חב"ד והבחירות המקומיות
חב"ד והבחירות המקומיות
לדאוג לכל הכיכרות / לקראת הבחירות המקומיות

מי אנחנו? צבאות השם, תפקידנו להילחם. מי אנחנו לא? קהילת אנשים. משפחות, ילדים, מוסדות ● הזמן קצר והמלאכה מרובה והפועלים עדיין לא החליטו אם הם שולחים נציג לעירייה או לא. כל ארבע שנים הם מתווכחים על זה מחדש ● להתערב בפוליטיקה - אסור. אבל בחירות עירוניות, זה לא באמת פוליטיקה ● פתאום אנחנו כמו כולם. שבט בעם ישראל שמחפש לו שבט-אח לסגור איתו דיל ולהקים מפלגה. קהילה יהודית כשרה שבסך הכול רוצה שגם לה יהיה נציג בעירייה. או שאסור. כי צריך להביא את המשיח ואין זמן להתעסק בזוטות ● מנדי גרוזמן שמע שני חסידים דנים האם ראוי שחב"ד תהווה חלק ממערכת הבחירות המקומיות והבין: הויכוח הוא האם יש זמן לדאוג לכל הכיכרות ● לקריאת הטור
מנדי גרוזמן

מי אנחנו? צבאות השם, תפקידנו להילחם, ביצר הרע, וכך נקרב את הגאולה. כל קעמפיסט מתחיל יודע זאת. שלום, מדברים מחב"ד. נעים להכיר. האמת, התכלית, המטרה. דור השביעי, ננס על גבי ענק, אחרון לגלות וראשון לגאולה. מוזמנים לעשות אצלנו שבת.

מי אנחנו לא? קהילת אנשים. משפחות, ילדים, מוסדות. שכונה, בית כנסת, מקווה ותלמוד תורה. ורב שימסור שיעורים. גן משחקים ורחובות נקיים. אגב, בכיכר השנייה, אחרי שעוברים את המכולת, התמרור נפל וזו ממש סכנה. חייבים לעדכן את העירייה שתבוא לטפל.

אבל למי יש זמן. כי בכיכר השלישית, אחרי הדואר, מעבר לגבולות שכונת חב"ד, יש בית ספר ממלכתי. כל צהריים המוני נערים מסיימים את הלימודים ומתחילים לשוטט. חייבים להקים שם איזה דוכן תפילין או אפילו לארגן להם פעילות במתנ"ס ממול.

השאלה היא במה לטפל קודם. בכיכר השנייה או בכיכר השלישית. בקהילה או בתנועה. כי הזמן קצר והמלאכה מרובה והפועלים עדיין לא החליטו אם הם שולחים נציג לעירייה או לא.

והם גם לא יחליטו. הם אף פעם לא יחליטו. כל ארבע שנים הם יתווכחו על זה מחדש.

העיקרון המוסכם על כולם הוא שאסור להתערב בפוליטיקה. זאת ברור. להתערב משמעו – להיבחר. כי לבחור חייבים. הפער בין החובה הקדושה להשתתף בבחירות לבין האיסור המוחלט להעמיד את עצמנו לבחירה – הפער הזה מספר את כל הסיפור החב"די. להשפיע צריך ובכל הכוח. יש דלת - נכנסים. או קופצים דרך החלון. יש עולם וצריך להפוך אותו לדירה בתחתונים. תביא טוריה, תביא מלט, תביא לבנים – רק תבנה. אם הפתק בקלפי יכול לסייע אז למה לא. אבל להעמיד את עצמנו לבחירה? אין צורך. הנשמות שלנו כבר נבחרו וזה מספיק. חב"ד לא מבקשת אישור של אף אחד. ישחקו נא הנערים לפנינו במשחק הדמוקרטי. אנחנו נבוא ונניח להם תפילין.

אבל בחירות עירוניות בסך הכל, זה לא באמת פוליטיקה, רק קצת מרפקים בשביל לסגור מרפסת ולהרחיב את החיידר. או שלא.

ופתאום אנחנו כמו כולם. עוד שבט בעם ישראל שמחפש לו שבט-אח לסגור איתו דיל ולהקים מפלגה. פתאום גם אנחנו בני תמותה שחייבים שותף ותמיכה בשביל לרוץ קדימה. בתוך כל הבוקה ומבולקה הזו מימדינו מצטמצמים ואנו נהפכים לקהילה יהודית כשרה שבסך הכול רוצה שגם לה יהיה נציג בעירייה.

לא. בשום פנים ואופן לא. לא יקום ולא יהיה. תנועת חב"ד צריכה להביא את המשיח ולא להתעסק בזוטות. צריך תקציב למקווה? אז נלך למקווה של הוסיאטין. שום דבר לא יקרה. הוא חם ונקי ועולה רק 5 שקל. צריך בית כנסת? נתרום קצת 'תהילת השם' לבית כנסת שלהם ונתפלל יחד איתם. לא מתים מזה.

אבל צריך 'בור על גבי בור' ו'חדר שני' בבית כנסת. את זה עדיין אין שם. בעיה. אולי בכל זאת נשלח איזה חברמ'ן לעירייה שיארגן מה שצריך.

כי אולי כדאי שיהיה לנו עולם קטן משלנו לפני שנוכל להפוך את העולם שלהם.

(הערה: בימים אלו מתנהל שיח ברחוב החב"די האם ראוי להוות חלק ממערכת הבחירות העירוניות. קטונתי מלהכריע. רק רציתי להציג את שתי הגישות שלדעתי עמדו בבסיס דברי שני החסידים שקיימו ויכוח סוער היום בין מנחה למעריב).

ד' בחשוון תשע"ד