ב"ה יום שלישי, ה' כסלו תשע"ט | 13.11.18
הרב זוין זצ"ל לצד תמונות מימי חייו בפעילותו למען חב"ד
הרב זוין זצ"ל לצד תמונות מימי חייו בפעילותו למען חב"ד צילום: ארכיון שטורעם
30 שנה לפטירת הרב זווין

היום חל יום השנה ה-30 לפטירתו של הגה"ח רבי שלמה יוסף זוין זצ"ל • תולדות חייו בקצרה וצרור התייחסויות מהרבי לרב זוין ולעבודתו • מיוחד
יאיר בורוכוב

היום חל יום השנה ה-30 לפטירתו של הרה"ג הרה"ח הר"ר שלמה יוסף זוין ע"ה, דמות תורנית נפלאה שנקשרה בעבותות לחסידות חב"ד.

הרב זוין נולד בשנת תר"נ (1890) בקזימרוב שבפלך פינסק. את ראשית תורתו למד מפי אביו, הגה"ח ר' אהרן מרדכי, רב חבד"י בעיר קזימרוב, מצאצאיו של המהר"ל מפראג. אח"כ למד תורה בישיבת "מיר" מפיו של ראש הישיבה הגאון הרב אליהו ברוך קאמיי. משם פנה לבאברויסק והסתופף בצלו של האדמו"ר רבי שמריה נח שניאורסון, נכדו של בעל ה"צמח צדק", שהיה לרבו המובהק בתורת החסידות.

בשל יושר שכלו ועוצם תבונתו התחבב מאד על גדולי התורה ובמיוחד, על הגרא"מ שטיינברג מבראד, הגר"ש שקאפ מגרודנא והגר"י רבינוביץ מפונביז'. להוראה הוסמך על ידי גאוני הדור הגאון הרוגצ'ובי זצ"ל בעל ה"צפנת פענח" ובעל "ערוך השולחן". המהפכה ברוסיה מצאה אותו כרב בעיר נובוזיקוב, שברוסיה הלבנה.

בשנת תרע"א ערך מדור מיוחד לחידות תלמודיות - במאסף התורני 'שערי תורה' (להגר"י פיינגבוים זצ"ל ראב"ד וורשא) והשתתפו בו צעירי גדולי התורה באותה התקופה ומהם שהיו אחר כך לגאוני הדור.

בספר 'אהלי שם' (תולדות רבני רוסיה - י"ל לפני כשבעים שנה), נכתב על הרב זוין: "סופר מהיר בשפת קדשנו". עוד לפני מלחמת העולם הראשונה פירסם פילטונים בלשון שנונה מתובלת פתגמים תלמודים, בהם דן במאורעות אקטואלים בחיי היהודים ברוסיה הצארית והתפלמס עם מתבוללים מבפנים. לימים נודע כי הכותב הוא לא אחר מאשר רב צעיר בן שבע עשרה שעלה על כסא הרבנות בעיר קזימרוב לאחר פטירת אביו. כבר אז התפרסם כלמדן מופלג בש"ס ופוסקים. ובכתבי עת תורנים באו ביאוריו ופילפוליו בסוגיות ההלכה. לאחר המהפכה שימש כנציג היהודי באסיפה הלאומית האוקראינית.

בשנת תרצ"ה (1935) הגיע לארץ ישראל, לאחר שמוקיריו פדוהו מידי הסוביטים בסכום ניכר. מיד עם הגיעו לאה"ק הוא הוכר מיד בקרב גדולי הרבנים וראשי הישיבות כגאון בעל שיעור קומה. הגרח"ע גרודזנסקי מוילנא כתב עליו "ארי עלה מבבל", ותפס מקום נכבד ביותר בשורות המזרח של גדולי התורה, במיוחד שימש כדוברם של רבני רוסיה, שרבים מהם עלו אז לאה"ק והיה מפרסם מאמרים ורשימות ב'הבוקר' ובשבועון החרדי 'היסוד' בין השאר על יהודים ויהדות ברוסיה הסוביטית. משנוסד עיתון 'הצפה' הוזמן לכתוב מאמר שבועי על ספרים חדשים, המופיעים בעולם התורני.

בסקרו את אישיותו של הגאון הרב חיים עוזר גרודזנסקי מוילנא, כותב הגרש"י זוין: "לא נגדרה התורה בגבולות ובמחיצות. גדול התורה צריך ללמוד הכל ולדעת הכל. ואין המכוון במובן של גיוון החומר התורני לפי מקצועותיו. זהו בגדר "פשיטא, מאי קא משמע לן". ודאי, זרעים כמועד, ונשים ונזיקין כקדשים. אורח חיים ויורה דעה כאבן העזר וחושן משפט. המכוון הוא לקביעת צורה, לבחירת דפוס מחשבה. לאו דווקא פירושים תלמודיים, ולאו דווקא ישובים להרמב"ם ולאו דווקא הוראות ופסקים להלכה ולמעשה, בכולם יחד צריך הגדול להתעניין ולכולם יחד צריך להתמסר".

דומה, שדמות זו של "גדולי התורה" שצוירה בידו האומנת של הגאון הגרש"י זוין, נתגלמה בצורה מושלמת ביותר באישיותו רבת האנפין ובכך היה ללא ספק שריד לדור הענקים, גדולי החכמים המובהקים של התקופה שלפנינו.

היו גדולי ישראל שחננם ה' בפה מפיק מרגליות, בשפה ברורה, ונעימה אך לא בכתב ותורתם הכתובה קשה למעיינים הצריכים להתייגע על מנת לפענחה ולהבינה. והיו גדולים שעיקר כוחם היה בהרצאת הדברים על הכתב, אך היו כבדי פה וכבדי לשון. הגאון רש"י זוין זכה ובשניהם, בכתב ובעל פה, היה משכמו גבוה ומעלה. גם נואם בחסד עליון שאהבת תמיד להתענג על תורתה ולהאזין לדבריה וגם סופר בה"א הידיעה, שכל אשר יצא מפיו ומעטו רווי בתוכן. שירותו הגדול וזכותו העיקרית הם ביצירת סגנון לספרות התורנית, שיש עמו דיוק, ריכוז ובהירות. הרב היה גאון הניסוח הקצר, הממצה, הברור והקולע. כל משפט שיצא מתחת לעטו, כאילו הוקצע וסותת ביד אמן. הדברים היו בהירים, נטולי אותו יובש המציין נוסחאות מדעיות ורחוקים מסלסולי מליצה. המצוי אצל הספרות התורנית של ימינו ימצא בכול את השפעתו הברוכה והמכרעת של הרב זוין.

הוא הוכיח, כי גם בבעיות הלכה מסובכות ניתן לכתוב בעברית ברורה ומובנת לכל ובעקבותיו יצאו מחברים צעירים, ממשיכי דרכו. גם חיבוריו בנושאים מורכבים נקראים בקלות ואינך חש את היזע שהושקע בעבודתו, גם דבר המחקר הקשה ביותר שיצא מעטו של הרב, היה נקרא בקלות. הפלפול המסובך ביותר הפך בכוח עטו, להיות פשוט וקליל, כאילו לא היה אלא דבר אגדה המושך את הלב.

