ברית מלח ■ תובנות לפרשת ויקרא

מאמר שבועי חסידי ומעמיק, מלא בתובנות לחיים, מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס, המבוסס על תורתם של רבותינו נשיאנו על פרשת השבוע, מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
תובנות לפרשת ויקרא - ולא תשבית מלח - ברית אלוקיך" (ב', י"ג)

מקראה לחינוך: להקריב קרבן - לרקום ברית "מלח" עם החניך - הכיצד?
 
מדוע נבחר דווקא יסוד המלח, המינרל הגבישי והאורגני הזה - להוות את המאפיין לאמצעי הקושר ברית ביו רעים אהובים ונאמנים לנצח.. ואין זו אותה ברית הנכרתת בין הנשבעים אמונים זה לזה ורק לאחר תקופת מה - היא רפה, שוכחת ונעלמת...
 מהו, אפוא, סוד "המלח" המאבטח שברית זו תהא איתנה, שרירה וקיימת לעד, לעולם?

 אנו מוצאים אותה בתנאיה הנצחיים בספר במדבר, י"ח, י"ט, בפניית ה' לאהרון הכהן כי כל תרומות הקדשים שיעלה העם לה' - נותן ה' לאהרון ולבניו לברית מלח עולם: "ברית מלח "עולם" הוא לפני ה' לך ולזרעך איתך".

מהם האופי והמגמה של הברית הנקשרת בין המחנך והמושפע כפי שהיא מתגלמת ברעיון של "ההקרבה" והנלמדת אף מפרשתנו? "וכל קרבן מנחתך - במלח תמלח" (שם).

כדי שהנער יתנהל בשדות החינוך שלנו כשהוא חש מחושל ונינוח - אנו נזקקים למסוגלויות פלאיות המקרינות עוצמות חיים שוקקות בתוכינו - לעורר את לבו הרך, שיהא נאות מתוך רצונו החפשי... מתוך המרחבים והעצמאות האישיים שלו "להקריב" את נטיותיו הבלתי רצויות ולכפות אותם (אתכפיא)...

ואולי, אפילו נשכיל אי"ה להובילו להזדמנות פז עולמית והוא ישתוקק, אפילו, להפוך מאווים אלה שלו לאנרגיה שוקקת חיים של ממש - כי אז זכינו לכרות עימו "ברית מלח עולם", כך שכמו שכל איבר שמולחים - מהפכים אותו מכל כיווניו - כן יצור הילד מהפך - "אתהפכא" בחייו. הכיצד?

בדרכי החינוך הנאותות שלנו אנו מפעילים את יסוד המלח שבתוכינו. הוא המביא לפליטתו של הדם מהקרבן היות ובשרשו הוא אחראי לקו המדידה - בו מצטמצם האור האלוקי ביוצרו עולם פיסי והדבר מושך את יניקת החיצונים המקבלים תדמית של תאוותנות בהמית, אך המלח חולש עליהם ומביא לפליטת הדם - בדרך החינוך נעתקות אז כמו הדם ו"נפלטות" ונידחות התכונות הבהמיות של רתיחת דמיו למניעי שלילה...

ואולם, מדהים כי המלח שטעמו מר והנפש קצה בו כ"כ, הוא דווקא מעשיר מאוד והופך לערב כ"כ מזון שנטבל בו ושבלעדיו היה תפל וחסר כל טעם...

בעולמות הרוחניים משמש המלח בשל מידת הגבורה שבו דווקא מקור חיזוק למידת החסד שתימשך ותשפע מטה בעוצמה וטעמו בעליונים, אכן, ערב מאוד, אך בשל הרמות המקוריות הנעלות האלה והנשגבות מתפיסתנו החושית - אין הטעם הערב הזה נתפס בחושינו והוא מתקבל כמר מאוד ונפשנו קצה בו...

ואולם, דוקא כשמטבלים בו את המזון - נגלה הטעם הכמוס והנעלם במלח והמזון הנטבל בו נעשה אז ערב ביותר!
המלח גם משמש בעליונים כאחראי על קו המידה בשל מידת הגבורה הכובשת המאפיינת אותו. קו זה מצמצם את השפע הרוחני ביורדו מטה לעולם הגשמי, המוחשי והמוגבל.

