הרבי ברגע של שמחה בהתוועדות
הרבי ברגע של שמחה בהתוועדות
פשוט להתוועד

כל המעלות וההמשכות של סוכות חשובות מאד, אבל אין לשכוח את הדבר הפשוט, פשוט לשבת להתוועד, להתוועד ולהתוועד (עלה במחשבה)
היה זה באחד מלילות חול המועד סוכות בשנות האור. בשנים שבהם ערב ערב, לאחר תפילת ערבית, הרבי השמיע שיחת קודש על עניינה של שמחת בית השואבה, על ייחודו של האושפיזין (גם הכללי וגם החסידי) ושיעורי התורה באותו יום ושוב ושוב עורר את הקהל לנצל את הלילות לשמחה ברוב עם ברחובה של עיר, "עד אשר גם הרחוב עצמו ירקוד".

כיון שהיה זה בחול המועד, כאשר הרבי דיבר ברם-קול ודבריו הק' נשמעו היטב בכל רחבי בית המדרש הגדול ב-"770", הרשיתי לעצמי לא להדחק בחלקו הקדמי של בית המדרש ועמדתי בצורה די מרווחת בחציו ומטה של האולם.

משנסתיימה השיחה והרבי יצא מבית הכנסת הבחנתי שלידי עומד אחד מחשובי ה'חוזרים' וה'מניחים' ולידו ניצב אחד מחשובי המשפיעים. בשבתות ובחגים הם נדחקים אל מול פני הקודש אבל כעת הם היו אי שם קרוב למערב בית הכנסת. משהבחנתי בהם, ציפיתי למוצא פיהם. שכן, שניהם הם חסידים שזכו להיות שנים רבות במחיצת הרבי וצברו הרבה שעות של התוועדויות, מאמרים ושיחות.

ואכן, אך יצוא יצא הרבי מבית הכנסת והשניים הביטו זה בזה במבט של התפעלות ששמור במיוחד לרגעים מסוג זה, וכאילו נדברו מראש, אמרו זה לזה: "שמעת? שמעת? איך יחד עם ההתעוררות הכמעט קבועה על שמחת בית השואבה בריקודים וכלי זמר וכו' היה גם הביטוי 'להיכנס לסוכה, להתוועד ולומר לחיים'...

זו היתה התחלת השיחה בין השניים. ההמשך היה דיבורים של געגועים להתוועדויות בסוכות עם משפיעים וזקני החסידים מהדור שלפנינו שהיתה להם הזכות וההזדמנות להיות נוכחים בהם, אם בסוכה הגדולה שבחצר בית חיינו, 770 ואם בסוכות פרטיות של פלוני ופלוני. הם הפליגו בזיכרונות, חזרו סיפורים ואמרות וממוצא דבר למדתי איזה עושר חסידי רוחני הכילו ומכילות ההתוועדויות בסוכות ב-770 וסביב לו.

כי את זאת יש לדעת, לזכור ולהזכיר, שגם בנסוע החסיד אל הרבי, הנה לצד שמיעת דא"ח מהרבי בעצמו ולצד יחידות בקודש פנימה, ההתוועדות בתוככי קהל החסידים תופסת מקום חשוב ונכבד מאד בשהייה בבית חיינו. חסידים מתוועדים כהכנה ליחידות, כהכנה לימים נוראים, כהכנה לזמן שמחתנו וגם בעקבות יחידות בעקבות הימים הנוראים וגם במהלך זמן שמחתנו.

נכון שמאז שנת תשמ"א, כשהרבי העצים והדגיש ורומם את השמחה ואת הריקוד עד למעלה מעלה, פחת הזמן שהוקדש בלילות חג הסוכות להתוועדויות חסידיות פנימיות, אבל בוודאי שמבחינה איכותית לא חל בכך שום פיחות.

ואם היה צורך בכך, הסיפור האמור, מוכיח שאף הרבי בעצמו טרח להזכיר זאת גם לאחר ההדגשה על עריכת שמחת בית השואבה ברוב עם, ודווקא ברחוב ודווקא בשטורעם.

גם בדור של אינספור חומר חסידי כתוב (הן בדיו על הספר והן במה שמכונה אמצעים אלקטרוניים וגם לאחר הקמת אכסניה זו ...) אין ולא יכול להיות תחליף ל"להכנס לסוכה, להתוועד ולומר לחיים".

הנה המחשה אקטואלית אחת קצרה: 'ועד הנחות בלה"ק' מזכה אותנו בימים אלה ברשימות ערוכות ומסודרות מהתוועדויות תשרי תשכ"ב. יישר כוחם ובוודאי שכל מי שמעיין ולומד את השיחות הללו שואב מלוא חופניים אורה ומוצא בהם הרבה 'סחורה' לחיות חסידית גם בהווה. ואולם, עובדה היא שכל זה גובר עשרת מונים כאשר מסבים להתוועדות עם חסיד שזכה להיות נוכח באותו תשרי ב-770. כך אפשר לשמוע פרטים נוספים מהשיחות ה'חריפות' שלא ניתנו להכתב, להבין את ההקשר בו נאמרו הדברים, לספק את סקרנות (החסידית, כמובן) ובסך הכל להעצים ולהפנים עוד יותר את הדברים שבכתב.

ובכל אופן, מעלתה וייחודה של ההתוועדות בשבת אחים גם יחד ידועה ומפורסמת. זה הפורום הרצוי ביותר להידבר בכל מה שמשותף לנו כחסידים. זו השעה להטות אוזן לסיפוריהם ודבריהם של המבוגרים שבחבורה ולהמשיך להעתיק את המסורת החסידית מדור לדור. ואף כי אין לנו עסק בנסתרות אי אפשר שלא לציין את המקובל מפי רבותינו הק' כי "מה שהתוועדות חסידית יכולה לפעול, גם מלאך מיכאל אינו יכול לפעול".

כך, בכל ימות ובכל לילות השנה בכלל ובפרט בלילות חג הסוכות. בואו לא נעשה לעצמנו הנחות בנושא החשוב הזה ויחד עם כל המטלות החשובות לא פחות, כמו תורה ותפילה ופעילות ב'מבצעים' וחינוך בני הבית וכל שאר הדברים הטובים שכולנו עסוקים בהם, לא נפסח על ההתוועדות בסוכה.

'לחיים', 'לחיים' ולברכה.

ט"ז בתשרי תשס"ו