"לא החזיק טובה לעצמו" מכל הספרים שחיבר והדפיס, לא ראה ענין לסדר את חידושי תורתו בדפוס, וכל ספריו עוסקים בביקורת אישים ושיטות, סופרים וספרים, או באסופות עניני הלכה, רק בין השיטין הבליע הערות משלו אף שהן תורה שלימה. וכל זאת משום שלא ראה כל ענין להביא את תורתו שלו ובעיניו מיותר היה הדבר אין ספק כי לו יצאו כתביו וחידושיו היה זה מאורע גדול לעולם התורה.

בעשרות מאמרי הביקורת על ספרות ההלכה בת דורנו, שכונסו ברובם בספרו 'סופרים וספרים' (שלושה כרכים), לימד את המחברים כיצד לכתוב ואיך להרצאות את דבריהם. בספרו 'אישים ושיטות' (כרך אחד) מנסה לשרטט הרב קוים מקלסתר פניהם של אישי ההלכה מהדור שלפניו וכן את שיטותיהם בעיון תורני.

בספרו 'המועדים בהלכה' (שני כרכים) התכוון לתת את יסודותיו ההלכתיים של כל מועד, את מהותם, שורשיהם ומקורותיהם של עיקרי הדינים והמנהגים שבכל חג. ולכן קרא לספרו בשם זה ולא הלכות המועדים כי לא נתכוון המחבר להקנות לקוראיו דינים ופסקים.

בספרו 'סיפורי חסידים' (שני כרכים) ליקט המחבר סיפורי צדיקים לפי סדר פרשיות השבוע. לאחר שיצא ספרו זה לאור התרעם עליו ידידו הגאון המפורסם הרב יחזקאל אברמסקי ושתי טענות היו לו: ראשית, בכך מעניק הגאון גושפנקא של אמיתות לסיפורי החסידים, שבלעדי זה לא היו מתייחסים אליהם – כך העריך הגר"י אברמסקי באמון יתר, ואילו כשהרב זוין מאשר אותם, שאני. שנית, הדבר גורע מכבודו של הגאון הרב זוין שאנשים יתחילו לפקפק בגאונתו אם הוא כותב סיפורי חסידים.

השיבו הרב זוין: "חשוב לי יותר שישבו בליל שבת קודש, ויספרו משמי סיפורי צדיקים, המחזקים את האמונה, מאשר יאמרו בשמי חידושי תורה, ולוואי ויזכה אכן להגביר את האמונה בצדיקים. ואשר לכבודו שנפגע – הרי לצערו כבר שבע כבוד במידה גדושה מדי והוא שמח לאפשרות "שקורי עכביש" של הכבוד האופפים אותו יפחתו במדה מסויימת. בהזדמנות זו סיפר להגר"י אברמסקי את סיפורו של הרבי הריי"צ נ"ע בדבר שני המחברים שבאו אל הרה"ק מרוזי'ן (סיפור שכתבו הגרש"י זוין בספרו).

אומנות מיוחדת היתה לו במלאכת הדרוש. כל אירוע ולפעמים כמה אירועים שנזדמנו יחד, נקשרו להפליא בפרשה, או בהפטרת השבוע, כשדרשתו אינה "קלועה" מענינים שונים, אלא ענין אחד בהיר עשוי מקשה אחת. מקצת מדרשותיו באו בספרו "לתורה ולמועדים" (כרך אחד).

פירסומו העיקרי, כמובן, הוא בהיותו מתכנן "האנציקלופדיה התלמודית" מייסדה ועורכה של מפעל תורני רב מימדים. במשך למעלה משלושים וחמש שנה, עמד הרב בראש המערכת של האנציקלופדיה, כיוצר, מדריך ועורך, הטובע את כל ערכיה, לגווניהם השונים, במטבע שלו. וכך סיכם את יצירת האניצקלופדיה (מבוא לכרך א' [תשל"ג] עמ' 33) "אם כי האנציקלופדיה התלמודית" מיועדת בראש ובראשונה בשביל תלמידי חכמים שתורתם אומנותם, הן לשם היקף הענין לתפוצותיו והן בבירור וגילוי השיטות השונות בראשונים ואחרונים ומקורותיהם, אין ספק ששאיפתנו היא לעזור לקהל הרחב". זכה הרש"י זוין לראות ט"ו כרכים ממנה יוצאים מבית הדפוס. כן, זכה לסדר ולהנחות כתיבת הערכים, שיופיעו בעז"ה בעתיד. (על תרומתו בעריכת האנציקלופדיה התלמודית ראה 'הרב רש"י זוין כפותח תקופה בספרות ההלכה' - הרב יהושע הוטנר).

גאון אמיתי, חסיד אמיתי ומקושר אמיתי

דברים לזכרו של הגאון החסיד רבי שלמה יוסף זוין ע"ה, אבי הספרות התורנית הענפה ואדריכלה של האנציקלופדיה התלמודית, לצד זיכרונות אישיים על האופי התורני והחסידי שבדמותו הרמה וקשריו עם רבותינו נשיאינו * מאמר מאת הגה"ח רבי שמואל אלעזר היילפרין, רב שכונת בית-ישראל ויו"ר איגוד צאצאי רבינו הזקן, שהי' מנאמני ובאי ביתו של הגרש"י (התפרסם בשבועון "כפר חב"ד" לפני עשור, במלאות עשרים שנה לפטירתו).

כך נאמר בתלמוד ירושלמי (פאה פרק ב', הל' ד'): "מקרא, משנה, תלמוד ואגדה, אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו, כבר נאמר למשה מסיני" (ובלקוטי-שיחות חי"ט, עמ' 252 מביא הרבי שיש גורסים בירושלמי: "עתיד לחדש", ואכ"מ). כך מבואר גם בפירוש המשניות להרמב"ם בפרק עשירי במסכת סנהדרין ("היסוד השמיני", שהוא העיקר השמיני מי"ג העיקרים): "אני מאמין אשר כל התורה המצויה עתה בידנו היא הנתונה למשה רבינו".

וכדי להבין כיצד ייתכן הדבר ש"התורה המצויה עתה בידנו", על כל חידושי ההלכות ופרטי הדינים שאינם מופיעים בתורה-שבכתב, "היא הנתונה למשה רבינו", יש צורך להכיר את סדר השתלשלות התורה ממשה רבינו עד לימינו אנו. על השלב הראשון, שסיומו בתקופת התנאים, נאמר בתחילת מסכת אבות: "משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה". בהמשך הפרק נמנים "הזוגות" שהמשיכו לקבל את מסורת התורה ולהעבירה הלאה, עד לדורם של הלל ושמאי, שבו החלה התחלקות הדעות.

