חוסן ההתלכדות ■ תובנות לפרשת תזריע-'החודש' ו'פרה'

מאמר שבועי תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס, המבוסס על תורתם של רבותינו נשיאינו זי"ע - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס

א) פרשת החודש:

כה מעיקה היא הציפיה בהתמודדות המרה של אלה המייחלים בצפור נפשם למשול... לעמוד בראש...

ולחוות כיצד הם נסחפים לשפל מחפיר בהתגרותם העיקשת שאינה חדלה ואינה מרפה...

ולתהות מהי, אכן, משמעותה העמוקה והתכנית של כוח מנהיגות והובלה...

הלבנה חשקה בעטרת ואולם דווקא היא כשהיא מתחדשת בראשיתו של החודש והיא נסתרת ויעלמת, דווקא אז היא מתגלמת בעוצמתה המזהרת.

וכשה' הצביע עליה בר"ח ניסן וציווה "כזה ראה וקדש" משה התקשה ולא הבין מאין היא שואבת את העוצמה הזו להתבטל... להיכנע... להיות מובלת?

וקושיה זו גם הטרידה אותו בהקשר לאישה, הכיצד היא עשויה להיות מונהגת ומובלת ע"י האיש שלה.

זוהי עוצמה! זהו קושי אדיר. הדבר דורש מהאדם הקרבה לשנות ולשבור את טבעו.

הקושי הזה התגלם בקריעת ים סוף, ומכאן ההקש  לקושי של זיווגו של האדם.

העוצמה הזו לגבור ולהיות מחושלים נובע מסודה של הנפש... מן המעמקים... מאותו כוח אלוקי הנמשך אליה בעתות של סגולה.

ר"ח ניסן הוא מועד בריאת העולם באופנו הנשמתי... הרוחני ויום זה ממשיך את העוצמות האדירות האלה לירח להיכנע!
האישה נבראה, אומנם לאחר האדם היות והיא היתה בחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה".

המחשבה האלוקית הזו היא הנשמה של החיים ומשם שואבת האישה את החיל הזה!

השמים אף הם נבראו בטרם הארץ, ואולם דווקא הארץ עלתה ראשית במחשבה האלוקית ומשם היא יונקת את העוצמה להיות נשפלת ורמוסה, אבל דווקא האדמה היא זו שמחיה ומכלכלת את יצורי העולם.

ולתוך העולם הגלותי, כשהצדק והיושר והאמת נסתרים פה ודומה כי דווקא אנשי הרשע אוחזים במושכות... ברסן, דווקא כאן נתאווה ה' שנבנה לו משכן. בית מקודש.

הכיצד? איכה נתנהל בינות אנשי הזמם והרשע?

ב) פרשת פרה
בבריאה של העולם החומרי צמצם ה' את אור הנצח במידת הגבורה שלו המאפיינת את השור שבמרכבה ומכאן הסוד לחושך ולהעלם והמניע ליניקה של חיצונים שועטים וזוממים לטרוף ולהשחית ואולם באפר של הפרה (נקבת השור) אנו מתנצחים על הטומאה ומפיצים קודש! אור! זריחה ועוצמות!

לתוכי האפר ממשיכים אזוב ותולעת שני המסמלים בטול וצניעות ואז ממש כמו שהתולעת מרקיבה בפיה עץ עבות, כן עם ישראל כשהוא מדומה לתולעת יעקוב בהתבטלותו ובמסירות נפשו הנחרפת, אזי הוא מרקיב בפסוקי התפילה שבפיו את החיצונים ואת זמם המשטמה שלהם.אמן.

פרק התפילה של "אנא בכוח" מגלם את הרעיון הזה בגמטריה של אותיותיו ובראשי התבות שלו, כדלהלן:

הגמטריה של ראשי התבות הבאים עולה על הגימטריה של המילה תולע 506 = 70+30+6+400   "אנא בכוח גדולת ימינך תתיר צרורה" 1+2+3+10+400+90= 506

ור"ת של המילים הממשיכות של "קבל רינת עמך שגבנו טהרנו נורא"

יוצרת את המילים "קרע שטן", בכך ניתן לגבור על כל אלה המבקשים לטרפד את התנהלותנו הזורמת והמאושרה בנתיבות שהנחו אותנו נשיאינו הקדושים.
 
ג) פרשת תזריע

"החוסן" והיכולת להתבטל ולהיכנע מגיעה לבטויה העוצמתי, כשהאחד נרתם ליעד שלו והוא דובק בה בנחישות.

המשמעות של יעד האיש והאישה מתגלמים בפרשת תזריע ובמדרש שהעולם דומה לאכסדרה, מעין פרוזדור,מעין מרפסת בה הקיר הצפוני אינו קיים ומניח לרוח הצפונית לפזר את קרני השמש היוקדות ולפזר את החום הבוער.

הצפון מסמל את צד הגבורה, משם חלילה, עשויה להיפתח הרעה היות ואין לה "גוף חוסם"! ואולם גם מהפתח הזה עשויה להימשך כוח של בינה החודרת לנימי הלב ומזרימה בהן רטט.

הרוח הצפונית היתה מניעה ופורטת על שבעת מיתרי הכינור של דוד... המה מהוים סמל לשבעת הרגשות שעשויים להיות מאובנים, קשוחים ועריצים ואולם כשנוגעת בהם נימה של בינה, הם מתפכחים ומתמזגים בינהם לנעימה כה ערבה.

הרוח הזו אינה מגיה לדרום היות והמחיצה חוסמת אותה ולכן קרני השמש מתמקדות שם ואין רוח שתפזר ותצנן אותן.

ואולם בניגודים האלה שבינותם הם הבונים את העולם הנפלא הזה הדומה לאכסדרה  ואת ההרמוניה המדהימה והשתלבותם הפלאית של האיש והאישה בעולמם הקטן.

בדרום המסמל את קו החסד והקור המצנן והמרגיע, ערבב ה' את מידת הגבורה ולכן חם שם כ"ב.  

הדרום מסמל את מידת החסד של האיש הקר המאופק הכובש ושולט ברגשותיו ולשם המשיך ה' את מידת הגבורה המתגלמת בדמות האישה הרגשית.

בצפון במידת הגבורה והחום האופיינית לאישה, ערבב ה' את מידת החסד ומניח לזרימה השל הרוח לצנן... להביא  את הנפש הצמאה לרוויה שלה.

זהו "החוסן" שלנו שמניע את ההתמזגות האדירה הזו ומשרת את "ההתלכדות" שסוד קיומה ותוקפה הנצחי מותנה ונעוץ בסוד העננוה, ההתבטלות והכבישה העצמית שלנו!

כ"ט באדר ב' תשע"ט