אע"פ שלא חטא - ישראל הוא

לפני שאנו מטכסים עצה כיצד לכבד את אלו, צריכים אנו ללמוד לחלוק כבוד ולהתאחד עם ידידינו • הרב יוסף יצחק חיטריק (עלה במחשבה)
הרב יוסף יצחק חיטריק


אף על פי שלא חטא - ישראל הוא.

את המשפט הזה שמעתי בפעם הראשונה ביום שני ז' תשרי תשכ"ה, מחוץ לביתה של הרבנית חנה ע"ה (1418 רחוב פרעזידענט), עת ביקר האדמו"ר מסאטמאר את הרבי בביקור ניחום אבלים.

בחוץ התגודדו בחורים מישיבת סאטמאר שהתלוו לביקור, ומטבע הדברים החלו וויכוחים בין התמימים לבין התלמידים מויליאמסבורג, בעניין הפצת המעיינות וקירוב יהודים לתורה ומצוות.

התמים אריה לייב קפלן ע"ה היה בין ראש המדברים. אני עמדתי בצידם והאזנתי לשיחתם, ושמעתי כיצד הוא חוזר בתוקף, כמה וכמה פעמים, את הסיסמה הנ"ל – 'אף על פי שלא חטא ...'.

אכן - אנו מרגישים מחויבים לקרב את אלו הנמצאים בחוץ, אך שכחנו כי גם לאלו הנמצאים כבר בפנים, אף להם יש חובה לכבד ולחב"ד.

כולם מדברים על אחדות. ואכן – דבר נחוץ. כולם מדברים כיצד יש לכבד את אלו הנמצאים מחוץ לתחום הדעות שלנו. ואכן נכון – חייבים לכבד גם את אלו שיש להם דעות אחרות ומנוגדות.

אכן.

אבל חייבים לכבד גם את אלו שמזדהים עמנו , הסוברים כמונו.

בא נתחיל לחנך את עצמנו לכבד את אלו ש... שאין לנו עימהם חילוקי דעות. כן וכן, את חברינו, את מורינו, ואת בני משפחתנו.

במה דברים אמורים? ולכך שלש דוגמאות:

א) השתתפתי לאחרונה בהתוועדות בבית כנסת חב"די.

כנהוג בהרבה קהילות מאנ"ש, חוזרים שיחה מהרבי, בתחילת הפארבריינגען. בבית כנסת זה מחזיק משפיע בישיבה את הזכות לחזור את השיחה מהרבי.

כהרגלו החל לחזור שיחה. באמצע חזרת השיחה, התרומם אחד מאנ"ש – ידידו (וחבר לדעותיו), מילא כוס יין והכריז "על כן בירך ...", תוך כדי שהוא מכריז, 'מישהו רוצה לשמוע קידוש', ועשה קידוש בקול רם.

ואני שואל הייתכן? האם לא מגיע לחברך קצת כבוד! אינני תוהה כעת על כבודו של הרבי שנרמס (רח"ל) ע"י קטיעת חזרת שיחתו הק'. אני תוהה היכן הכבוד המינימאלי לחבר שלך שהכין שיחה של הרבי, וחוזר אותה כעת בפני הקהל. מה יקרה אם תמתין עם הקידוש ההמוני שלך - עוד מספר דקות?

ב) בתקופה האחרונה הוזמנתי להתוועד בפני תלמידי ישיבה מסוימת, האמת היא שבתחילה סירבתי להתוועד (מסיבות שיתבהרו לקמן), אך לאחר מספר בקשות נעניתי להזמנה.

התחלתי את ההתוועדות עם סיפור חסידי. באמצע שיחתי, כאשר כולם מרוכזים לסיפור, נעמד אחד מהתמימים עם בקבוק משקה בידו, והחל לסובב בין התמימים לחלק להם משקה. תוך דקה איבדתי את הריכוז שלהם, ועיניהם החלה לעקוב אחר הפסיעות של 'שר המשקים'.

אני שואל, מה היה קורה אלמלא היית מחכה, ומחלק המשקה לאחר סיום שיחתי, לאחר מספר דקות נוספות?

המשכנו להתוועד. לא עברו עשר דקות ומכיסו של משפיע הישיבה, שישב לצידי, החל לזמזם ניגון חסידי. המשפיע מיהר לשלוף את הסלולארי שלו ויצא מההתוועדות (וחזר לאחר שעה וחצי).

סיימתי את השיחה הראשונה, ולמעלה משבעים אחוז של התמימים קמו והחלו להסתובב, זה בפלאפון, וזה לשיחת רעים עם ידידו וכו'. נשארו קומץ בחורים ליד השולחנות, ששוחחו אחד עם רעהו, והשירה נשמעה כתקליט מזייף.