ודווקא לכאן, לעולם המעשי - כשהאלוקות נגלמת בפורמט מצומצם וזעיר - נמשכים כוחות חיצוניים לינוק מהאור, היות והשפע האלוקי הזוהר בעליונים - אינו מאיים עליהם כאן בפורמט זעיר זה, ואולם, המלח מעפיל מעליהם ומשבית אותם והורסם! ולכן הוא משמש כסגולת מגן...

יש משהו בגישתנו בחינוך שנתפס כגון יסוד המלח הצורם והמר בחושיו הדלים של הנער... והוא, אומנם, קץ בכך, ואולם, דווקא גישה החלטית זו - מבטחת שנפשו של הילד תחוש לפתע, עוז ותתעורר להקריב, ואז היא תשתחרר מהמחדלים האוסרים אותו - בחינת דם הקרבן הנפלט ורוחו של הילד תתעשר מכך ויבוסם ויערב לו מאוד, בחינת הטעם העשיר שמגלה המלח במזון. איך?

גישה שהיא רכה ומתנהלת במידת החסד המדומה למים שהם קרים ולחים אך נטולי טעם ונטולי עוצמות - עשויה לקרוס בהקדם... היות והיא תביא עימה עצלות מה, וקור והיא תימנע מכל צעד יצירתי לפעול... לשנות ולהתקדם באופן נחוש ועקבי!
לעומת זאת גישה המתגלמת בתדמית להרכבו של המלח הנוצר משריפת המים - היא תנועה המתנהלת מתוך גבורה שבחסד... מתוך אש גבורתית המביאה אולי לכיווצין של המים - בחינת התבטלותו של החניך.... ולהערצה שלו אל המחנך ואל תנועה דוממת מתכווצת של קרבן - כאותו גביש של מלח שנוצר מהמים לאחר שהם יבשו ונתכווצו...

זוהי ברית, בה כובש המחנך את הלב ומייבש אותו בצמאון של מלח וערגה אליו והחניך שואף בבריתו הוא, להתחבר עם רוחו של המחנך והוא כולו קשב ותנועה בטלה ודוממת כמו אותו מלח דומם... שוקט!

התובנות האלה שמבקש המחנך להחדיר אל לבו של הילד הן בחינת הבינה הנמשכת לו מהמחנך - המה הסוד הנעלם שבגבורת החסד... והם נמשכים במרץ ובעלץ ללא כל שמץ של עצלות... ללא כל זיק לקור אך מתוך רוח שוקקת שאינה נופלת ואינה נכנעת ונרפסת בשל מעכבים ומניעות מבית ומחוץ...

יש כאן התלהבות של רשפי אש ותשוקה לחנך מתוך אהבה רוחשת והיא גלויה ומוחשת...

והתובנות האלה במקור השרש המחיה אותם והמעניק להם שגשוג וצמיחה - נעוצים העמק בתורת הקבלה... בפנימיות התורה...בתורת החסידות...

וכשהן נמשכות במידת הגבורה שבחסד  - הן אופפות את האדם ומקנות לו את התחושה הבוגרת המתבטלת והחיה... והחשה והטועמת את הסוד הערב שבחיים. הם מעשירים! מחיים! משיבי נפש! מצמיחים! אשרינו!

אולם השפע הגבורתי והחם הזה - עובר את המידה השגרתית אליה מסכין (רגיל) הנער והוא נתפס אצלו במשל של בחינת "קשים מזונותיו של האדם" וכמשל "היד החזקה" המביעים עד כמה קשה להמשיך עולם של מזון מתוכי העולמות הרוחניים בשל הפער האדיר החוצץ בינותם ולכן נזקקים ליד קשה וחזקה לגבור על האתגר הזה...