באיגרתו הידועה של רבי שרירא גאון מתוארת שלשלת הקבלה בהמשך תקופת המשנה והגמרא. בעקבותיו הלך הרמב"ם, שבהקדמתו למשנה תורה הוא מונה את ארבעים הדורות של מעבירי מסורת התורה ממשה ועד רב אשי (וראה גם בהקדמתו לפירוש המשניות). גם הבאים אחריו, כותבי סדר הדורות בדורות האחרונים - ובראשם בעל "סדר הדורות" והחיד"א בספרו "שם הגדולים" - האירו בפנינו את דרך השתלשלות התורה וסוד נצחיותה, דור אחר דור, עד לדורם הם.

*

ואולם, למרות אחדותה של התורה והיותה בבחינת מקשה אחת, שכולה ניתנה מרועה אחד - משה רבינו ששמע מפי הגבורה והעבירה לבני ישראל לאורך הדורות - מכל מקום, קיימים הבדלים עצומים בלשון, בסגנון ובמינוח בין תורה-שבכתב ובין תורה-שבעל-פה, וכמאמר התלמוד: לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד.

ובלשון חכמים עצמה, אין דומה לשון המשנה ללשון התלמוד: בנוסף לכך שהמשנה נכתבה בצחות לשון-הקודש והתלמוד נכתב בשפה הארמית, הרי שקיימים הבדלים מהותיים בסגנון וגם בתוכן. המשנה עוסקת בעיקר בבירור וסיכום שיטות התנאים בדברים הנוגעים להלכה, ואילו התלמוד כלול ממכלול נושאים - סוגיות עמוקות וחריפות, דברי אגדה המכילים דברי מוסר עמוקים, השקפת עולמה של היהדות, ידיעות רבות בטבע העולם ובמערכות השמים ועוד, ולא לחינם ניתנה ההגדרה "ים התלמוד". ובתלמוד גופו - אין דומה סגנון התלמוד הבבלי לסגנון התלמוד הירושלמי.

גם בכתבי הגאונים שקמו בדורות הבאים, הראשונים והאחרונים, ניתן להבחין לכאורה בשוני עצום בסגנון החשיבה, בצורת הבירורים והמחקרים ובהליכי הסקת המסקנות, בין הפוסקים והמשיבים ובין בעלי הפלפול ומפרשי התלמוד. שוני נוסף קיים בין כולם ובין בעלי הדרוש והאגדה. [אגב, כאן המקום לצטט משפט שכתב כ"ק אדמו"ר הצמח צדק בדברי תוכחתו לרב מסויים שלא היה עוסק בתורתם של האחרונים. הצמח צדק הזכיר בהקשר זה את הפסוק: "ואת אחרונים אני הוא" ("שמן למאור" לאדמו"ר מבוברויסק, בסופו. כפר חב"ד תשכ"ז)].

ואין כאן המקום להאריך בהסברת ההבדל התהומי שקיים (לכאורה) בין תורת הנגלה ותורת הנסתר - שני עולמות של מושגים, הנחות ותפיסות ששונות לחלוטין זו מזו, למרות ששניהם כאחד מהוים חלק בלתי נפרד מתורתנו, שהיא תורה אחת.

הדברים האמורים מקבלים תוספת משמעות ועומק, לאור ביאורו הנפלא והמאלף של כ"ק רבינו הזקן בספרו "תורה אור" (דף קכ, ב): "כי הנה, אנו רואים בכל דור ובכל זמן יש בחינת גילוי אלקות למטה בעולם השפל שלנו גם כן בשינוי אופנים שונים. דהנה, בימי התנאים היה בחינת גילוי אלקות בתורה שבעל פה, במשנה ותלמוד, שלא היה בחינת גילוי אלקות בתורה שבעל פה בדורות שקדמו להם. ובודאי גם בדורות ראשונים, כמו בבית ראשון, היה גילוי אלקות בתורה שבעל פה, אלא שלא היה כל כך כמו בזמן התנאים. ובדברים אחרים היה גילוי אלקות בזמן בית ראשון יותר מבזמן בית שני, כמו הנבואה לנביאים וכיוצא.

"ואם כן, אנו רואים שינוי אופנים בבחינת גילוי אלקות, עד שאין דור דומה לחברו כלל - שבדור זה מתגלה אלקות בדבר זה ובדור זה בדבר אחר. וכמו שאנו רואים שינוי אופנים בגילוי אלקות גם אחר זמן התנאים והאמוראים, והוא מה שבימי הגאונים היה גילוי אלקות בעניין ואופן אחר מכמו שהיה בזמן הפוסקים הקדמונים שאחריהם, כמו הרי"ף והרמב"ם ובעלי התוספות. ועל דרך זה הולך ומשתנה מדור לדור, עד שגם בדורות האחרונים לזמננו, היו שינויי אופנים הרבה מדור לדור" (ועיין שם בהמשך הדברים).

*

סייעתא דשמיא גדולה עמדה ליוזמי רעיון האנציקלופדיה התלמודית, כאשר נתנו עיניהם לפני כשישים שנה באותו תלמיד-חכם ענוותן שעלה אז מרוסיה, והטילו עליו לנצח על ביצועה של אותה משימה היסטורית ממדרגה ראשונה - בניית נדבך חדש ומחודש בבניין המפואר של השתלשלותה הנצחית של התורה מאז מעמד הר סיני.

ואף אשר מי הוא זה אשר ערב לבו לערוך השוואות בין אישי התורה שבימיהם נפתחה תקופה חדשה בעולם התורה ובין אישי התורה שבדורנו, עד כדי קביעה שביצירה תורנית פלונית שבדורנו נתחדש אופן נוסף של גילוי אלקות בתורה? אך זאת ודאי נוכל לומר, שההשגחה העליונה הנחתה את הרב זוין ע"ה, כאשר עמד בראש צוות מערכת האנציקלופדיה (שנהנה ממנו עצה ותושייה בכל שלבי העבודה), ורוח של קדושה חפפה על נשמתו בעת שעסק במלאכת הקודש של שמירה על המשכיות התורה ונצחיותה.

אין ספק שהגרש"י זוין, כמי שעמד בראש מפעל האנציקלופדיה התלמודית עשרות בשנים, זכאי להיות נמנה בין מעצבי הפנים החדשות שבסגנון הספרות התורנית בדורנו. אפשר לומר בביטחון מלא שבזכות מפעל חייו הגדול של הרב זוין, נפתחה תקופה חדשה בעולמה של תורה, כאשר כל מי שעוסק בכתיבת ועריכת סיכום של דברי תורה על מקצועותיה השונים יונק השראה לאופי עבודתו מהסדר, מבהירות הביטוי ומסגנון ההגדרה הקולע, שבמפעל רב-ההשפעה של גאון המסבירים ומגישי יסודות ההלכה בדורנו.

ועל כל אלה יש לציין מעלות נוספות, חשובות לא פחות, שביצירתו הפורייה והמופלאה: הסגנון המלוטש ובהירות הביטוי, לצד הכישרון הנדיר במתן הגדרה קולעת לכל מושג תורני. כך הוא מפריד בין שני מושגים שנראים לעין הלומד השטחי כמו אחד, כאילו הוא אוחז בידיו איזמל חד ונוקט זהירות והקפדה מרבית שלא לטשטש או לערבב בין התחומים השונים בהלכה. עצם הגדרת הערכים וחלוקת הנושאים שבאנציקלופדיה, הנובעת מהכרת המושגים לעומקם עד כדי יכולת החלטה לסווג כל מושג אל הערך הכללי שאליו הוא שייך, יש בה כשלעצמה כדי להרחיב את אופקיו של המעיין ולהעניק לו ראייה נכונה ומדוייקת של הנושא שבו הוא עוסק.