התחלתי לדבר שנית, ונשמעה קריאת אזעקה לכול הבחורים לחזור לעמדותיהם. חלק גדול נענו לקריאה וחזרו. אך דא עקא, באמצע השיחה נכנס תמים 'פנים חדשות', שכנראה הגיע באותן שעות מחו"ל, ולמעלה ממחצית הבחורים שישבו באותה עת, קמו ברעש גדול וקיבלו את האורח בחיבוקים ונשיקות חסידיות, כראוי למפגש בין חסידים.

וההתוועדות? היא נשארה מיותמת עם המתוועד שלא ידע כיצד לברוח מהמערכה מרוב בושה.

ג) לעומת זאת, הוזמנתי לשאת דברים בפני תלמידי ישיבה שאיננה חסידית עדיין... ההתוועדות החלה לאחר הסדר שלהם ב10:30 בלילה, והיא הייתה 'רשות'. במהלך כל ההתוועדות, שארכה מספר שעות, הייתה דממה באולם. אף אחד לא נעמד באמצע, אף אחד לא יצא החוצה באמצע, אף אחד לא שוחח עם חבר, אף אחד לא דיבר בנייד שלו ולא נשלחו , אף אחד לא חילק לחיים ....

אני חושב, שלפני שאנו מטכסים עצה כיצד לכבד את אלו שאין דעותיהם שוות לדעותינו, צריכים אנו ללמוד לחלוק כבוד ולהתאחד עם ידידינו, אהובינו, ריעינו, ומורינו, אף אם דעותינו שווות, כי... אף על פי שלא חטא – ישראל הוא.

כ' בטבת תשס"ז
תגובות
14
1. !
כל מלה זהב!

אף שאלו שמתנהגים ככה לא עושים את זה מתוך רוע לב ח"ו.

רק ככה הורגלנו- והנהגה זו צריכה בדיקה ושינוי כמ"ש הרב חיטריק.
כ' בטבת תשס"ז
2. הרב חיטריק במיטבו
אכן הכותרת תואמת לתוכן. רק קצת יותר רקע לויכוח עם מלווי ר' יואל'יש, על מה נאמרה שם המימרא הזאת.
לגופו של ענין, הלוואי ויכנסו הדברים בלב הקוראים, ומותר להתנהג במענטשלאכקייט גם בינינו לבין עצמנו ולא רק כאשר אנחנו 'בתפקיד', לקרב מישהו לאנ"ש.
כ' בטבת תשס"ז
3. אליה וקוץ בה.
לכל לראש - תודה לרב חיטריק על המאמר. כשהרב חיטריק כותב - אני קורא, לא משנה מהו הנושא..

ולגופו של ענין: בסיפור השלישי מספר לנו הרב חיטריק על כך שבישיבה לא חסידית הקשיבו להתוועדות מתחילתה ועד סופה, אף אחד לא קם, אף אחד לא מדבר, הכול טוב ונחמד.

חוששני, שאולי פה טמון הכלב. אחרי הכול, בקהילות ובישיבות חב"ד, התוועדות היא דבר נורמלי, טבעי, לא 'אירוע מיוחד'. אותו עקרון גם בחזרת שיחה - כל שבת חוזרים שיחה, כל התוועדות חוזרים כמה שיחות, כל 'ערב' מתחיל בשיחה. שיחה, התוועדות, ושוב שיחה.

ומכיון שכך - התוועדות נהפכת לדבר 'זול', לא דבר שמצפים לו בכליון עינים, כמו בישיבות או במקומות שאינם חסידים לע"ע, שאצלם כל פעם שמדברים חסידות או חוזרים שיחה זה 'מרענן', שונה ומרתק. אנחנו (איני בטוח אם לצערנו או לשמחתנו) כבר הורגלנו בכגון דא, ואשר על כן, חסרה לנו ההתלהבות וההערכה בכל פעם מחדש.

זכורני כאשר למדתי בכפר חב"ד, הסדר היה שכל שבת היתה התוועדות. כל שבת עם משפיע אחר. בתחילת שנה בחורים עדיין מופיעים בצורה די קבועה. אך לאחר כמה שבועות, כאשר ההתוועדויות די חוזרות על עצמם, כמות הבחורים הולכת ופוחתת. דיברתי אז עם ר' זלמן גופין, סיפרתי לו על הענין, והוא הסכים עמי שאכן צריך 'לקצץ' קצת בהתוועדויות, להפוך אותם לדבר שמחכים לו, משהו מיוחד.

