בנו של המשפיע הרב וועלוול קסלמן ע"ה בטור אישי ומרגש: "אבא, ברכני!" / שלמה-חיים קסלמן

"עוד שנה חלפה וזיכני הקב"ה שוב לציין השבוע - בכ"ד בניסן את יום הולדתי. מזל טוב! ● לכאורה, עוד "יום טוב שגרתי", כמוהו ציינתי לא מעט, לאוי"ט. אבל טאטע! זו מסורת מקודשת עבורי, בכל שנה בתאריך זה להיכנס הביתה ולגשת לחלות פניך המאירות, לברך ולהתברך. והנה פתאום בא יום הולדת שונה, שונה לגמרי. אבא לא שם"... ● איש החינוך ר' שלמה-חיים קסלמן מכפר חב"ד משתף את גולשי 'שטורעם' בטור אישי שכתב לבני משפחתו לרגל יום הולדתו ● לטור המלא >>>
ר' שלמה-חיים קסלמן

עוד שנה חלפה וזיכני הקב"ה שוב לציין השבוע - בכ"ד בניסן את יום הולדתי. מזל טוב!

לכאורה, עוד "יום טוב שגרתי", כמוהו ציינתי לא מעט, לאוי"ט. אבל טאטע! זו מסורת מקודשת עבורי, בכל שנה בתאריך זה להיכנס הביתה ולגשת לחלות פניך המאירות, לברך ולהתברך. והנה פתאום בא יום הולדת שונה, שונה לגמרי. אבא לא שם - -

ראשית, אני בכל זאת נכנס כבכל שנה, וסמוך ובטוח שאבא מקדם אותי כמו תמיד, מברכני ברגש ובטוב לב. וכמובן שרגעים אלו מעוררים בי מחשבות שאת חלקם אנסה לחלוק עמכם, משפחה יקרה.

אינה דומה שמיעה לראיה זה המשפט שהכי הכי מתאים לאבא זיידי היקר שלנו: די בעצם ראיית פניו בכדי שיהיה פשוט וברור מהו חסיד, מהו ביטול, מהו עובד, מהו מקושר.
 
‌את הסיפור הבא שמעתי מספר פעמים ואני רוצה לספר אותו כפי ששמעתי אותו: היה זה במהלך סעודת ליל שבת שגרתית עם אבא הכ"מ ותבדלחט"א אמא. השיחה התגלגלה ונסבו הדברים אודות הסבא הגדול ר' שלמה חיים. אמא העירה שהסבתא התבטאה אודות הסבא שהוא אהב תלמידיו יותר מאשר את ילדיו... אבא מקשיב ואז שאל, בדרכו האופינית ובתבונה: "זו מעלה או חיסרון?" - ולאחר הרהור נוסף הוסיף ואמר בפנים מאירות: זה שאדם אוהב את ילדיו - זהו טבע העולם. אך כאשר אדם מצליח להגיע לכך שאוהב את תלמידיו, עד כדי שניתן לומר שזו אהבה גדולה יותר מאהבת ילדיו שלו עצמו - זו עדות על עמל ויגיעה, על הרבה עבודה עצמית, על התמסרות עצומה למלאכת שמים עילאית זו של חינוך".
 
‌במידה רבה, אמנם הוא דיבר על אביו - אך ביטא בכך את התייחסותו שלו עצמו לעבודתו בעולם הזה. כי אבא עצמו זכה, בכל הליכותיו, להפוך לסמל של מי שמתענג מעצם עבודת השם, לא מתוצאה כזו או אחרת של העבודה והיגיעה.

●●●

'היום יום' של ג' אדר שני, יום הסתלקותו, מאיר במקצת את סדר העבודה של אבא. יום הפטירה היה יום ראשון לפרשת ויקרא, הפרשה שבמילה הפותחת יש א' זעירא, פרשת 'אדם כי יקריב'. אבא במשך כל חייו נהג באופן של "זעירא", הקריב והתקרב לה' ולרבי.

אבא לא דרש דברים שהוא לא יישם ועשה בעצמו. והאמת שהוא לא ביקש כלום בפיו - היתה זו פשוט עצם נוכחותו ומעשיו שלימדו אותך מה צריך לעשות, תבעו מכולנו לעשות יותר, הדריכו אותנו איך צריך לעשות - ולא מן הנמנע שבאהבתו היה גם "נותן לך על הראש" כשעשית.