מלאכת סיווג הנושאים למקומותיהם באנציקלופדיה (כמו גם צחות הלשון ועצם מלאכת הסידור הנפלאה) מזכירה את ספר "היד החזקה" להרמב"ם. שהרי ידוע כי כשמבינים מדוע בחר הרמב"ם לכתוב הלכות מסויימות בספר פלוני ומדוע כתב הלכה פלונית דווקא בפרק זה (למשל: מדוע מופיע דין כתיבת ספר-התורה השני של המלך בהלכות מלכים ולא בהלכות ספר תורה?), קל יותר לרדת לעומקה של הלכה ולהגיע אל הנקודה התיכונה שבה. ידוע גם שהלכה שאינה מופיעה כלל ברמב"ם יש בכך גופא משום פסק הלכה, כלומר: מסתבר שמסיבה כלשהי אין הרמב"ם גורס הלכה זו. ומעמיקי העיון יודעים היטב שגם באנציקלופדיה התלמודית אפשר ללמוד לא רק ממה שכתוב אלא גם ממה שלא כתוב וגם מכך שנושא פלוני סווג בערך פלוני, כאשר כל דבר דבור על אופניו.

*

דורנו נתברך בספרי אסופה רבים - חיבורים הלכתיים רבים המתמקדים בנושא ספציפי, ספרים העוסקים בפרשנות התלמוד (דוגמת "אוצר מפרשי התלמוד"), וגם סיכומי נושאים מתורת החסידות (דוגמת "ספר הערכים - חב"ד", אותה יצירת-ענק שמהווה אנציקלופדיה לתורת חב"ד). ניתן לומר שכל אותם ספרים זכו להיערך בסדר ובניסוח הולמים למדי ואף לצאת לאור במתכונת מהודרת ומתוקנת, וזאת במידה רבה - בהשפעת כוח היצירה והעריכה הייחודיים לרב זוין. חדי-עין בוודאי רואים ששורה עליהם ניחוחה המעולה של האנציקלופדיה התלמודית, פאר היצירות התורניות, שהרבתה לימוד תורה והבנת התורה לאשורה בישראל בכלל, ובקרב תלמידי חכמים בפרט.

לא לחינם זכה מפעל חייו הגדול להערצתם של גדולי ישראל האמיתיים, כמו הגאונים הגדולים, רבי יחזקאל אברמסקי, רבי משה פיינשטיין ורבי שלמה-זלמן אויערבאך זצ"ל, ולעידודו הנמרץ של הוד כ"ק אדמו"ר זי"ע, כפי שהוא מתבטא במכתב ברכה לעורך האנציקלופדיה לאחר שהגיע אליו אחד הכרכים (כרך טז): "נתמלא הבית כולו אורה". חיבה יתרה נודעת לו ממנו בכך שבמראי-המקומות לשיחותיו ומכתביו מרבה הוא לציין לספרי קדמונים שהובאו בערך פלוני באנציקלופדיה - "הנסמן באנציקלופדיה תלמודית ערך... עמ'...".

בנוסף לכך, הרבי היה מרבה לדבר בשבחו של מפעל כביר זה, וגם הציע ללומדי תורה להסתייע בו במהלך העיסוק בהלכה או העיון בסוגיא מסויימת, תוך ניצול עושר הידיעות המקופלות בערכי האנציקלופדיה - ליקוט דבריהם של ראשונים ואחרונים וביאורי דבריהם בלשון קלה וברורה, פרי יגיעתם של חברי המערכת. וזאת בנימוק הפשוט: "חבל על בזבוז הזמן לחיפוש בספרים, כאשר בזמן זה יכולים להוסיף ידיעות בתורה כהנה וכהנה".

ואכן, עובדה היא שסדרת כרכי האנציקלופדיה שוכנת במקום מכובד בביתו של כל רב, ראש ישיבה ותלמיד חכם, אם במקום גלוי ואם במקום מוסתר (מטעמים ידועים)... רבים מן המחברים התורניים בדורנו מסתייעים רבות באוסף הידיעות המופיעות באנציקלופדיה, ואם נגעה האמת ויראת-השם בלבבם, הם גם מציינים במפורש בכתבי החידושים שהם מדפיסים את המקור שממנו שאבו את בקיאותם בספרי הראשונים והאחרונים, שעליהם מושתתים החידושים. ואין צורך להוסיף ש'בעלי-בתים' הקובעים עיתים לתורה, מסתייעים באנציקלופדיה לצורך עיון וחדירה לעומקו והיקפו של הנושא בו הם עוסקים.

ועל יסוד האמור ב"הלכות תלמוד תורה" רבינו הזקן (פרק א, הל' ו) - ש"בזמן הזה שכל התורה שבעל-פה היא כתובה לפנינו, אין צריך לשכור מלמד לבנו שילמדנו כל התורה שבעל-פה אלא שילמדנו להבין היטב בתלמוד ברוב המקומות... ויעמידנו על עיון ההלכה למעשה, שיוכל לעיין בעצמו ללמוד ולהבין ולהורות כל הלכה למעשה מתוך עיון... ואזי יוכל הבן ללמוד בעצמו וכו'" - נוכל להצדיק במידה רבה את התואר שדבק בו - "רש"י זוין". כי אכן אפשר לראות בו דמות הראויה לכינוי הנכבד "רבן של ישראל", בתור מי שהיה עורכה הראשי של אותה אנציקלופדיה שמפארת ספריות מכובדות בבתיהם של יודעי ספר, מהקטנים ועד הגדולים שבלומדי התורה.

*

כיצד זכה הרב זוין להגיע למה שהגיע? - מסתבר מאוד לומר שבנוסף לכשרונות הגאוניים הייחודיים שניחן בהם, הגיון שכלו הבריא והיותו בעל מוח בהיר ומסודר ובעל כוח זיכרון אדיר ובלתי מצוי - השפיעה על עבודתו הכבירה גם החצר החסידית שבה גדל וממנה ינק - בית-מדרשה של חסידות חב"ד - ובוודאי הושפע רבות מתורתו של מייסד החסידות, כ"ק אדמו"ר הזקן, שבספר התניא שלו הוא מבאר את נושאי משנת האלקות, המופשטים בעצם מהותם, בהסברה נפלאה ובטהרת הלשון, כקולמוס לבו המבעית של איש האלוקים, ובשולחן-ערוך שחיבר הוא נודע בלשון הזהב המדוייקת להפליא שלו ובהגדרותיו הקולעות.