כן קשה היא מלאכת ההתמודדות של החינוך בהחדרת תובנות של אור עילאי ורוחני זה ללב הילד השרוי בעולם של חומר בו שוקקת רתיחה עזה של דמים לתאוותנות ונזקקים למידה של גבורה של חסד כדי שערכים רוחניים ונעלים אלה, אכן, יתפסו בחינת "בינה" ויקלטו בלב הרגיש של הנער.

ואכן, הצורה הקרה והדוממת במידת החסד גרידא, בה מתנהלים מחנכים שונים במשגה טוטאלי ובטעות נכזבת כדי לא להעמיס ולא להיות, כביכול, נטל כבד על לב הנער וגישתם נעשית אז קרה כאותם מים קרים ולחים נטולי טעם..

למרבה הצער, לא ישכילו למשוך את לבו של הילד ולא יעוררוהו בקשב וצמאון. נוהל בלתי ראוי מעין זה לא יחיה בו ערכים נעלים ונשגבים. במידת החסד לבדה - יאבדו תוכנות אלה בדרך בה מבקש המחנך לגעת בלב הנער. ולא יקלטו בו, חלילה, כלל!

ורק באופי של גבורה שבחסד, כשהמחנך מביע את רחשי האהבה הגבורתית שבו בהחלטיות ובהתלהבות של רשפי אש של אהבה בוערת - ישכיל לקשור ברית מלח עם הילד והיא שתגרום בו יובש וצמאון ותחושות של הערצה למחנך הדגול ועימם יבואו השלכות ברוכות של יכולות לריכוז וקשב, ציות ומשמעת.

והגבורה הזו שבחסד, מעלימה בקרבה על הטעם הערב הטמון בה, כגון הטעם הערב במלח הטמון ונעלם בו בעולמותיו הרוחניים ורק בבערת המים נוצר המלח היות ובשריפת המים נעלמים המים ומתרכזים להם גרגרי מלח כתמצית של טעם ערב מאוד שהם מעניקים למזון.  

וזוהי הסיבה שאנו מניחים מלח על השולחן בתור סגולה לעורר את מידת הגבורה שבחסד האלוקית - להמשיך אלינו ב"יד החזקה" ולמרות ש "קשים מזונותיו של האדם" שפע גשמי מהעולמות הרוחניים, דבר שהוא קשה ואינו מובן מאליו ונזקק לעוצמה רבה להמשיך את החסד בחינת ההמלח - הגבורה שבחסד.

ואז נגלה הטעם הערב והחסד השופע בברכות כל טוב, ואז מידת החסד הטמונה במלח - בחינת המים שבו, מרעננים, מצמיחים ומבסמים את החניך (שידע להשבית ולכפות את התחושה השאננה שבו בחינת תענוגי ההבל הנעוצים ביסוד המים שבו והמעלימים ההדר והזיו שבתמצית המלח).

ועונג זה שאנו מעניקים לילד בחינוך של ברית מלח הוא אדיר כ"כ, מרווה ומשיב נפש. זוהי המחוייבות שלנו לחניכינו לעולם!

פרפראות:
ומתוך תנועה של חיריק בתחתית האותיות - נוביל את הילד לעטרת... לכתר לתנועה של חולם (מלח) ומשם תימשך אליו המחילה (מלח) אהבה והחמלה (מלח) ואילו יהוו מקור להחלמה (מלח) עבורו ולחיזוקו!

זוהי עבודת הספן -המלח (מלח) המכה במשוטים ומסיר מחדלים הנערמים על דרכו של האדם בבקשו להתקדם אל חיים תכניים... בעלי משמעות ותובנות מעמיקות והספן (המלח) הופך גלים אלה, משבית אותם וסולל נתיבות בימים!

(עפ"י לקוטי תורה לאדמור הזקן פרשת ויקרא "ולא תשבית מלח" ועפ"י סדר תפילות מכל השנה לאדמור הזקן שער ברכת המזון  דף ק"א עמ' ג', ועפ"י מאמרי האדמור האמצעי ויקרא "לא תשבית מלח" ועפ"י ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק - ערך מלח) 
כ"ו באדר תשע"ח