האם הסיפור מופיע ב"דיעדושקא"?
אם לא, יתכן ורז"ו כבר חקר ומצא שלהד"מ.

האורח מארה"ב ששקע בבוץ שיקר?
מה קורה כאן?
ניסו לשאול את גב' הורביץ?
הלא יש הרבה מעשים מהרבי מעבר לכל דמיון - ואמיתיים!

היא רק לא יודעת להבחין בין דמיון למציאות...

מקור בלתי מהימן. מהיכרות.

מי זה הסיטיט דפרטמנט שהתקשר לאמריקאים זה נכון שהוא עבד אצל הרבי והיה עושה בשבילו שלוחויות אלומות ובכלל אמרו לי שהוא היה קשור לבנמין קליין שהיה איש הקשר שלו למוסד והוא היה מפעיל מרגלים של הרבי במאחורי מסך הברזל.
סיפור מדהים.
הרבי אין כמוך אוהבים אותך.

לראשונה התפרסם הראשון בבית משיח. אני לא זוכר באיזה גליון, אבל אני זוכר היטב שהמערכת הסתייגה מאמיתות הסיפור.
הסופר הנכבד השמיט כמובן את ההסתייגות...

אחרי קריאת הפרק הקודם הזדרזתי ורכשתי את הספר.
התפלאתי למצוא בו לפחות פעמיים את הביטוי "מהון להון", כאילו זה ביטוי למהדרין בלה"ק.
אבל זה ביטוי בלשון הערבית...
אולי מישהו מכיר את בעל המחבר ויכול לשאול אותו מה קורה פה?

"האורח מארה"ב ששקע בבוץ שיקר"?!
ראיתם מימיכם אמריקאי שמוציא דבר שקר מפיו?...
:-)

אין להביא ראי' מזה שהרבי שאל אודות מה שקרה בביהכנ"ס שם, שהרי אפשר לומר שרצה לשמוע בפרטות עליהם מתוך חיבה להם (וע"ד משארז"ל ש"מתוך חיבתן של ישראל לפני הקב"ה מונה אותן בכל שעה", וצדיקים דומים לבוראם).

מה בדיוק הבעיה. הסיפור מופיע עם מקור, כך שמי שרוצה יאמין, ומי שלא - לא! אם למחבר של הספר הגיע כזה סיפור - מדוע שלא יפרסמו? ובכל מקרה, מדוע להדפיס את כל הספר באינטרנט, האם לא יותר פשוט לרכוש אותו?
בקשר למחבר - זיגלבוים, ובכלל כל הספרים והסיפורים מהז'אנר הזה דהיינו ה"מעובדים" (כגון ר. פרידמן ודומיהם בעיתונות החב"דית והחרדית), כנראה צריך להבחין בין גוף המעשה ל"תוספות הספרותיות" של הסופר, ולכן ספרים כאלה לא יכולים להיות מקור, בניגוד לספרי זכרונות ורשימות של חסידים שעניינם למסור דברים כהוויתם. כאן אולי אפשר לומר שיכולות להיות תוספות של המספרת מצפת, ולפניה של בעל המעשה שאולי גם לא זכר כל פרט, כך שקשה לדעת מה בדיוק שייך לגרעין הסיפור, ומה הוא בבחינת תוספת, אך למאי נפקא מינה? האם מסיפור זה לומדים משהו מלבד העובדה כי לרבי יש רוה"ק והוא מחולל מופתים - ידוע, הרבי שלח שליחים והשתמש בנוסעים לבריה"מ - גם ידוע, ואכפת לו מכל מה שקורה שם - גם ידוע. אז מה הסיפור?
אני אישית קורא סיפורים כאלה כ'ספרות ברוח חסידית' אך לא יעלה בדעתי, כמו גם בדעתם של כותבי העיתים (כמו עמיתיו לעתון של המחבר) להסתמך על זה כמקור.
בכל מקרה - המחבר לא המציא את הספור, שלא כפי ש(לטענתו של בעל המדור) קרה עם סיפור ה"בן החמישי" וכיו"ב

לתגובה 11 - אתה מחזיר אותנו לדיון (בהקדמה לגלגולי הסיפורים) האם מותר לטפח אמונת צדיקים באמצעות סיפורים בדויים שגם המחבר יודע שאינם אמת.