הרב זוין עצמו הרחיב פעם את הדיבור על כך, במאמר שפרסם לפני עשרות בשנים בחוברת "פרדס התמים" תחת הכותרת "שולחן-ערוך אדמו"ר", שם גם גילה כי אנו מוצאים בשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן את ראשית ניצניה של שיטת הלימוד המפורסמת בעולם התורה בתור חידוש של בית בריסק - "שני דינים". [אגב, כשדיבר פעם אודות הרי"ז מבריסק, הגדירו הרב זוין כבעל מוח בהיר ("א ליכטיקער מוח"). הוא קשר עמו קשרים, ביקר אצלו כמה פעמים והם שוחחו בדברי תורה. בהזדמנות מסויימת, ניסה ללמד זכות בפניו על אלה ששיטתם לקרב כל יהודי, בהסתמך על מנהג בית בריסק לקרב את הקרובים, גם אם השקפת בריסק רחוקה מהשקפתם. הרב זוין טען שאלה ששיטתם לקרב גם את מי שמכונים "רחוקים", הרי זה משום שבעיניהם כל ישראל הם בבחינת "קרובים"...].

קשרי הידידות של הרב זוין עם בית ליובאוויטש החלו כבר בתקופתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, כאשר בשנות המהפכה הקומוניסטית התייצב הרב זוין לימין הרבי במאבקו נגד שלטונות הרשע וגזירות השמד. יצויין כי למרות שמשפחתו היתה קשורה לאדמו"ר מבוברויסק, מחבר ספר "שמן למאור", והרב זוין עצמו למד בישיבתו, הרי מכיוון שאביו ציווה עליו לקבוע את מקום תפילתו בבית-המדרש החב"די, ובשלב מאוחר יותר - כל חסידי חב"ד כבר השתלבו בחצר המרכזית והפעילה ביותר בנשיאותו של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב ולאחר ייסודה של ישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש - התקשר הרב זוין בגלוי לאדמו"רי ליובאוויטש.

*

היכרותו עם כ"ק אדמו"ר זי"ע החלה - כפי שהרב זוין עצמו סיפר לי - כאשר דובר בו נכבדות עם הרבנית הצדקנית מרת חיה-מושקא נ"ע, בתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ. מסתבר שמאחר ששמו של הרב זוין הלך לפניו כבר אז כגאון, ביקש ממנו הרבי הקודם לשוחח עם המדובר, ה"ה הרבי נשיא דורנו, בדברי תורה. למעלה מ-25 שנה אחר-כך, כשכבר היה בארץ הקודש, היה מראשי החותמים על כתב-ההתקשרות לרבינו כנשיאה השביעי של תנועת חב"ד. מטעמים כמוסים שהיו קשורים בכבודו של רבינו, נמנע מלנסוע אליו, ואולם, דווקא משום כך גדלה סקרנותו לשמוע את התרשמויותיהם של החוזרים מחצר הרבי.

כך היה כשנסעתי בפעם ראשונה אל הרבי נשיא דורנו, לקראת חודש תשרי תשכ"ד - סוכם בינינו שאתאר בפניו את חוויותי במחיצת הרבי. ואכן, בעודי שוהה בחצרות הקודש, זוכה לחזות בנועם ה' ומתפעם מגילוי האלקות השורה במקום קדוש זה, כתבתי לו מכתב בו נאמר בין היתר שכעת מתאמתים בקרבי דברים ששמעתי בהתוועדויות מפי זקנים על שנשיאי חב"ד לדורותיהם הם בבחינת "משכמו ומעלה", בהשוואה ליתר הצדיקים והגאונים שבדורם. כשחזרתי ארצה, חיכה בכליון עיניים לשמוע את התרשמותי האישית מהנסיעה. ואכן, הגעתי מיד לבקרו וסיפרתי לו על התרשמותי מכמה אירועים שהבחנתי בהם בהיותי שם (שאין כאן המקום להעלותם בכתב, ועוד חזון למועד). הוא הגיב: "איר זיינט א גוטער מסתכל"...

יכולני להעיד כי העובדה שלא ראה את הרבי פנים אל פנים (לאחר עליית הרבי לנשיאות), לא הפריעה כלל להתקשרותו. כשהיה שומע סיפור על 'מופת' מהרבי, היה אפוף התרגשות ושמחה והיה נוהג באותו יום לספר זאת לכל מי ששוחח עמו באותו יום, מתוך התפעלות חסידית ובפנים צהובות ומדושנות עונג.

*

על טוב-ליבו, על מידת אהבת-ישראל ועל מידת הענווה שלו ("ביטול", בלשון החסידים) - אפשר לכתוב ספר שלם. אף חיבתו לארצנו הק' היתה במידה עצומה. את אהבתו וחיבתו הנפלאה לתורה היה אפשר להכיר על-פי יחס הקירוב הגדול שהעניק לתלמידי חכמים ולומדי תורה. אולם יצויין במיוחד יחסו החם והלבבי כלפי אלה שהיו בעיניו "אנשי קודש" משום שמידת הקודש והקדושה נמצאת בקרבם. כלפי אלה היה מתבטל בהתבטלות חסידית מלאה, בבחינת "נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד" (תהילים נא). ומכאן - להתבטלותו הפנימית ביתר שאת ועז כלפי צדיק ומנהיג דורנו, מורו ורבו כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. ועל כך יעיד הסיפור הבא:

פעם, היה זה בשנותיו האחרונות, ביקרתי אצלו בחג המצות ביקור של חג. לקחתי עמי את בניי הקטנים שיחיו, כדי שיסתכלו בפניו של גאון אמיתי שהוא גם חסיד עם 'ביטול' אמיתי. תחילה הגשתי לו תשורת חג - פירוש מקורי בטעם קריאת "שבת הגדול", שלשמיעתו צהבו פניו והוא אמר לבניי בחיבה: "אתם שומעים מה אבא אומר?".

בהזדמנות זו דובר על "מצות המצווה" שהרבי נהג לשלוח לו. התבטאתי בפניו: "הרבי נושא אתכם על כתפיו ובמחשבתו הק'". בתגובה אמר לי כך: "סיפר לי הגרצ"פ פרנק זצ"ל, שפעם שאל את ה'אמרי אמת' מגור האם זכה להכיר את סבו, בעל 'חידושי הרי"ם'. ענה לו ה'אמרי אמת': "לא זכיתי להכירו משום שנסתלק בעודי ילד קטן, אולם הוא החזיקני על ברכיו הק'. אבל אילו היה יודע מה יצא ממני, היה משליכני מעל ברכיו..." והרב זוין סיים בענווה: "אמנם הרבי חושב עלי תמיד, אבל אילו היה יודע באמת מי אני, בוודאי לא היה נוהג כך"...

