תרומה – מנורות שלמה ■ הפרשה החסידית

אדם יכול לחשוב שקיום 'יפוצו מעיינותיך חוצה' הוא מעבר לכוחותיו הרוחניים. אין בכוחו לדאוג לרווחתם הגשמית של תלמידי ישיבה שיהיה להם מה לאכול, לעזור להם שהם יוכלו לשבת בהרחבה סביב 'עשרה שולחנות', במקום להצטופף סביב 'שולחן אחד' ● הרב אלי וולף מגיש את פרשת השבוע החסידית על-פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הרב אלי וולף

בפרשת השבוע מורה התורה על הקמת המשכן ובניית כליו, כאשר בין כלי המשכן היו: המנורה ושולחן לחם הפנים.

בנוסף למנורה ולשולחן האלו שעמדו במשכן, מסופר בנביא כי שלמה המלך הציב בבית ראשון, עוד עשר מנורות ועוד עשרה שולחנות.

בספר דברי הימים (ב, פרק ד פסוקים ז-ח) מסופר: "ויעש את מנורות הזהב עשר כמשפטם, ויתן בהיכל חמש מימין וחמש משמאל. ויעש שולחנות עשרה וינח בהיכל, חמשה מימין וחמשה משמאל".

כמו כן בספר מלכים (א, פרק ז, פסוק מט) מסופר: "ואת המנורות חמש מימין וחמש משמאל, לפני הדביר, זהב סגור".

צורתם של המנורות והשולחנות הללו שעשה שלמה המלך, היו זהות למנורה והשולחן שעשה משה רבינו בימי המשכן, ולא זו בלבד שצורתם היתה זהה, אלא גם היו משתמשים בכל אותם אחד עשר מנורות ועשרה שולחנות שעשה שלמה המלך, לעבודת המקדש.

הדבר מפורש בדברי רש"י בפרשתינו (כה, ט) בביאורו על דברי הפסוק "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו, וכן תעשו", שמשמעות המילים "וכן תעשו", היא: "לדורות". ורש"י כותב: "אם יאבד אחד מן הכלים, או כשתעשו לי כלי בית עולמים, כגון שולחנות ומנורות .. שעשה שלמה - כתבנית אלו תעשו אותם".

כל אותם כלים שעשה שלמה המלך, הוא עשה אותם זהים לכלים שעשה משה, "כתבנית אלו תעשו אותם". לדברי רש"י, ההגיון מחייב, כיון שאלו מנורות ושולחנות השייכים לבית המקדש, אזי עליהם להיות דומים למקור. למה לעשותם בצורה אחרת ולא כמו כלי המקדש שהקב"ה הורה לעשות.

יתרה מזו, כיון שהקב"ה הוא זה שהורה ליצור את כל אותם כלים נוספים,"וכן תעשו – לדורות", לא מסתבר שהקב"ה ציווה לבנות אותם מבלי שיהיה בהם כל שימוש, לכן הסברה מחייבת שגם השתמשו בכלים אלו לעבודת המקדש.

*

בספר "מדרש הגדול" (תרומה כה, כג) כתוב, שתוספת המנורות והשולחנות הללו, אינם חלילה עבירה על ציווי התורה (דברים יג, א) "לא תוסף עליו" - אלא "כן היתה בידם מסורת מפי משה, שכשיבנו בית אבנים, יהיו בו עשר שולחנות, עשר מנורות .. וכן הוא אומר (דברי הימים א כח, יט) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל"

כמו כן רבנו בחיי כותב בפירושו לפרשת תרומה (כה, י): "הקב"ה מודיע למשה בהר, כי כשיבנו בית המקדש יעשו עשרה, והיו הדברים קבלה בידם עד שהגיע בנין בית המקדש ועשה שלמה כאשר היתה קבלה בידם".

לא זו בלבד שלא היה כל איסור בתוספת זו, אלא כמובא בחז"ל, גם השתמשו באותם מנורות ושולחנות כחלק מעבודת המקדש.

בברייתא של מלאכת המשכן (פרק ח, ופרק י) נאמר:"וכולן היו כשרים לעבודה". יתרה מכך, לא זו בלבד שהם "כשרים" וראויים לשימוש במקדש, אלא רבי יוסי ברבי יהודה אומר שם: "על כולם היה מסדר". השתמשו בכל אותם כלים ששלמה המלך בנה.

ישנה דעה שמשמעות המילים "על כולם" היא, "פעמים בזה ופעמים בזה", לפעמים היו משתמשים במנורה ובשולחן שעשה משה, ולפעמים היו משתמשים באלו שעשה שלמה, בשבת הראשונה היו משתמשים בשולחן שעשה משה, ובשבתות שלאחר מכן בשולחנות שעשה שלמה, אבל לדעה אחרת היו משתמשים בכולם כל הזמן, אלא שהיו משתמשים תחילה בזה שעשה משה רבינו, ולאחר מכן בכל אותם עשר מנורות ועשרה שולחנות שעשה שלמה.

