאור" - נשיא הדור ההוא. לפיכך, ההוספה וההרחבה שבאה כתוצאה ממנו היתה בגילוי נוסף, בעל ממדים רחבים יותר של אור תורת החסידות.

הפעם היה קטרוג, כנראה לא על אור החסידות, אלא על ה"מאור" עצמו, ח"ו: השאלה שעלתה לדיון במשפט זה היה עצם ההכרה בעובדה ש"הנשיא הוא הכל" וברור שההוספה והתגבורת צריכה להיות בהתאם.

זאת ועוד: ביחס לימים הטובים שנוספו בישראל בזמן הגלות מצינו דבר מענין. החג הראשון הוא, כידוע חג הפורים בו חוגגים את נס ההצלה הגשמית של עם ישראל, זהו הנס והחג של הגוף היהודי. חג החנוכה הוא לזכר נס הניצחון על הנשמה היהודית עליה נגזרת גזירת "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". בי"ט בכסלו היה קטרוג לא על הגוף וגם לא על הנשמה - למקטרגים לא הפריע קיומם הגשמי של ישראל ואף לא לימוד התורה וקיום המצוות, היה זה קטרוג על נשמת התורה. גם בהעדר לימוד חסידות אפשר ללמוד תורה ולקיים מצוות, אבל זה בלי נשמה כידוע. החג הרביעי - ה' בטבת - מסמל על ביטול הקטרוג על הנשמה של הנשמה בעצמה - על עצם ה"מאור".

ברור, איפוא, כי התגבורת בהפצת המעיינות שתבוא כתוצאה מניצחון זה תהיה לא רק בתחום לימוד תורת החסידות אלא בהתפשטות והרחבת ההכרה בשייכותו של כל הדור לנשיא.

יעזור השי"ת שבקרוב ממש נזכה גם לשלימות גילוי האמת בביאת המשיח במהרה בימינו".

מזכיר אדמו"ר שליט"א ר"י קרינסקי הציג לפני הקהל את העו"ד הראשי של אגודת חסידי חב"ד במשפט מר נתן לואין, ולאחר מכן הוזמן מר לואין לדוכן הנואמים. הוא אמר כי הוא נרגש מאוד מהנצחון שכן דרך העולם שאחר נצחון במשפט של אחד הצדדים שמחים ביום שלמחרת, ואילו כאן בליובאוויטש הוא רואה שמחה של שלושה ימים… הוא גם קישר דברים הכרוכים במשפט לעניינים המסופרים בפרשת השבוע. כן נשא דברים הר' שלמה קונין השליח הראשי בלוס אנג'לס, שסיפר שבמהלך הטיסה מלוס אנג'לס לניו יורק, במטוס שהיה מלא חסידים שמיהרו להגיע ל770- מיד עם היוודע הבשורה, הועברה שיחת הרבי שליט"א בשידור טלפוני אלחוטי ישיר!

וכן שמעתי שבשני המטוסים שהגיעו מקנדה כשהם גדושים בחסידים, ביקש הקברניט ברמקול להחליש קצת את הריקודים שכן הם עלולים להזיק לטיסה…

שוב פיאמנטה, ושוב רקד הקהל על השולחנות, ובכותל המערבי של בית הכנסת האיר פנים לכולם שלט גדול ועליו נכתב: "זה היום תחילת מעשיך, ה' טבת - חג החגים. יום גאולת דידן נצח, ומלכותו בכל משלה". שוב הוצאו השולחנות והספסלים ואלפי החסידים הרוקדים שהיום הצטרפו אליהם הרבה אורחים: שלוחים, תלמידי ישיבות ממקומות מרוחקים ועוד, ממלאים בצפיפות את שטח בית הכנסת. מאן דהוא האיר כי ב"ספר התולדות" מסופר שכאשר יצא אדמו"ר הזקן ממאסרו בי"ט בכסלו, המשיכו החסידים להתגלגל שיכורים ברחובות פטרבורג, במשך השבוע שלאחר מכן… ועד כמה היתה השמחה גדולה בימים ההם הרי שכאן השמחה גדולה ביותר, עד שהכל מודים שגם בשמחת בית השואבה ואפילו בשמח"ת לא רואים דבר שכזה…

יום ו' ערש"ק, ח' טבת

כשהגיע הרבי ל-770 קיבלו את פניו עשרות אורחים נוספים מארץ הקודש, ילדה אחת איחלה לררבי "מזל-טוב…". בליל שבת סודרו השולחנות כבימי חודש תשרי. כשחזר הרבי לחדרו אמר לילדה: "גוט שבת, ווי וואנט משיח נאו", ובכלל רואים דברים נפלאים אצל הרבי מיום דידן נצח.

שבת פרשת ויגש, ט' טבת

כשירד הרבי שליט"א לתפילת שחרית עודד בתנועות נמרצות את שירת "ושמחת בחגך" והמשיך בכך גם לאחר שהגיע למקומו (על הבימה). גם כששר הקהל את "אל אדון" במנגינת "דידן נצח" עודד הרבי שליט"א בידו את שירה בתנועות נמרצות (יותר מכפי הרגיל).