*

עז רצוני לשתף את הקוראים בעוד חוויות אישיות שהיו לי במחיצתו, אולם לא יספיק הגיליון. אסתפק, אפוא, בציון כמה עובדות שנבעו מהקשר התורני שהתקיים ביני ובינו:

תחילה, מן הראוי שאזכיר, מתוך רגשות-תודה אישיים, את דבר הסכמתו של הרב זוין לעמוד, בשעתו, בראש הוועדה הציבורית שהוקמה כדי לסייע בעריכת "ספר הצאצאים" (צאצאי כ"ק רבינו הזקן). הוא עצמו עודד מאוד את כותב הטורים לעסוק בזה במרץ, באמרו שאין לשער איזו ברכה רוחנית יחדיר הספר בבתיהם של אלפי הצאצאים, ומה גודל תרומתו של הספר להידוק הקשרים בין כל ענפי המשפחה כאמצעי לשיבתם לצור מחצבתם של אלה מבין הצאצאים שעליהם להתחזק בשמירת תורה ומצוות, כמו גם הידוק הזיקה שלהם לתורת חסידות חב"ד, פרי יצירתו של אבי המשפחה, וכפי שכבר עוררני על כך כ"ק אדמו"ר זי"ע בכמה וכמה מכתבים ומברקים.

כשהייתי חבר מערכת האנציקלופדיה התלמודית ועסקתי בנושא עירובין, למדתי הלכות עירובין בשולחן-ערוך של אדמו"ר הזקן. והנה, בסי' שמה סע' ה כתב לאמור: "כל מקום שיש לו שם ארבע מחיצות, אע"פ שאינן שלימות אלא פרוצות באמצען ואין בהן אלא אמה לכאן ואמה לכאן בכל זווית, כגון ד' קורות הנעוצים ברשות הרבים לארבע זויות וכל אחת עביה אמה על אמה, שנמצא שלכל רוח יש מחיצה כרוחב אמה מזווית זו וכרוחב אמה מזווית זו, אם אין ביניהן אלא י"ג אמות ושליש, הרי זה רשות היחיד מן התורה". ובהמשך הסעיף מובא שמדרבנן אין לטלטל בתוכו, ורק לעולי רגלים התירו גם מדרבנן.

והנה, התוספות במסכת סוכה (ד, ב ד"ה דיומדי) כתבו שהתנאי הזה - שכל זווית תהיה אמה על אמה - אינו כדי לעשות את המקום לרשות היחיד מן התורה, שכן לשם כך די גם אם יש מכל רוח גיפופים שהם פחות מאמה, ורק בעניין ההיתר לעולי רגלים, אע"פ שחכמים התירו את האיסור עבורם, הרי זה בתנאי שיהיו מכל צד גיפופים של אמה לפחות.

ובכן, פניתי אל הרב זוין ושאלתי אותו מהיכן לקח רבינו הזקן את היסוד לקביעתו שגם לעניין רשות היחיד מן התורה יש צורך בזווית של אמה, שלא כדברי התוספות. (לאחר זמן רב מצאתי שבהגהות "דברי נחמיה" על הש"ס כבר עמד על השאלה, ותירץ מה שתירץ). הרב זוין ביקש שאחזור אליו בעוד מספר ימים, וכשחזרתי אליו, אמר לי בשמחה: "מצאתי שכך כתוב בריטב"א". הוא קפץ מאוד על המציאה, משום שעבורו היה זה בבחינת "תנא דמסייע" לדברים שכתב בספרו "המועדים בהלכה".

הוא דן שם (במדור ראש השנה) בדברי רבינו הזקן בשולחנו (סי' תר, סע' ד), לגבי מקרה שהגיעו עדי ראיית הלבנה לאחר תמיד של בין הערביים, שאז בית-דין מקדשים את יום המחרת בתור ראש השנה, "ומכל מקום, אע"פ שאין מונין למועדות מיום זה וכחול הוא חשוב ויום-טוב יהיה למחר, אעפ"כ לא היו מזלזלין בו והיו גומרין אותו בקדושת יום-טוב עד הלילה מדברי סופרים, כיון שמן הדין היה הוא ראוי להיות יום-טוב אלא שניתן רשות לבית-דין לדחות...". הדברים הללו לא נאמרו ביתר האחרונים, ולאחר שהרב זוין חיפש את מקורם, מצא שהם מופיעים בדברי הריטב"א כמעט באותן מילים. מכך רצה הרב זוין להוכיח שספר הריטב"א היה לנגד עיניו של רבינו הזקן, והנה התגלתה כאמור ראיה נוספת לכך. [ואגב, מכאן יסוד להנחה נוספת - לפעמים אדמו"ר הזקן מבסס את דבריו על הראשונים, אך המקור אינו מופיע בציוני מראי-המקומות שבשולי הגליון].

ופעם נכחתי במעמד שבו נשאל הרב זוין האם מעיקר הדין הקטן רשאי לעלות למפטיר בפרשת זכור. נראה שבאותו רגע נשמט מזכרונו פסק-דינו של רבינו הזקן בשולחנו (סי' רפב, סע' טז) המתיר זאת, והוא ענה, על-פי דעת הפוסקים האחרים, שאינו יכול לעלות. מישהו מהנוכחים הזכיר לו את פסק רבינו הזקן, והוא הגיב מיד: "אם כן, אין אחר פסק-דינו של אדמו"ר הזקן ולא-כלום".

פעם שוחחתי אתו אודות דברי הרמב"ם בהלכות סנהדרין (פרק ט, הל' א-ב): "אמרו כל הסנהדרין חייב, הרי הוא זכאי" (המקור הוא בסנהדרין יז, א). אמרתי לו שאולי יש לומר על כך את הטעם דלהלן: מאחר שבלתי מצוי הוא שבין כל חברי הסנהדרין לא נמצא אף דיין שימצא זכות כלשהי, ניתן לשער שזהו פסק של יחיד וכל היתר עונים אחריו אמן. משום מה צהבו מאוד פניו של הרב זוין ושאל אותי האם ראיתי שמישהו מהראשונים או המפרשים שאומר זאת. כשעניתי שזהו רעיון מקורי, נהנה מאוד.

[אגב, ב"כתר שם טוב" נמצא הסבר אחר להלכה זו. לאחר שמאריך במעלתם של דברים המתבררים באמצעות ויכוח, כתב: "וכל דין מדיני המשנה נתברר על ידי ויכוח, על כן פסק הרמב"ם דבאמרו כל הסנהדרין חייב הוא זכאי, כיון שלא נתברר הדין על ידי ויכוח, אפשר שכולם טעו". וסבורני שאם היתה סברה זו מתפרסמת כפי שמתפרסמות סברותיהם של 'בעלי-נגלה', היתה הופכת לנחלת הכלל ושגורה בפיהם של לומדי תורה].

*

והנה מקצת הדברים הידועים לי בעניין הקשר בין הרב זוין ובין גדולי ישראל:

פעם סיפר לי כיצד קיבל סמיכה מהגאון הרוגצ'ובי. עקב ההיכרות שנוצרה ביניהם, כתוצאה מהתכתבות של מו"מ בענייני תורה, כתב לרוגצ'ובי שהוא מבקש לקבל ממנו היתר הוראה. הגאון ענה לו שבתשעה באב בקירוב, יזדמן לו להיות בסביבתו (של הרב זוין) ואז ייכנס אליו ויקבל את היתר-ההוראה. ואכן, בעיצומו של יום הצום הגיע הרב זוין לביתו של הרוגצ'ובי, וקיבל את היתר-ההוראה. כששאלתי את הרב זוין האם הבחין במעשיו של הרוגצ'ובי ביום זה, ענה לי: "ער האט געברענט אין תורה" (הוא "בער" בדברי תורה) - הרב זוין אמר את המשפט הזה בהתלהבות כזו, שהוא נראה באותו רגע כלפיד אש!

