בסיום השיעור בחסידות שנערך אמש ב-770, ביקשו תלמידי התמימים מה'חוזר' הרב יואל כהן לדבר על י"ג אייר - יום היארצייט של אח הרבי ר' ישראל אריה לייב ע"ה.

ר' יואל סיפר שני סיפורים מהותיים, כלשונו מתקופת צעירותו של ר' ישראל ארי' לייב. פעם שמע אחיו של הרבי מהרבי מאמר דא"ח שאמר הרבי הריי"ץ בלניגרד. החסידים התפעלו מאוד מהחידושים שנאמרו במאמר, אך אחיו של הרבי נותר כתמיד.

כעבור זמן נאמר עוד מאמר חסידות, ור' ישראל ארי' לייב יצא מכליו מהתלהבות. הוא מיהר לומר 'לחיים' והסביר לחסידים בהרחבה ובבהירות מופלאה את ההפלאה - באין ערוך - של המאמר הנוכחי. כשסיים - החל לנגן ולהרהר בלא להוציא הגה כל אותו הלילה. ר' יואל הדגיש את ה'הרגש' החסידי בצורך באמירת לחיים מרוב התפעלות על מאמר דא"ח.

•

היה נוהג להכנס לפרקים ליחידות אצל הרבי הריי"ץ, ומידי פעם שאל ביאורים בדא"ח. פעם התעוררה בו קושיה גדולה, אולם הרבי נמנע מלתרץ לו באומרו שזה לא שייך אליו. הוא יצא שבור מן היחידות ופרץ בבכי.

 כעבור זמן נכנס בשנית, אולם כחסיד לא שאל את השאלה הקודמת. כאן הרבי פנה אליו מיוזמתו ותירץ לו על השאלה הקודמת בפרוטרוט. ר' ישאל ארי' לייב הסביר אז לחסידים שכדי לקבל את ההסבר, היה עליו להיות 'לב נשבר', וזה נפעל בפעם הקודמת..