אני מודה לאחד הגולשים שסיפק לי את המידע הבא:
מ' זיגלבוים פירסם את הסיפור לראשונה בגליון 250 של ב"מ, כפי שהוא עצמו שמע אותו מפיה של הגב' ר' הורביץ מצפת.
בסיום הסיפור נדפסה "הערת המערכת": כל נסיונותינו לאתר את בעל המעשה - עלו בתוהו. אי לכך - ובשל השנים הרבות שחלפו מאז סיפור המעשה - ייתכן ונפלו אי-דיוקים בסיפור. עכ"ל.
כל מלה נוספת מיותרת.

לסיפור הבא יש ודאי פחות מקורות מאשר כל הסיפורים שפרכת עד היום:

שמעתי מחבר טוב ששמע מחבר אחר שלו חסיד חב"ד סיפור אודות הרבי מליובויטש זצוק"ל שבעת שהיה על ציון חמיו נאמר לו שיפסיק לאלתר את כל פעולותיו בעניין המשיח כי לא פעל בכך מאומה.
כאשר שב הרבי מהציון ביקש מעוזריו הקרובים לפקסס לכל הבתי חב"ד בעולם לרדת מעניין המשיחיות ולא לעסוק בכך יותר ולתלות את הפקס על הקיר בבית חב"ד.
הפקסים הבודדים שנשלחו לא נתלו באף מקום והפעולה הזאת הופסקה בעקבות לחץ העוזרים והמקורבים שראו בכך מניעות משמים שיש להתגבר עליהם בכל עוז וגזרו חשאיות מוחלטת על כל הסיפור.
שבוע לאחר מכן כשביקר הרבי שוב בציון חמיו קיבל את האירוע ומכאן והלאה הדברים ידועים.

על פי כל שיטות החקירה דבפרקים הקודמים (איך אף אחד לא שמע? איך לא התפרסם? וכו') מה יש לומר על סיפור זה?

מה לא הבנת?

העובדה שסופר מוכשר זה הדפיס בספרו סיפורים המזוייפים מתוכם מוכיחה אחת משתיים: או שרמת המישכל שלו נמוכה כל כך שלא הבחין שאלה דברים המזוייפים מתוכם, או שהוא דוגל בשיטת העיתון שהוא עורך, כדברי הבישוף הנוצרי הידוע: אני מאמין בגלל שזה אבסורד, דאת אומרת, הוא חושב שמידת אבסורדיותו של סיפור רק מגבירה את מדריגת האמונה.

בין כך ובין כך אנו למדים מה עומד מאחורי אותו עיתון.

האמריקאי - הוא בעל המעשה.

את הורביץ, בטח שמצאו - אבל היא יכולה לפנטז סיפורים מכאן ועד צפת.

בכדי לאמת במשהו את המעשה - צריכים למצוא את בעל המעשה, והוא, האמריקאי...

אמנם אתה צפתי, אבל קצת הגיון...

בתגובתך ה-13, אתה מאשש למעשה שעיתון בית משיח מגלה אחריות ובגרות, וכשיש סיפור טוב שלא הצליחו לאמתו, לא היססו לסייג ולהבהיר - ומי שרוצה לקבל, שיקבל על דעתו בלבד.

אבל כותב הסיפור לא ראה לנכון להכניס הערה זו בספרו, והוא הרי העורך של הבית משיח...

מלבד זאת, הערת המערכת רק מדברת על אי דיוקים והזמן הרב שעבר, אבל זו הודאה במקצת שעליה אמרו רז"ל שבעצם רצה להודות בכל רק משתמט.

עכשיו, אחרי שכמעט בקונצנזוס רואים שהגולשים אינם מאמינים לסיפור המדומיין הזה, הגיע תורך לנתח את הסיפור כיד הלמדנות - החסידית הבריאה והטובה שלך.
יישר כח על כל הסידרה.