ההתוועדות

לפני השיחה הראשונה החלו לשיר "דידן נצח". אחר השאלות ברש"י, זוהר ורמב"ם, היתה חלוקת המשקה. אחר הביאורים ברש"י דובר בעניין בתי חב"ד, שצריך לעשות מכל דבר "ושכנתי בתוכם" כמו שמבין ילד קטן, שמאחר שהקב"ה ברא את זה הרי צריך לעשות מזה דירה לו ית' וממילא צריך לעשות מהמיטה שלו, מהכסא, מהכפית וכו' - בית חב"ד. כותב לי ילד קטן שהחליט לעשות מחדרו הפרטי - בית חב"ד, ותלה שלט - בית חב"ד וכו' וזה עורר התפעלות ושאלות עד"ז.

ובזה באה הצעה (וי"א נייע המצאה, או נייע גזירה, איך שיקראו לזה) לידע שכל החוזרים לביתם יערכו התוועדות חסידית, ודווקא בד' אמות שלהם, בביתם, לעשות מביתם בית חב"ד.

בקשר לשיעור הרמב"ם היומי דיבר הרבי שליט"א על כך שיהודים בעה"ב על העולם, מאחר שהקב"ה כביכול מכר להם את כל העולמות עד עוה"ז הגשמי וממילא ה"ה בעה"ב על העולם לעשות ממנו דירה לו ית', ובאופן שאין מקום לערער מצד היצה"ר וכו'.

הרבי שליט"א הביט על השעון ואמר בחיוך שיש להאריך בכ"ז, אבער באלד וועט מען פארשפעטיקן זמן מעריב אויכעט (=עוד מאט יאחרו גם את זמן תפילת ערבית). אח"כ פנה לחזן ר"מ שי' טעלעשעווסקי שינגן הניגון ואמר "בזריזות" ניגן הנ"ל בזריזות ואח"כ הקהל.

אח"כ הזכיר אודות ברכה אחרונה.

ההתוועדות הסתיימה בשעה 5:05.

אחרי זה התפללו מנחה-מעריב והאברך שי' ר"י כצמאן הכריז על אסיפת רבנים אודות דברי כ"ק אדמו"ר שליט"א היום בשעה 03:9. אחרי זה עשו הבדלה, לאחר ההבדלה פנה אדמו"ר שליט"א להרב כץ שיכריז ע"ד מלוה מלכה קרן המעמד שמתקיימת היום במוצש"ק.

החל מהשעה 11:00 בלילה ועד ל-7:30 בבוקר נמשכה השמחה במוצ"ש. תזמורת פיאמנטה מילאה בנאמנות את תפקידה במשך כל הזמן הנ"ל. בהמשך להתוועדות שבת הופכים כל השירים להיות מושרים על המילים "עד מתי" והידיעה על פסק בי"ד רבני אנ"ש מעלה את המוראל. ההרגשה היא שאת עשרה בטבת יחגגו מחר כיום טוב…

יום א', י' טבת - צום העשירי

כשהגיע הרבי, המתין לו הרב מארלו שליט"א בג"ע התחתון, ומסר לו את פס"ד הרבנים מהכינוס אמש שמשיח חייב לבוא מיד. הרבי עיין בזה ואמר: זאל דער אויבערשטער ממלא זיין משאלות לבכם לטובה, אין אלע זאכן וואס עס שטייט דא ובלשון הרמב"ם: אמן כן יהי רצון. און דאס זאל זיין בעגלא דידן ממש, ובפרט אז סאיז שלושים יום פאר יו"ד שבט מ'זאל הערן בשורות טובות ויהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים. הרבי ירד לאמירת סליחות וקריאת התורה בזאל הגדול.

לאחר תפילת מנחה - דברי כיבושין, ובסיומם חלוקת הדולרים. וכאן אביא קטע מהשיחה: לאחרי ביאורו על המנהג לומר דברי כיבושין, - שע"י דברי כיבושין כל יהודי פועל שהקב"ה "יכבוש עוונינו" ע"י עבודת התשובה שלו. ויש בה ג' שלבים: כיבוש העוונות, ביטול העוונות, והפיכתם לזכויות ע"י תשובה מאהבה.

בהמשך הדברים ולאחר ביאורים נוספים בענייני היום, הסביר הרבי שליט"א את פסק הרמב"ם כי ע"י מעשה טוב אחד, יכול להביא ישועה והצלחה לעולם כולו. בהתייחסו לדברים אלה בהתרגשות רבה ובפירוט רב הדגיש הרבי שליט"א עד כמה מסוגל כל אחד ואחד, באמצעות פעולה טובה אחת להביא את המשיח ברגע זה ממש.

הרבי שליט"א ביקש לנצל את ההזדמנות להודות לכל אלו שטרחו להשתתף בשמחה, לבשר טוב ולהתבשר טוב. הרבי שליט"א איחל שיהיה "טוב לב - משתה תמיד". ואמר כי לעיתים ה"משתה תמיד" הוא שמביא את ה"וטוב לב", ואיחל כי יחזרו למקורם עוד כתבים ועוד ספרים וגם עוד יהודים, זאת ע"י הקמת בתי חב"ד בתים להגברת הפעילות לתורה ועבודה וגמ"ח ושכל בית בישראל יהיה בית כזה.