הוא - יחד עם הגרמא"ל שפירא, ראש ישיבת "תורת אמת", הגה"ח ר' משה גורארי, מגדולי המשכילים בדא"ח בדורו, והרה"ח ר' שמעון גליצנשטיין - נהגו שנים רבות לערוך בצוותא ביקורי חג בפסח ובסוכות אצל האדמו"ר בעל "בית ישראל" מגור. אגב, במהלך הביקור, שהיה אפוף רגשי ידידות עצומה, ניתן היה לחוש בין השיטין ברגש האהבה שה"בית ישראל" רחש לכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו.

ידידות אמיצה ועמוקה מאוד שררה בין הרב זוין ובין הגאון רבי יחזקאל אברמסקי, בעל "חזון יחזקאל", וזאת שמעתי מפי שניהם. כשה"חזון יחזקאל" היה מחדש דבר בתורה, היה מטלפן לעמיתו ומציג בפניו את החידוש. הם היו משוחחים בקביעות אחת לשבוע לפחות, והיו שואלים איש בשלום רעהו. באחת משיחות הטלפון הללו, שהתקיימה לאחר ביקורו של מר שזר אצל כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, הביע הרב אברמסקי שביעות-רצון רבה מכך שמר שזר לא נכנע ללחצי הציבור ה'חילוני' שדרש, "מטעמים ממלכתיים", שהרבי ייסע אל מר שזר, אלא קידש שם-שמים ונסע בעצמו אל הרבי. הרב אברמסקי התבטא אז כך: "אם הרבי היה נוסע תחילה לבקר את מר שזר, היו אומרים שהרבי איננו רבי (ח"ו) והחסיד איננו חסיד. עתה, לאחר שהוא ביקר את הרבי, התברר לכולם שאכן הרבי הוא רבי והחסיד הוא חסיד...".

*

ולסיום, כמה מילים בהקשר אקטואלי: לדאבוננו הרב, נתחדשה באחרונה מלחמת התרבות בקרבינו. המלחמה ניטשת בכל עוז, בממדים שלא זכורים זה שנים רבות. לא פלא הוא שדווקא מי שנלחמים ונאבקים למען "זכויותיהם" של בני ישמעאל בארצנו הק', הם-הם ששימשו בשעתם אבן-נגף בדרך לתיקון החוק האומלל, חוק "מיהו יהודי", שטמונות בו התכחשות איומה לתורתנו הק' ומגמה של עיוות וניתוק היסטורי של עמנו ממורשתו הגדולה, מורשת העם הנבחר. כיום, פרשת "מיהו יהודי" עלתה שוב לכותרות ובאה להזכירנו מחדש מי הם המתנגדים לתיקון החוק - אותם אנשים שהחשש פן יישפך דם יהודי אינו עומד לנגד עיניהם גם כיום!

בהזדמנות זו מוצא אני לנכון להזכיר משפט-מפתח שכתב בשעתו הרב זוין במכתבו לבן-גוריון, שהשכיל להבין שנושא חשוב כמו "מיהו יהודי" הוא נחלת האומה כולה ולא נמסר להכרעתם של סתם עסקנים שמעורטלים מכל זיקה ליהדות, ופנה בשעתו לחכמי ישראל שיביעו דעתם בזה. וכך כתב הרב זוין: "גם אם יתקבצו כל מלכי מזרח ומערב, לא יוכלו לעשות את שאינו יהודי - יהודי!"

ואף אנו נאמר באותו משקל: "גם אם יתקבצו כל מלכי מזרח ומערב, לא יוכלו לעשות מארץ-ישראל - לא ארץ-ישראל". ובעמדנו בחודש הגאולה, תפילתנו להשם יתברך, שהכניסנו לארץ-ישראל ובנה לנו את בית-הבחירה, שימנע את מסירת חלקי ארץ-ישראל לבני ישמעאל, ושזה יהיה בחסד וברחמים. ושיקויים הייעוד האמור בסיום הפטרת פרשת פרה (יחזקאל לו): "וידעו כל הגוים אשר ישארו סביבותיכם כי אני ה' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה אני ה' דיברתי ועשיתי".

שביבים נדירים מהרבי אל הגרש"י זוין

והנה צרור מכתבים והתייחסויות של הרבי אל הגרש"י זוין:

בשנת תשכ"ח שלח הרבי אל הגרש"י ע"ה קטע משיחתו מהתוועדות אחרון של פסח מאותה שנה (השיחה נדפסה לאחמ"כ בלקוטי שיחות חי"ב בהוספות). על ה'הנחה' שנשלחה אליו כתב הרבי:

למהררש"י שליט"א,
שלום וברכה
ת"ח על הפ"ש ע"י הררח"ל שי' ותהא רפוקו"ש ויבש"ט.
[חתימת יד קדשו]

1_400_03

***

בין כסה לעשור של שנת תש"כ מאשרת ה"ספרי' של כ"ק אדמו"ר מנחם מענדל שליט"א שניאורסאהן ליובאוויטש" במכתב אל מוהרש"י זוין, את קבלת ספרו "סופרים וספרים" ששלח אל הספריה [על החתום: המזכיר א' קווינט – 'ספרן'].

2_447

***

בשולי הגליון במכתבו של הרבי משבט תשכ"ט אל הגרש"י, כתב אליו הרבי בכתיבת ידו הקדושה:

"אך ז"ע נודעתי מן הצד שנכדו הרר"נ שי' חזר מאמר דא"ח ביום חתונתו.
ולפלא שמנעו הטוב – להודיע עד"ז. ומי יתן – ויבש"ט שיש לו קב"ע בדא"ח גם עתה. ובעיקר – קביעות בנפש.
ז"ע נתקבל המכ' מועש"ק ות"ח.

3_400_03

***

בערוב ימיו, בשנתו האחרונה של הגרש"י זוין ע"ה, כתב אל הרבי על האריכות והפרטיות שבס' הערכים – חב"ד, ובתגובה לכך השיב לו הרבי בשולי האיגרת שלפנינו מיום י"ז כסלו תשל"ז, שאכן הוא צודק בהערתו "וכמה פעמים עוררתי עד"ז את העורכים שי' (ועוד ידי נטוי') – ולע"ע פעלה במקצת. וקשה אפהאלטן פון קאכן זיך אין חסידות, קשה  "גם" להמגביל".

4_426

הרבי מגדיר את ייעודו ומגמתו של ס' הערכים שהוא "בכדי להגדיל הפצת המעינות חוצה", ואין לעכב את הופעת הספר "לעידן ועידנים" וק"ל.

***

בפתק שלפנינו ציין הרבי רשימת עסקני אנ"ש – כנראה על מנת לשלוח אליהם מכתבי ברכת 'שנה טובה' – וראש וראשון להם מופיע שם משפחתו של הגרש"י.