ב'בית מנחם' היה חי יהודי בשם יוסף ל., שנפטר כמה ימים אחרי אבא. יהודי זה הפך את ביהמ"ד לביתו במשך תקופה ממושכת, ופעם אירע שעקב עניין בריאותי הוא היה צריך לעבור ניתוח. היות ונהגתי תמיד לדרוש בשלומו, הוא השיח את ליבו וסיפר לי על כך, כשהוא דואג מה יהיה אחרי הניתוח איך ישוב לבית הכנסת והאם בתנאי "מגוריו" יוכל להחלים. התחלתי לברר על בתי החלמה וכמה ימי החלמה מגיע לו מביטוח לאומי אחרי ניתוח, ואיכשהו יצא שסיפרתי על כך לאבא. מבלי לחשוב פעמיים אבא אמר לי שחמשה ימים הוא לוקח על עצמו וישלם! הביטוח-לאומי אישר לו עוד חמשה ימים ועוד יהודי יקר נענה ונתן לו עוד שלושה ימים ובסופו של דבר האיש זכה לכמעט שבועיים בבית החלמה לאחר הניתוח.

כאשר ר' יוסף שב לבית מנחם לאחר מכן, זה היה יום שישי ואני פוגש אותו, הוא לא היה במצב רוח טוב והוא התנפל עליי כאילו הייתי אשם בכל צרותיו ומכאוביו, קיבלתי ממנו "א גאנצע מי שברך". הייתי מדוכדך. לא הבנתי על מה ולמה זה ה"מזמור לתודה" שמגיע לי על טרחתי וכו',  אני הולך הביתה ופוגש את אבא הולך למקוה ואני מספר לו את העניין. אבא מביט עליי ואומר בפשטות: זכית, שלמה חיים, במצווה שלימה! הקב"ה נתן לך זכות מיוחדת. גם עשית וגם לא "התבזבז" טובת הנאה או תחושת גאווה מכך...

●●

אבא השתמש בכל דבר שראה או שמע לדרך בעבודת ה' לעצמו ועל הדרך אחרים למדו מאבא. לא שמעתי אותו אומר את המילים קשה לי, כואב לי, אין לי כח אלא תמיד מה שצריך לעשות עושים. כך למשל אם ר' יוסף לבנהרץ מגיע ואומר לו שצריך לעשות סיבוב בכפר לזכות יהודים בצדקה - אבא מיד קם והולך. ואם ר? שלום פלדמן מתקשר ואומר לו צריך לבקר את פלוני אז נוסעים לבקר בבית רפואה. עושים מה שצריך.

במשך השבעה שמענו על סיפורים שאבא עשה אין ספור טובות ליהודים, אם זה לשבת עם תלמיד שקשה לו בקריאה ולעזור לו, אם זה יהודי הזקוק לכל עזרה שהיא, לא צריך לבקש יותר אפילו דיברו על זה רק ברמז לידו זה מספיק.

אבא ניחן בחוש של להרגיש את הזולת ולעזור מתוך רגישות ושמירת סודיות מוחלטת על פרטיותו של השני. אבא לקח איתו הרבה סודות שלעולם לא נדע עליהם. אנשים שבאו לנחם קשה להם לספר הדברים עדיין חמים ואישיים כל כך ורק בקושי הצליחו להגיד אני חייב לאבא שלכם כל כך הרבה.

על שו"ע אבא לא היה מוותר אפילו בגיל מבוגר, על צומות, מידת חסידות מקווה כל יום אבא נלחם בכל הכוחות שלו כדי לא לפספס

זכות גדולה היתה לילדים שלי שספגו מעצם היותם בד? אמותיו של אבא כל יום. הם ראו את האמת שבו בפשטות. הבת שלי נכנסה ערב אחד כדי לתת לו ארוחת ערב, היא אומרת לו זיידי בבקשה יש אוכל במטבח בו לאכול אז הוא שואל אותה צריך לאכול?

אבא היה "כופר אמיתי" לעולם הזה. הוא ידע את העולם וצחק על העולם.

חילקו אצלי בבית גלידה והילדים שלי דיברו שזיידי לא אוכל גלידה; אמרתי להם גם אני לא אוכל את הגלידה הזו? אז הם אומרים לי: אבא, אתה לא אוהב את הגלידה הזו זיידי פשוט לא אוכל גלידה...
 
ככל שהיית לידו יותר יכלת לראות כמה הוא באמת הרבה יותר גבוה ממך. העולם אומר מה הבדל בין הר לשר - שר ככל שאתה מתקרב אתה מבין שהוא כמוך ואולי אפילו פחות. הר ככל שאתה מתקרב אתה רואה כמה הוא ממש ממש גבוה. אבא היה ממש גבוה ומורם - צנום בגופו אך ענק בנפשו, ענק ברוח וענק בכל התחומים.

חבל על דאבדין ולא משתכחין.

ובשבוע שבו מזלי גובר מאחל לכל משפחתי היקרה ולכלל אנ"ש שנת הצלחה, שמחה, שפע וכל טוב והעיקר התגלות הרבי תיכף ומיד ממש!

כ"ח בניסן תשע"ט