גם בלילה זה נמשכו הריקודים עד אור הבוקר.

יום ב', י"א טבת - אור לי"ב טבת

בסיום תפילת ערבית אמר הרבי שיחה, בשיחה היו דברים שהממו את כל השומעים וכל ספרי הלימוד נפתחו. וכאן אביא קטע מהשיחה: "ביחס להמוזכר אתמול, בשיחת עשרה בטבת, אודות דברי הרמ"א בסיום שו"ע אורח חיים "וטוב לב משתה תמיד", יש להבהיר כי דברי הרמ"א נקבעו ביחס לזמנים מיוחדים ובאופנים מיוחדים, אך גם בעת שמחה יש לזכור את ההגבלות הידועות בענין שתיית משקה. ובנוסף לכך לשים לב גם לפירוש הנוסף בכתוב זה - הנרמז בפירוש רש"י על כתוב זה (משלי טו, טו) "ורבותינו דרשו מה שדרשו בפ' חלק: כל ימי עני רעים - אלו בעלי תלמוד (שקשה ללמוד מרוב קושיות וסוגיות שיש בו) וטוב לב משתה תמיד - אלו בעלי משנה (נוחה ללמוד). רבא אמר איפכא (דבעלי תלמוד נהנין מיגיעו שידעו להורות איסור והיתר, אבל בעלי משנה שונין ואינו יודע מהו אומר, דאין מורין הלכה מתוך משנה).

כוונת השמחה היא, איפוא, להביא תוספת ותגבורת בלימוד משנה, בתלמוד ובפנימיות התורה, ואת הוראת הרמ"א יש לקיים בזמן ובצורה המתאימים, כפי שכל מצות התורה ניתנו בזמן ובמקום מסוים (מצות מצה, לדוגמא, איננה קיימת לאחר ימי הפסח וכדו'). הדבר הוא בעצם, פשוט ומובן ואין להאריך בו, מה גם שהשמחה באה כתוצאה מכך ש"דידן נצח" כך שכל השמחים חשים כי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו ניצח במלחמתו ועליהם, אם כן, להתמסר עוד יותר לקיום הוראותיו.

בשעה שמדובר אודות "דידן נצח" יש למצוא הוראה לכך בתורה ע"פ המדרש (ויקרא רבה פ' קדושים): מעשה בקרתני באבא יוסי איש ציתור שהיה יושב ושונה על פתח מעין. נגלה לו רוח שהיה שורה שם והודיעו שהוא רוח טובה ובזכותו לא ניזוק איש בנהר עד היום וגילה לו שעתידה לבוא רוח רעה. שאל אותו מה נעשה? וענה לך העד בבני העיר והכן אותם ליד הנהר וכלים להכות בידיהם ולמחר יבואו וכשיראו ערבוב על פני המים יכו בהם ויקראו "דידן נצח" עשו כן והרגו לרוח הרעה עד שראו דמו על פני המים.

מכאן עלינו ללמוד כי המשמעות הביטוי "דידן נצח" היא ניצחון הטוב על היפך הטוב עד לביטול דמו, המורה על חיותו והתלהבותו ובכיוון זה יש לפעול לאור הניצחון בימים אלו.

ההוראה מהשיעור היומי (יום ב') בחומש "וידגו לרוב בקרב הארץ": על כל אחד לזכור שמקור חיותו היא התורה, כפי שאין הדג זקוק להסברים לכך שחיותו היא במים, לימוד התורה צריך להיות "לרוב", כאמור הן ב"יששכר" והן ב"זבולון", ויש להביא זאת "בקרב הארץ", לעשות את העולם התחתון לדירה לה'.

ההוראה מסיום השיעור של היום השלישי - בו נשלמו שבעת ימי ההיקף של יום השלישי ה' טבת, דבר המורה על השלמת כל העניינים "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי", "בצלותי ובבעותי": יש להוסיף בעבודת התפילה ובעיקר בתפילה ובבקשה להקב"ה לסיום הגלות ובתביעה "עד מתי"!".

לא יאומן - אבל בלילה, אחרי סדר חסידות ו - 770 מלא מפה לפה בבחורים הלומדים גמרא!!! המתמיד והבטלן, הגדול והקטן, זה בפינה זו וזה בפינה אחרת. חיים ברוך המסריט ד-770 לא מפספס את המחזה ובא להסריט את כל הלמדנים החדשים. לטענת חנויות הספרים - נגמרו כל הגמרות מס' פסחים.

עד כאן שבעת ימי המשתה.

ה' בטבת תשס"ו
 
 
 
 
 
 
הגב לכתבה

תגובות
2
1. תודה
יפה שהבאתם את סדרת הכתבות המרתקת הזו. תודה.
ה' בטבת תשס"ו
2. ממש תמונות מוצלחות
שמוליק ממש נהנתי מהתמונות שלך,
יונגוירט.פ
ה' בטבת תשס"ו