1_615

כ"א באדר א' תשס"ח
הרב זווין מתוועד עם אנ"ש בירושלים
הרב זווין מתוועד עם אנ"ש בירושלים
 
 
 
הגרש"י זווין זצ"ל נואם בטקס חגיגות עשרים שנה לכפר חב"ד, בשנת תשכ"ט. מימין: הנשיא שז"ר.
הגרש"י זווין זצ"ל נואם בטקס חגיגות עשרים שנה לכפר חב"ד, בשנת תשכ"ט. מימין: הנשיא שז"ר.
 
התוועדות חסידית בהשתתפות ראשי חב"ד בארה"ק. נראים בתמונה: הרב שנ"ז גורליק, הרב שאול דב זיסלין, הרב שלמה יוסף זווין ע"ה ואחרים
התוועדות חסידית בהשתתפות ראשי חב"ד בארה"ק. נראים בתמונה: הרב שנ"ז גורליק, הרב שאול דב זיסלין, הרב שלמה יוסף זווין ע"ה ואחרים
 
הגב לכתבה

תגובות
11
1. Mendel @ 7 weeks old
אביו הי' חסיד קאפוסט, וכך שבתקופה שהרבי הקודם פעל למען יהדות רוסי'ה הם התקרבולחב"ד דווקא
כ"ב באדר א' תשס"ח
2. הוא היה ליובאוויטשער? כנראה שלא !
השמועות מספרות כי הוא היה קאפוסטער, ומלבד זאת גם נוטה לדיעות 'ציוניות'.

לכו ותראו אם היה קשר אישי אמיתי בין גדולי החסידים בארץ אליו. הקשר היה רק כלפי חוץ באירועים וכדו', אבל לא היו קשרים אישיים וד"ל.
כ"ב באדר א' תשס"ח
3. מתוך דברי הרב הלפרין
"יצויין כי למרות שמשפחתו היתה קשורה לאדמו"ר מבוברויסק, מחבר ספר "שמן למאור", והרב זוין עצמו למד בישיבתו, הרי מכיוון שאביו ציווה עליו לקבוע את מקום תפילתו בבית-המדרש החב"די, ובשלב מאוחר יותר - כל חסידי חב"ד כבר השתלבו בחצר המרכזית והפעילה ביותר בנשיאותו של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב ולאחר ייסודה של ישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש - התקשר הרב זוין בגלוי לאדמו"רי ליובאוויטש"
כ"ב באדר א' תשס"ח
4. עעעעעעעעע
לא יודע ליובאוויטשער או לא, הוא הי' יהודי ענק, מגדולי ישראל ממש בדורות האחרונים, ולא המרה אפילו פעם אחת את דעת הרבי.

לצערנו, הרבה ליובאוויטשער גיזעים לא תמיד צייתו, אבל ה"קאפוסטער" הזה כן ציית!!!
כ"ב באדר א' תשס"ח
5. ל2
תראה, אני יודע שהרבי מאד קירב אותו , ואני מאחל לך שיהי' לך מכתבים כאלו...
ובנוגע לדעותיו..מה רצית שיהי' צדיק גמור
כ"ב באדר א' תשס"ח
6. כמה הערות
א. אהלי שם זה לא ספר רק על רבני רוסיה אלא על רבני רוסיה אירופה כולה וגם קצת מהמזרח.

ב גם אחרי שהרב זווין כתב את ספרו (שלא הוסיף לו הרבה כבוד...) סיפורי חסידים עדין אין חותם האמת טבוע עליהם ומידי 'סיפורי חסידים' לא יצאו... כמובן.

ויעיד על כך מכתבו של הרבי אליו בו הוא מעררו על דברים שבלתי ניתנים להאמר המופיעים בספר.

ג. הרב זווין לא היה חסיד במובן הרגיל של המילה כמו שמתאים אותו כאן, הוא לא קיבל את דעתו של הרבי בענין הלאומיות והציונות וגם בדברי הלכה לא חת מהלתוכח עם הרבי, דבר שכמובן אינו אופייני לחסיד. (ידוע פולמוסו עם הרבי על ענין דרך רחוקה בפסח שני).

מן הראוי היה להזכיר את ספרו 'לתורה ולמועדים' הכולל רעיונות שהיה נושא מידי שבת בס"ג בביתו (נכחתי שם כמה פעמים, ווהוא היה אוכל כמובן פת וכו' כדעתו הבהירה של אדמוה"ז בשו"ע שלו) רוח חב"ד היתה חופפת על הרעיונות כולם ופעמים הרבה היה מביאר מדברי הרב בתורה אור ועוד.

ספרו 'לאור ההלכה' גם הוא פנינת חן בשדה ההלכה. שפה נעימה ועיון בהיר.

דרך אגב את הביקורות שלו על הספרים שכונסו אחרי זה בספרים וסופרים הוא היה כותב בעיתון הצופה. ומצאתי פעם שהגאון ר' איסר זלמן מלצר במילואים לאבן האזל הל' פסולי המוקדשין כותב 'והגרש"י זעווין בביקרות השבועית כתב להעיר...'.

יש עוד הרבה מה להוסיף ולכתוב ועוד חזול"מ.
כ"ב באדר א' תשס"ח
7. האמת
אין חולק שהרב לא הי' "חסיד ומקושר" במובן המקובל היום.

אבל הוא בהחלט לא המרה לפועל, אף פעם את דעתו של הרבי.

התווכח, כן, אבל בנוגע לפועל אף פעם לא.

מי שיודע, גם חסידים מקושרים באמת, בדורות הקודמים כן ידעו להתווכח.
כ"ג באדר א' תשס"ח
8. "גזע זה עמוק באדמה"
יש כמה וכמה סיפורים חשאים שהרבי אמר לכמה נציגים מצא''ח אשר בירושלים (כגון הרה''ח חנוך גליצנשטיין, אפרים וולף)
שמוכיחים שהיה קשר [לפי לשונך בין 'גדולי החסידים'] להרב זווין וכן ממכתבים שהרבי שלח לרב זווין [והוא היה יותר ליובאויטשער ממך כנראה] וע''ז א' המשפיעים אומר:
"גזע זה עמוק באדמה"
כ"ג באדר א' תשס"ח
9. ל - 8 "שפת אמת תיכון לעד"
אתה צודק ב - 100% הן בנוגע 'להרב זווין' והן בנוגע 'לגזע'

כ"ה באדר א' תשס"ח
10. האם אתה מקושר כמוני?
כשאני רוצה לראות מקושר אני הולך להסתכל במראה (ראי בלע"ז)
האם אתה כמוני
כ"ה באדר א' תשס"ח
11. דמות מופת הרה"ג רש"י זוין
הגאון,הצדיק,החסיד רש"י זוין,הוכר בעולם היהודי כאחד מגדולי וגאוני התורה של הדור.הערכה והערצה כלפיו הייתה מכל גדולי ישראל.קשר יחיד ומיוחד היה לו עם נשיא דורינו-הרבי,ויעידו על כך גם אין ספור המכתבים(והתארים שהכתירו הרבי).
כ"ט בסיון תשס"ט