כמובן שצריך לשמור על הכבוד של המשפיע או של המתוועד, להיות 'מענטש', עם מעט טקט, לדעת מה לעשות ומתי, אך בכללות - ישנה אצלנו בעיה של 'זילות' השיחות וההתוועדויות.

אולי זו הסיבה שרק כשמשיח יבוא יקויים הייעוד – "ומלאה הארץ פארברענגעניש'ן את ה'".... קודם לכן אין העולם מסוגל להכיל ריבוי התוועדויות בכל שני וחמישי...
כ' בטבת תשס"ז
4. לא זו הנקודה
התיאורים שבכתבה אינם קשורים בדווקא לנושא אחדות.

מדובר בבעיות קשות של העדר נימוס וחוסר טאקט הנהוגות לא מהיום במחננו.

הילדים רואים את המבוגרים בהתנהגותם במיוחד בהתוועדות, ובהתבגרותם של אותם ילדים מקויים בהם "מעשה אבות סימן לבנים". וחבל.

כ' בטבת תשס"ז
5. מצויין
מאמר מצויין!
כ' בטבת תשס"ז
6. הערה קטנה
עם כל הכבוד לרב חיטריק, התוועדות אינה "נאומים", אלא התדברות בין איש לרעהו, צוזאמענריידן זיך, ולכן הדיבורים צריכים להיות טבעיים ולא באופן של "שיחה אחת", "שיחה שניה", "ניגון". וכמובן שאין טעם להתדבר, אם התלמידים מרגישים שהם חייבים להקשיב,לא יהי מחמת דרך ארץ כלפי אדם חשוב. זה נקרא שיחת מוסר, לא התוועדות.

מן הראוי לשנות את הצורה הזאת של שיחות וניגונים, להתוועדות מהסוג הישן שהיו אומרים משהו וקוטעים איש את רעהו בדרך חברותית, משום שהמלים לא היו העיקר אלא האוירה.
כ' בטבת תשס"ז
7. farbreingen
ani maskim itcha bemet lo mev
כ"א בטבת תשס"ז
8. גם בישיבה חסידית אפשר
כ"א בטבת תשס"ז
9. אפשר גם אחרת
בישיבה בברינוא אין דבר כזה כלל האוירה חסידית והסדר מופתי ודרך אגב טלפון סוללרי אין כלל בנמצא וקל להסיק את המסקנות
כ"א בטבת תשס"ז
10. chof alef teves
instead of the maspia just giving speeches he should let the bachurim open up a little bit it would change the entire atmosphere of the farbrengen bachurim don't like to be lectured thats the way a farbrengen should be it would accomplish alot more
כ"א בטבת תשס"ז
11. מילה אחת
אין על הרב חיטריק.

המשך לכתוב. בסוף משהו יחלחל.
כ"א בטבת תשס"ז
12. זו דעתי מה דעתכם ?
מילים קולעות ולעניין כל מילה מיותרת אך מדוע הרב שכח את משפט הקסם "זו רק דעתי מה דעתכם"
כ"א בטבת תשס"ז
13. עיניים להם ולא יראו
ל12
אתה רואה ששלל ומגוון הדיעות הגיע גם בלא קריאה זו מצידו א"כ מהי פליאתך?
כ"ב בטבת תשס"ז
14. יש ויש
ישנה התועדות אשר המשפיע המקורב לתלמידיו ויודע מרת נפשם, מעמדם ומצבם וכו', שכך אכן צריכה להיראות דמות אמיתית של 'משפיע', יושב ומתוועד עם מושפעיו באופן של קירוב מצדו הגורם קירובם אליו.
אך כפי הבנתי לא זו היתה הסיטואציה בה דן הר' חיטריק. האדם הוזמן ע"י מאן דהו לבוא ולהופיע בפני קהל שאינו מכירו ואינו מקורב עמו, בזה אין שייך צונויפריידן כו'.
בכלל מצב זה של חוסר ד"א כלפי מחנכים ומשפיעים הינו איום.
וסתם כך אותה בעיה של מחזוריות ההתועדויות והשיחות המעיקה לכם כ"כ ולטענתכם היא הגורמת לזלזול הקיים קיימת גם לגבי כל שאר ענינים רוחניים זו תמניד אותה תורה אותן מצוות אותה תפילה ואותו הקב"ה... אך דא עקא היא היחא עבטדתנו אנו עם כל חיי השיגרה עלינו לעבוד באופן של חדשים לבקרים וזאת אפשר רק ע"י לימוד חסידות כראוי ובפרט לימוד שיחותיו הק' של הרבי הכ"כ מחיות ומשיבות נפש.
כ"ב בטבת תשס"ז