הוא לא חייב לפרסם את הפירכה לכל סיפור המופרך מצד עצמו ובלתי סביר באופן קיצוני.
(לענ"ד, עיקר הפירכה מצד הסברא, היא בעיתויו של הסיפור - בשנת תדש"ם כבר לא היו סיפורים שכאלה בבריה"מ. פירכה גדולה נוספת היא שאיש לא שמע פרטים על בעל המעשה, וכי למה זה הוא שותק?).

אבל חבל שהמדור הנפלא הזה מקדיש פרקים לסיפורים סרי טעם כגון זה הממלא את הפרק הנוכחי. שמו של המדור "סיפורים וגלגוליהם" מבטיח לגלות כיצד התגלגלו סיפורים ככדורי שלג, ממקורות בדיוניים ישנים או מש"י עגנון וכיוצא, אספו נפח ונופך עדי נקבעו כאבני חפץ אותנטיות ב"כתר המלכות" ואף נוספו להם "עדים נאמנים". בפרקים כאלה הפציע המדור בבשורה מדשנת עצם. וזהו באמת חידוש שרק מונדשיין יכול - למצוא את המקורות הראשוניים לסיפורים המתגלגלים ולהוכיח את הפלגיאט. אבל בשביל פרק כגון הנוכחי, לא צריך את מונדשיין. כל אחד יכול לעשות זאת.

תודה רבה לרב מונדשיין על פרסום הסיפור המדהים!

ואם כבר, אפשר בבקשה לסרוק את כל הספר "לספר מבראשית"?

לא מתאים לסרוק את כל הספר, מפני שיש שם שניים או שלושה סיפורים אמיתיים שאינם מתאימים למדור הזה.

אכן זה סיפור מדהים, כדוגמת הסיפורים שיוצאים לאור בשנים האחרונות ע"י סופרים חרדיים שיש להם כח דמיון מפותח.

קשר גורדי, בלתי הפיך, הצואה ודומיהם הם רק חלק קטן מהיבול של הסיפורים המדומינים שזיכו בהם את הנוער החרדי.

[ובדרך אגב, הסיפורים הנ"ל מדהימים הרבה יותר, והם עוצמתיים הרבה הרבה יותר, ומחבריהם ניחונו בכושר דמיון הרבה יותר מפותח, וסיפוריהם הם הרבה יותר מוצלחים]

אולם טענה אחת יש לי על יוצר הסיפור שב"לספר מבראשית", מילא המחברים הנ"ל שג"כ לקחו במרכז סיפוריהם אדם רוחני שיכבב בסיפור, - בכל זאת סיפור חרדי - אולם הם השתמשו לצורך כך באיזה צדיק נסתר, או באדמו"ר שהיה בעיר לובלין בעילום שם, או באיזה ראש ישיבה עלום וכדומה, אבל להשתמש לצורך סיפור דמיוני בשם הרבי, זה כבר חוצפה העוברת כל גבול, האם הרבי הוא מקדם מכירות של סיפורים דמיוניים, טפשיים וילדותיים.

הרי בסיפורים כאלה על הרבי אנו מורידים את רמת הסיפורי צדיקים לרמה של סיפורי אלף לילה ולילה, וחלילה שרק לא נגיע בגין כך למצב שגם כאשר נספר סיפור חסידי, אמיתי ואותנטי ג"כ לא יאמינו לזה.

חזק ואמץ הרב מונדשיין במלחמת קודש שלך נגד הפוגעים בקדושת סיפורי החסידים - האמיתיים - שלאורם התחנכו דורות של חסידים.

בשנת תשד"מ הרבי לא הי' ב770 בשעות הבוקר המוקדמות, כיון שיחידות כבר הפסיק בשנת תשמ"א, והי' מגיע ל770 לא קודם שעה 10 בבוקר.

למס' 25, הרי לא כתוב בסיפור שהיחידות היתה בשעה מוקדמת בבוקר, אלא בדרך לשדה תעופה בשעת בוקר מאוחרת, וגם לאחר ביקורו בברית המועצות רק כתוב שביקר בלילה, אבל לא כתוב שעה.

למס' 16 - הרי בסיפור כתוב שארז ורותי יצאו מביתם שבקרית מלאכי, ואתה אומר שהם גרים כבר שנים רבות בצפת.