*

במנורות ושולחנות אלו שעשה שלמה המלך, לכאורה כתוספת על הציווי למשה רבינו - יש הוראה נפלאה עבורנו:

מצד ההוראה של הקב"ה למשה רבינו, די היה במנורה אחת ובשולחן אחד, למרות זאת שלמה המלך הוסיף עוד עשר מנורות ועשרה שולחנות. התוספת שלו על ציוויו של הקב"ה, היא בדומה לקיום מצוות באופן של "לפנים משורת הדין". לא מסתפקים בקיום המצוות כפי שהקב"ה הורה, אלא מוסיפים על כך "לפנים משורת הדין".

ולמרות שזו רק הוספה, היא מקבלת את כל התוקף של עצם החיוב המקורי. מדליקים את המנורות האלו, מניחים את לחם הפנים על השולחנות האלו, ופועלים באמצעותם את כל ההמשכות שישנם במנורה ובשולחן שעשה משה רבינו. על ידי עשר המנורות, מעלים את שבעת סוגי הנשמות שבעם ישראל, ועל ידי עשרת השולחנות, ממשיכים שפע גשמי, פרנסה בהרחבה, לעולם הזה.

יתרה מזו, למרות ששולחנות ומנורות אלו היו זמניים, הם עמדו בהיכל רק בימי הבית ראשון, אך לא בימי הבית שני – בכל זאת הם מקבלים את כל התוקף והתוכן של המנורה והשולחן שעשה משה.

המסר מכך אלינו הוא: כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו דורש מכל אחד להפיץ את המעיינות חוצה, להפיץ את התורה והמצוות ליהודים שנמצאים במצב רוחני של "חוצה".

יכול מישהו לטעון שכיון שזהו חידוש של הדור האחרון, אזי אין צורך לעסוק בזה מתך חום והתלהבות כמו שיש בקיום המצוות של "שורת הדין". זו היא הוראה שהתחדשה בדור האחרון, יש לקיימה רק באופן של "לפנים משורת הדין", והיחס אליה יכול להיות שונה מזה של חיוב שמעיקר הדין.

אמנם יש לקיים הוראה זו, אבל לאו דווקא שיש לבצע אותה מתוך להט. אפשר לעשות אותה ללא חיות ומרץ.

אדם יכול לחשוב שקיום "יפוצו מעיינותיך חוצה" הוא מעבר לכוחותיו הרוחניים. אין לו את היכולת לצאת אל "החוצה" ולהאיר שם את נשמותיהם של ישראל, הוא לא צריך לצאת ולהדליק תוספת של "עשר מנורות". אין בכוחו לדאוג לרווחתם הגשמית של תלמידי ישיבה שיהיה להם מה לאכול, לעזור להם שהם יוכלו לשבת בהרחבה סביב "עשרה שולחנות", במקום להצטופף סביב "שולחן אחד".

יכול אדם לטעון, מה לי ולעיסוקים אלו. אני מונח בעניינים רוחניים, בנושאי "השמים ושמי השמים".

אמנם כיון שזו הוראה של נשיא דורנו, הוא יעסוק בזה מעט, אבל מנין לו שיש לעסוק בזה בחיות ובלהט?

סיפורם של מנורות ושולחנות שלמה באים ומורים לו, שלמרות שאלו דברים שהתחדשו בשלב מאוחר יותר, הם לא היו בימיו של משה רבינו - יש בהם את כל התוקף והתוכן של השולחן והמנורה שעשה משה רבינו.

כך גם כל הדברים שהתחדשו על ידי נשיא דורנו, למרות שאלו חידושים שלא היו בעבר - יש לעסוק בהם עם כל המרץ והחיות, כמו שעוסקים בכל עניני התורה והמצוות.

ובאשר לטענה שהוא מעדיף לעסוק בענינים רוחניים, בשגשוג עצמי, לעסוק ב"השמים ושמי השמים" – יש לשים לב לדברי הפסוק כולו.

שלמה המלך, החכם מכל אדם, אומר (מלכים א ח, כז): "השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אף כי הבית הזה". שלמה ידע מהי מעלת הרוחניות, ידע הוא היטב את משמעות העיסוק עם "השמים ושמי השמים" – והוא זה שקבע שלא על ידי כך ניתן להכיל את הקב"ה, "לא יכלכלוך". רק בנית הבית הגשמי, בית המקדש, דווקא על ידי העיסוק עם דברים גשמיים, "הבית הזה", תשרה השכינה.

רק על ידי העיסוק עם ענינים של מעשה בפועל, ענינים גשמיים, העיסוק עם ה"מטה", עם "יפוצו מעיינותך – חוצה", על ידי שמאירים את הנשמה של היהודי הנמצא במקום של "חוצה", עיסוקים של "הבית הזה", רק במקום זה שורה השכינה.

על ידי בניית משכן ומקדש אצל כל יהודי, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", שמשמעו הוא "בכל אחד ואחד מישראל", תשרה השכינה. דווקא על ידי העיסוק עם "יפוצו מעיינותיך חוצה", עם יהודים של "חוצה", כאלו שהם "הבית הזה", לא "השמים ושמי השמים", דווקא על ידי קיום ההוראה שהועברו לדור שלנו על ידי נשיא דורנו, הצבת "עשר מנורות ועשרה שולחנות" – נזכה ל"ושכנתי בתוכם".

(משיחת שבת תרומה תשמ"ג, והערה 46 בלקוטי שיחות חלק כ"א, עמוד 170)

ג' באדר א' תשע"ט